כידוע, נהגה "המכרז של המדינה" לעבוד עם ספקים, כך שאמנם ההתקשרות של הלקוחות היתה מול המכרז של המדינה, אולם בפועל, הספקים היו אלה שסיפקו את המוצרים ללקוחות. לפי תנאי החוזה, הלקוח נדרש להעביר ל"מכרז של המדינה" את התשלום עבור המוצר, מיד עם הזכייה, כאשר הספק היה מקבל את כספו בפועל במקביל ובהתאם לאספקת המוצר ללקוח.
בעקבות הקריסה, פורסם רבות בתקשורת על תלונות שהצטברו במהלך השנים נגד החברה וכנגד התנהלותה, תלונות שהתבררו לכל היותר בבית משפט לתביעות קטנות. לאור הצטברות המקרים אף נתבעו בעבר החברה ומנהלה ע"י המדינה, בתביעה פלילית, שהסתיימה בעסקת טיעון בין הצדדים (ת"פ 9984/03). בתביעה זו הורשעה החברה במניעת ביצוע העסקות כמובטח, ואי קיום ההגנות שמעניק החוק (חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981) לרוכשים בעסקת "מכר מרחוק", כלומר, אי ביטול העסקות והחזר או זיכוי כספי תוך 14 יום מתאריך הביטול.
בית המשפט ציין כי הוראות החוק מחייבות את החברה לוודא שלזוכים יסופקו מוצרי הזכיות במועד האספקה המובטח, כשם שחובתה לאפשר לזוכים לבטל את העסקה. לאור זאת, בית המשפט לא קיבל את הטענות כי החברה היתה רק "צינור" וכי בעצם חובות החברה כלפי הלקוחות הן למעשה חובות הספקים כלפי הלקוחות.
בפס"ד אחר שניתן בתביעה אזרחית שהוגשה נגד החברה (תא (ת"א) 63697/99) דחה ביהמ"ש את טענת הלקוח, וקיבל את טענת החברה, לפיה, במקרה הספציפי שנדון באותו עניין, היא תפקדה אך ורק כמתווכת בין הצרכן לספק. אולם מאחר ונסיבות המקרה הנדון היו מיוחדות, לטעמנו, אין ללמוד דבר מפס"ד זה על המקרים שבפנינו.
מה יעשו אותם לקוחות שכבר שילמו עבור המוצרים, אך טרם קיבלו אותם? מאחר ונראה כי במקרה זה הספקים נהגו לספק את המוצרים נגד העברת התשלום מהמכרז של המדינה, סביר להניח כי נדיר המצב בו ספק המוצרים כבר קיבל את הכסף אך עדיין לא סיפק את הסחורה. אך במידה שקיים מצב כזה, שבו כבר ניתנה לספק התמורה עבור המוצר, הוא יהא חייב לספק את המוצר ללקוח ששילם עבורו.
המצב מסתבך במצב בו חברת "המכרז של המדינה" כבר גבתה את הכסף מהלקוח, אך טרם העבירה אותו לספק. במקרה זה, כמובן שהספק עצמו אינו צד למחלוקת. הוא לא גבה כל תשלום מהלקוח ואף לא מחברת "המכרז של המדינה". על ספק כזה לא חלה כל חובה כלפי חברת "המכרז של המדינה" ומקל וחומר שלא מחוייב הוא באופן כלשהו כלפי הצרכן עצמו.
במקרה כזה, האינסטינקט הראשוני של כולנו יהיה לבטל את התשלום, מכח כישלון התמורה. אולם, אם העסקה היתה עסקת מזומן, משמע, כל החיוב כבר "ירד" בכרטיס האשראי, במועד ההזמנה, הרי שלא תהא אפשרות לבטל את התשלום. צרכן המצוי במצב כזה, נחשב לנושה של החברה (חברת "המכרז של המדינה"). אם ימונה לחברה כונס נכסים או מפרק, ניתן יהיה – בבוא המועד לכך - להגיש תביעת חוב לאותו כונס או מפרק, בצירוף כל המסמכים הרלוונטים, המוכיחים את החוב. ראוי לציין כי הניסיון מלמד כי קלושים הסיכויים שהלקוח יזכה לראות פיצוי כלשהו או תמורה כלשהי עבור כספו.
חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, מציין מספר מקרים בהם ניתן לבטל עסקה שבוצעה באמצעות כרטיס האשראי. ס' 10 לחוק, למשל, עוסק במקרים בהם התשלום בוצע כתשלום נדחה, או בתשלומים. במצב כזה, אם לא סופק המוצר במועד, תפסיק חברת האשראי או הבנק (אם מדובר בהרשאה לחיוב חשבון) לחייב את הלקוח, זאת בתנאי שהלקוח הודיע להם בכתב כי לא סופק לו המוצר, והוא מבטל את העיסקה. חשוב לציין כי הדברים יפים גם במקרים של כשלון תמורה צפוי, כמו זה הנדון, שבו בית העסק הפסיק את פעילותו עקב כך שנקלע למשל להליכי חדלות פירעון (פירוק או כינוס נכסים).
נזכיר גם את חוק הגנת הצרכן אשר מתייחס ל"עסקת מכר מרחוק". הכוונה היא לעיסקה, אשר כשמה כן-היא, מבוצעת מרחוק, למשל דרך האינטרנט. לפי החוק, ניתן לבטל את העסקה גם כאשר קיבלנו את המוצר, אך זאת בתנאי שלא חלפו 14 ימים ממועד האספקה. במקרה כזה, יקבל הצרכן את מלוא הכסף בחזרה בניכוי של 5% מסכום העסקה, או 100 ש"ח- לפי הנמוך. יש לשים לב כי ביטול כזה מצריך פנייה לבית העסק ולא לחברת האשראי. לסיכום, כל שנותר כעת הוא לקוות כי מנהל החברה יעמוד בהתחייבותו להשבת כספם של כל אלה ששילמו כספים אך טרם קיבלו את המוצרים שהזמינו, אולם, קשה שלא להיות פסימיים לאור הנתונים הלא מעודדים.