הטור של פריצי

על-רקע רצונה של דורית ביניש שביהמ"ש העליון שלה יעסוק רק ב"עניינים חשובים ועקרוניים" ואילו שיפוט רגיל וערעורים יועברו לשופטים אחרים כדי שהם "יחסלו אותם" (כדבריה), ואחרי ששמענו את "מגיני בית המשפט" מסוגם של חשין דורנר וזמיר, ראוי להביא דברים שאמר נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, השופט משה לנדוי, בראיון שנתן כבר בשנת 2000, 7 שנים לפני שמשבר האמון הציבורי הנוכחי התפוצץ ברעם: "כן. אני שייך לדורות הראשונים שהקימו את מערכת השיפוט בישראל. אם תרצה, אני שייך לדור הדינוזאורים. והמערכת הזאת יקרה לי. אני מאמין בה ואני אוהב אותה. אבל גם כאן הגיעו דברים עד משבר. והיום אני באמת חרד לעתיד הנכון של מערכת המשפט. כי היא מובלת בדרך שחייבת להביא במוקדם או במאוחר לירידת המעמד הציבורי של בית המשפט...... לפני זמן מה הזהרתי את אהרן ברק מפני המתרחש. הלכתי אליו ואמרתי לו שהוא חי בתוך הבניין היפה הזה של בית המשפט כמו בתוך אקווריום. אבל שלא הוא ולא השופטים האחרים ההולכים יחד איתו רגישים למה שנעשה מחוץ לאקווריום. אמרתי לו שהם אינם קשובים דיים לדברים שהציבור חש ..... . אצל עורכי דין ואצל אזרחים רבים נוצרת תחושה שבית המשפט עסוק בעניינים שברומו של עולם ואיננו פנוי דיו לעניינים של יום יום, ענייניו של האזרח מן השורה. התחושה היא שהשופטים מעדיפים לכתוב דיסרטציות ולקבוע ערכים ולעסוק בפילוסופיה כללית ושהם פחות מתעניינים בעבודה האפורה של השיפוט הרגיל ויישוב הסכסוכים.....". הדברים מדברים בעד עצמם. שווה לפעמים להקשיב לדינוזאורים.

"גורמים שונים זורעים בציבור פחד מיותר מפני הפשיעה המשתוללת לכאורה ומבקשים, אגב הפחדת הציבור, כדי להגדיל את סמכויות מערכת אכיפת החוק, לפגוע בזכויות יסוד של כלל הציבור (כמו הזכות לפרטיות), לכרסם בהליך המשפטי ההוגן ולשלוח אנשים רבים יותר לבתי הכלא לתקופות מאסר ארוכות". את הדברים הנוראיים הללו על מערכת החוק והמשפט אמרה השבוע הסנגוריה הציבורית בדוח רישמי שהגישה. נגד הביקורת של פרידמן טוענים שהוא בא מהאקדמיה ולכן הוא לא מבין כלום ונגד כל האחרים שהם סתם פוליטיקאים וחשודים שאסור להקשיב להם, אבל הסנגוריה הציבורית היא חלק מהממסד ויש לה מגע הדוק ויום יומי עם מערכת המשפט והיכרות קרובה עם כל השופטים בישראל. לכן עדותה על המתרחש ועל הסיבה לכך, אמורה להטריד ולזעזע כל שומר חוק אמיתי.

העותק המקורי של הכרזת המדינה מתיישן ודוהה ולכן הוחלט לסרוק אותו באיכות מעולה כדי לשמרו לדורות הבאים. ביום העצמאות הקרוב גם ינתן לחברי הכנסת הנוכחיים לחתום על עותק ההכרזה. חבל. אולי עדיף לתת למקור לדהות ולכתוב בו להיעלם, מה שיקל על הח"כים של היום לחתום על ההכרזה ולתרץ חתימתם בכך שהם לא ראו על מה הם חותמים.

למערכת החינוך יש מדד של שעות לימוד. לוקחים את מספר שעות הלימוד שכיתה מקבלת בשבוע מחולק במספר התלמידים באותה כיתה וזה המדד השעות שמקבל תלמיד. 30 שעות ל-30 תלמידים = מדד 1. 40 שעות ל-30 תלמידים = מדד 1.33 . פחות שעות = פחות חינוך = מדד נמוך. והנה מדד ממוצע לכל בתי הספר היסודיים בישראל: בחינוך הממלכתי דתי 1.74. בחינוך הממלכתי 1.51. בחינוך הערבי 1.44. בחטיבות הביניים הפער אפילו גדול יותר: בממלכתי דתי 1.8. בממלכתי חילוני 1.43. בערבי 1.23. מסקנה? בינתיים מצב החינוך החילוני עדין טוב יותר מהחינוך הערבי. בינתיים.

החמאס של עזה אינו מבין את העוצמה האמיתית שלנו: הקסאמים שלו מתפוצצים בשדרות, אוכלוסית העיר זועקת נגד הממשלה ששריה מקשקשים להם ממרחק והכל נראה על סף התמוטטות. אבל בה בשעה, בין ההפגזות ובאמצע כל הכאוס והייאוש, פשטו השבוע חוקרי יאח"ה על משרדי עירית שדרות וחיפשו חומר ומסמכים בחשד שראש העיר מסר עבודות צביעה למקורבים ללא מכרז. קסאמים או לא – אצלנו הכל כרגיל, לפחות בענייני שחיתות. אנו חזקים יותר ממה שאתם חושבים.

מאז שצה"ל שכח להלחם והתמכר לפלאים טכנולוגים, לא היתה תקופת עדנה כזו לזורעי האשליות והוזי הפתרונות. עכשו מספרים לנו על "כיפת ברזל" (או "וילון בשמים" או "קפל"ד ברקיע"?) שצה"ל מפתח והוא שיגן על שדרות ובנותיה מקסאמים. ראינו. כשהחלה אינתיפאדת האבנים צה"ל המציא את החצצית, וכשזו לא עזרה פיתחו את "חצצית 2" משופרת הטווח. 100 ילדים פלשתינים בגדה זרקו אבנים, אז כל אגף תורת הלחימה במטכ"ל יחד עם אגף הטכנולוגיה של צה"ל התעסקו עם איזו גירסה מטומטמת של מערבל בטון שזורק בחזרה חצץ. גאוני המטכ"ל וחכמיו - אנא רישמו לפניכם: שום פיתוח טכנולוגי לא יכול למנוע ירי פשוט. בין אם זה קסאם, מרגמה, צרור מקלע או בקבוק מולוטוב, איפה שיש מוטיבציה, תמיד תמצא דרך לעקוף את המכשול הטכנולוגי. מצד שני, איפה שיש תגובה חזקה וכואבת, כזו שמכה בלי חשבון, בלי היסוס, בלי גבולות ובלי תירוצים, המוטיבציה לפתוח באש פוחתת בדרך פלא. רבותי אלופי צה"ל של ההי-טק: היריבים שלנו בעזה הם לא כל כך מתוחכמים כדי להבין את כל השכלולים הטכנולוגים שאתם מפתחים נגדם. הם זקוקים לסתם תגובה פרימיטיבית.

תלמידת מחקר בשם רעות שמע ופרופ' ידין דודאי, ראש המחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, גילו שהזכרון ארוך הטווח שלנו אינו "נצרב" לתמיד במוח, אלא נשמר בו רק הודות לתהליכים דינמיים שצריכים לפעול כל הזמן. בשפה לא מדעית נסביר זאת כך: קליפת המוח אינה "חורטת" בחלבונים שלה את "תמונת הזכרון" ארוך הטווח, אלא התמונה נשמרת רק כל עוד מופרש ברשת העצבית אנזים מסויים, המורה לחלבונים לשמור בצורתם על הזכרון. מכאן שהמוח צריך לאותת כל הזמן לרשת העצבית שלו לשמור על הזכרון, וכל הפסקה, אפילו רגעית, ב"תידלוק" הזה מוחקת מייד ולחלוטין ולתמיד את התמונה. את המשך המחקר שלהם הפרופ' ותלמידתו בטח יעשו עכשו במימון הפוליטיקאים: הללו הרי ישלמו כל מחיר כדי לגלות איך עוצרים את האנזים ומוחקים מהזכרון הציבורי ארוך הטווח את כל הבטחותיהם מערב הבחירות. הם יכולים להרגע. מחקנו זאת כבר בעצמנו. הבעיה שלנו היא איך מוחקים אותם עכשו גם מהזכרון הקצר שלנו. אנו רוצים כבר לשכוח אותם.

הנה הנתונים ממערכת החינוך בירושלים: 38% מתלמידי ירושלים לומדים השנה בחינוך הערבי לסוגיו, 43% לומדים בחינוך החרדי לסוגיו, ו-19% הנותרים לומדים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. מאחדים את נתוני החינוך החילוני עם הממלכתי דתי, כדי שלא יתגלה שהחינוך החילוני הוא בעצם פחות מ-10%. ירושלים בירת ישראל? אז הנה העתיד שלה.

משרד המשפטים יוזם שינוי: במקום שערעורים יתבררו בפני הרכב של 3 שופטים, הרכבי הערעור יהיו זוגיים. 2 שופטים בלבד. זה משחרר שופט אחד מכל שלושה ותיאורטית זה כמו לתת למערכת תוספת של 50% שופטים. יש רק בעיה אחת שדורשת פתרון: 2 שופטים יצטרכו להתחלק בעומס שקודם הם חלקו בין 3, שאחד בהרכב תמיד עושה פרצוף ושואל כמה שאלות כדי להפגין כאילו שהם קראו בכלל את הערעור. חכו לדרישה לתוספת שכר.