המהומה סביב הפסקת עבודתו של החשב הכללי באוצר (חשכ"ל) ירון זליכה מתנהלת, כמקובל אצלנו במקרים רבים, לגופו של האדם ולא לגופו של עניין ובכך מסיטה כמובן את הדיון מהעיקר. הספינים התקשורתיים בדבר אופיו והתנהלותו מציירים דמות דמונית כל יכולה אשר ברצותה מעלה וברצותה מורידה אנשים, תאגידים, מפעלים. כמו בדיקטטורות החשוכות ביותר.
כל אחד צריך לשאול עצמו אם ומה האינטרס האישי של ירון זליכה להיאבק בראש הממשלה ובשלוחות ממשלתיות שונות הנתפסuת בעיניו כנגועות בגרורות גדולות של שחיתות' כאשר כל אחד היושב בציון יודע ומכיר כיצד מתנהלים העניינים וכיצד מסדרים ופותרים בעיות ומשוכות בכל מגזרי חיינו.
הרי כל קיצורי התורים, ההון השחור, הרפואה השחורה, המעילות והגניבות הענקיות וכיוצא באלה הן תופעות המוכרות לכל ישראלי. ומי שמבקש לדעת את הפרטים מוזמן לעיין בכרכים עבי הכרס של מבקר המדינה ובפסקי דין של בתי המשפט. "אם יש חברים לא צריך פרוטקציה", גורסת הקלישאה המקובלת.
השחיתות השלטונית היא המקור וממנה זולגות השחיתויות האחרות. למרבה הצער, בשנים האחרונות התדרדרה ישראל במורד השחיתות הפוליטית בהשוואה למדינות אחרות. שחיתות זו שבהגדרתה היא עשייה לא הולמת במשרה ציבורית לקידום אינטרסים פוליטיים - ובלשון אחרת, אינטרסים אישיים - לא נולדה כמובן יש מאין. תולדותיה כתולדות המדינה וראוי היה למקד בה דיון מעמיק כדי לברר את שורשיה ומניעיה כאשר המדינה נערכת לחגוג את שנתה ה-60.
ירון זליכה הוא פקיד ממשלה שהופקד על שמירת הקופה הציבורית - המכילה כידוע קרוב ל-300 מיליארד שקלים. לא כסף קטן. אין עוד אדם או גורם בישראל המחזיק מפתחות לקופה בסדר גודל כזה. הוא מצא שברשת האמורה לסוכך על הקופה הזו יש חורים גדולים שכל החשבים הכלליים שקדמו לו לא הצליחו לסתום. בא אדם - במשכורת ממשלתית אם צריך להזכיר - לסתום את החורים הללו ומעורר עליו את חמתם של הממונים עליו ועמיתיו במסדרונות האוצר. כל קורא מוזמן לשאול את עצמו את השאלה הבסיסית מדוע לא רוצים אותו? האם משום שנתפס במעשי נוכלות או עבירות מסריחות אחרות או משום שהוא עוף מוזר בממסד שהרבה לא השתנה בדפוסי עבודתו במהלך עשרות שונים?
בכל הנימוקים בעד ונגד נעלמה מהדיון הציבורי על גורלו של ירון זליכה - השטוף כאמור ספינים והדלפות לרוב - עובדה אחת: מי שאמור לדאוג למינהל תקין והתנהלות לפי הספר בשירות הממשלתי איננו החשב הכללי. בשביל זה מקבל משכורת נציב שירות המדינה. הוא הוא האיש שאמור לדאוג שלא יהיו חורים ברשת ולטפל בהם בהנחה כמובן שהובאו לתשומת לבו. אם לא, אזי זו סיבה אחרת לבדוק כיצד מתנהל השירות הממשלתי.
אלא שקולו של נציב שירות המדינה שמואל הולנדר היושב בלשכתו למעלה מעשור שנים לא נשמע כלל בעת הזו, לא לחיוב ולא לשלילה. לכאורה למה לו להכניס את ראשו במלחמת העולם המתנהלת במסדרונות הארוכים של משרד האוצר: לא הוא מינה את החשכ"ל ולא הוא אחראי לניהול הכספי של משרדי הממשלה. אבל הוא חתום על הקוד המחייב את עובדי המדינה: "על עובד המדינה - בכל תפקיד ובכל מעמד - לשנן לעצמו השכם והערב כי הינו משרת הציבור ולא אדונו". האם אין זה תפקידו של החשכ"ל לשרת את הציבור בדאגתו למנוע בזבוזים כספיים בהקפים גדולים?
הציבור צריך לשאול את עצמו אם ובאיזו מידה יהיה דגל המאבק בשחיתות השלטונית יעיל יותר אם וכאשר ירון זליכה יעזוב את האוצר כאשר אפשר להניח כי שר האוצר רוני בר און לא ירצה להכריז קבל עם ועדה כי הוא איננו מתכוון להוריד את הדגל הזה לחצי התורן.
בשנות ה-50 התקבצו מספר אנשים למסגרת שנקראה "שורת המתנדבים" ששמה לה למטרה להיאבק במעשי השחיתות של הממסד שנשלט על-ידי מפא"י. עם חבריה נמנו, בין היתר, פרופ' ישעיהו לייבוביץ ואליקים העצני. הם ניסו לזעזע את היסודות המוצקים של הממסד ששלט כמעט בכל מגזרי החיים בהצלחה מועטה בלבד. אבל "שורת המתנדבים" רשמה פרק חשוב בתולדות המדינה בעצם העובדה כי נמצאו אנשים שראו לעצמם חובה להרים קול גדול נגד מה שנחשב על ידם כשחיתות שלטונית בעידן שבו נחשב גורל מדינה וגורל המפלגה כחופף והסיכויים להצליח היו מראש לא גדולים.
כפי שידוע לכולנו גם בימינו אין זו משימה של מה בכך לצאת נגד הממסד ונגד מנגנונים חזקים. המקרים שנודעים לציבור לא תמיד מסתיימים בטוב מבחינת החושף וזו כנראה הסיבה שלא מגלים יותר מעשי שחיתות ברמה האישית וברמה המערכתית. המקרים הבולטים שנודעו בחודשים האחרונים - כמו החשדות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט או פרשיית רשות המיסים - הם אכן תוצר של מעשי יחידים שאזרו אומץ לחשפן.
האמונה והתקווה כי יבוא יום והמדינה תהיה נקייה משחיתות ("יש לי חלום" כפי שהכריז מרטין לותר קינג בהקשר אחר) היא נאיבית כיום כי הרי מדובר בעקירה משורש של תופעה ששלוחותיה פזורות כיום מתחת ומעל לקרקע בהרבה מאוד מוקדים. שום דבר גם לא יקרה אם לא נפנים את העובדה כי הצעד הראשון בהדברת השחיתות השלטונית היא שהשלטון יראה דוגמא אישית בהתנהגותו והתנהלותו כדי שיהיה אפשר ויהיה רצון לחקות אותו. למרבה הצער, כיום לא רק שהשלטון לא נושא את דגל המאבק הזה - אין לו אפילו מקל שיחזיק אותו...