כניסתי לתפקיד החשב הכללי, לפני ארבע שנים, לוותה בקמפיין של מארג ההון-שלטון במדינה. עיקר ההתקפות, שביקשו להביא למניעת המינוי ומיד לאחריו - לפיטורי, כוונו למדיניות החדשה שביקשתי להנהיג.
במסגרת המדיניות החדשה, ניסיתי כמיטב יכולתי להנהיג את 3,000 עובדי אגף החשב הכללי והכפופים לו, למאבק באותם גופים שינקו עד אז, באופן בלתי ראוי ובלתי חוקי, את לשד עצמותיה של הקופה הציבורית. ואכן, דומני כי החרדנו במשהו את אותה קבוצה, מרבצה וממשמניה.
חוזה עם המדינה לא יהיה עוד המלצה לא מחייבת. רכש ממשלתי יעשה אך ורק במכרזים שקופים ותחרותיים. חוק חובת מכרזים ייאכף ולא יינתנו עוד שורה ארוכה של פטורים מפוקפקים למקורבים. תשלומי שכר, נלוות לשכר ותמיכות - יינתנו בכפוף לביקורת, בהתאם לנורמות עסקיות וציבוריות נאותות ועל-פי חוק.
באומרי חוק, הכוונה גם לחוקי המס - שעד אז לא עלה על דעתם של חלק מהבכירים בסקטור הציבורי כי הם מחייבים אותם. קשה להאמין, אך נאלצנו להזכיר לכמה מחברינו כי גם הם כפופים לחוקי המדינה. בוודאי גם לא תופתעו לשמוע כי ממשלת ישראל היתה מעלימת המיסים הגדולה במשק, כמו גם בעלת מוסר התשלומים הנמוך בו.
מימשנו את מושכלת היסוד הדמוקרטית, לפיה על המדינה לנהוג בשוויון כלפי אזרחיה. בעיני, יסוד היסודות בשחיתות היא התנהגות בחוסר שוויון.
בהתאם לזאת, הקפדנו בשבע עיניים על חלוקה שוויונית של משאבים. שמרנו על כספו של הציבור, בכך שדאגנו שמענקים לרשויות מקומיות ולגופים סמוכים ייעשו על בסיס קריטריונים שוויוניים ובלתי מפלים; ואילו, תשלומים ותמיכות לעמותות זכאיות, יעשו בכפוף להקטנה דראסטית של הוצאות הנהלה וכלליות.
לא תופתעו בוודאי גם לשמוע שקודם לכן - חלק ניכר מאותן עמותות זכאיות (בדין או שלא בדין), בזבזו את עיקר כספי משלם המיסים על משכורות, משרדים, הטבות וכיוצא באלה.
עוד הנהגנו נורמה חדשה, על-פיה ממשלת ישראל החלה לפרסם, סוף כל סוף, דוחות כספיים של אמת ולא דוחות שהקשר בינם לבין המציאות מקרי במקרה הטוב ומטעה במקרה הרע. היו כאלה ששכחו כי דוחות כספיים אינם ראויים לשמם, אם אינם ערוכים על-פי כללי החשבונאות המקובלים.
במילים אחרות: כל נכס מהותי שחסר - ידווח, כל מס שלא שולם - יירשם, כל חוזה ששונה באופן תמוה - יפורט, כל הקצאה לא חוקית או לא שוויונית - תבואר ותיחשף. וכן, אחריות אישית, שבמסגרתה יינתן גילוי נאות לאחראי לליקוי הספציפי ולמה שנעשה, או לא נעשה, לתיקונו.
ולבסוף, לאחרונה הגשתי לשר האוצר תוכנית מקיפה לתיקון הפרצות המבניות שנותרו בבקרה הפנימית הממשלתית. התוכנית מתבססת על סקר בקרה פנימית מקיף, ראשון מסוגו, שערכנו במשך שנה ומחצה. אם תאומץ התוכנית היא תיתן, לעניות דעתי, מכה ניצחת לשחיתות השלטונית במדינה. זו היא השקפת עולמי ואני מקווה כי היא קנתה לה אחיזה של ממש בשירות הציבורי. ללא קשר אלי או לכל אדם אחר.
אמר זאב ז'בוטינסקי כי "שקט הוא רפש". לי מכל מקום לא היה גם יום אחד של שקט, אך היה הרבה מאוד רפש. התקפות פחדניות של בכירים אנונימיים בסקטור הציבורי. איומים, לחצים, גידופים, השמצות ושקרים פרי עטם של שכירי עט נוסח פראבדה. עטים להשכיר שהפכו למכשיר השרצים הרשמי, עד כדי גיוס העצב הרגיש ביותר של החברה בישראל - השכול - נגדי.
אך בכך לא די: שני ראשי ממשלה ברצף ביקשו לפטר אותי באופן קבוע. עוד מראשית כהונתי ועד לרגע זה ממש.
הראשון: על כי סירבנו לפתוח חוזים שנחתמו ולפטור ממכרז גופים שחפץ משום מה ביקרם. ואילו השני? אווו - השני: אי אפשר להכביר במילים על מניעיו.
כאשר שר אוצר בישראל מתעמת עמי ועם אנשי באופן מופקר, ומקורביו מנסים לאיים על מעמדנו בגין מכרז לשירותים בנקאים לעובדי המדינה - מכרז שבמשך שנים מעכבים את ביצועו בגלל לחצים פוליטיים. עוד לא שכחתי כיצד נטל אותו שר אוצר, ידידו הקרוב והאישי של מר אולמרט, את סמכויותיי, אגב התעקשותי על קיומו של המכרז.
וראו זה פלא - לימים מסתבר שבחקירת המשטרה נגדו בחשד לגניבה עלתה לכאורה תנועת מזומנים שמקורם עלום, בחשבונו האישי שבאותו בנק עצמו. רק מיתמם יתעקש שלא להבין. וזהו האדם שלקח את סמכויותי, כשומר הקופה הציבורית, בגיבוי משפטי של חלק מהמופקדים על שלטון החוק במדינת ישראל. קשה להאמין אך אלו העובדות.
אבל אנחנו לא נרתענו. התעקשנו. ולבסוף נערך המכרז שתוצאותיו הביאו לחיסכון של מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה. אשר מצטרפים למיליארדים על גבי מיליארדים, שנחסכו לציבור משלמי המיסים. והכול, תוצאה ישירה, מוחלטת ולא מוטלת בספק, של המדיניות החדשה שהנהגנו.
לאחר מכן, כאשר מחליטים להעביר את פרשת אולמרט לחקירה פלילית, מקבלת גם אשתי איומים טלפונים מוקלטים השמורים במשטרה, כי אם לא אעזוב את ירושלים - ישברו את ידיה ואת רגליה.
כאשר משטרת ישראל מחליטה להצמיד לי ולמשפחתי אבטחה כבדה, עד אשר אסיים את מתן עדותי בפרשת בנק לאומי. כאשר ילדותי נאלצות ללכת אל גן הילדים ואל בית הספר בלוויית מאבטחים ושוטרים, כמו בסיציליה.
מה אפוא נותר לומר? כאשר הארץ הולכת ומתמלאת במתקרנפים, קונסיליירים, מגלגלי עין, מסתירי פנים ופחדנים - המרקדים כמין סוסי צעצוע בקרקס.
כאשר כל אלה מתרחשים לא נותר אלא להתריע בפני הציבור ובפני מי שעדיין לא נס על נפשו מקרב המופקדים על שלטון החוק. ומנגד, להזכיר לחברה הטובים את שניבא ישעיהו:
"איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט, צדק ילין בה ועתה מרצחים: כספך היה לסיגים סבאך מהול במים: שרייך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". עם קבלת האות על המאבק בשחיתות השלטונית, ברצוני להודות לרעייתי, אשר נושאת עמי בלי טרוניה במחיר האישי הכבד, למשפחתי ולשלושת אלפי עובדי אגף החשב הכללי והכפופים לו, אשר נשאו בעיקר הנטל. אלפי עובדים שעושים עבודתם בנאמנות, בחריצות ובהגינות.
שמעתם בוודאי כי השר בר-און הודיע לי ביום ד' שעבר כי הוא החליט לסיים את כהונתי. כידוע באופן בלתי חוקי ובחוסר סמכות. כעת, משהובהר לו כי אין לו את הסמכות הדרושה הוא מבקש לקבל את אישור הממשלה. אולם, גם היא כפופה לחוק ולפסיקת בג"צ בעניין. פסיקה הקובעת מפורשות כי בהעדר עילה מקצועית אמיתית, המבוססת על תשתית עובדתית וראייתית מלאה, המוצגת מראש והיכולה לעמוד בהליך משפטי, אין אפשרות להדיח משרת ציבור.
בקרב הנערך היום על עתידו של שלטון החוק ועל עתידה של הדמוקרטיה הישראלית מוסרות המסכות ונחשפים אלה שהתחזו כנאבקים בשחיתות הגואה, אך למעשה, הניחו תרומה גדולה להתפרצותו של טרור השחיתות.
בשעה זו, חשוב לומר שוב ושוב לציבור האזרחים הטוב, המסור והישר של מדינת ישראל. מרבית השירות הציבורי ישר, זך וטהור. לא כולם מושחתים ולמאבק על שלטון החוק קמים בעלי ברית רבים. הן במערכת הפוליטית והן בציבור הרחב. אלו הם קומץ בלבד של מושחתים בעלי כוח. קומץ המנסה בכוחותיו האחרונים, להגן על עצמו ולו במחיר פגיעה במדינה שלמה:
מכל מקום, את תרומתי למאבק הציבורי החשוב בשחיתות השלטונית ולניסיון לחושפה במלוא כיעורה לעיניכם, נתתי ברצון ובאמונה.
כעת, גם עליכם לומר את דבריכם. הגיע תורכם.
תודה רבה.
