לאחרונה רבו הדעות על דבר שיפור ההליכים לבחירת שופטי העליון ועיקר הדברים נסובו על הדרך בה אפשר לבחור שופטים לעליון ללא עירוב שיקולים פוליטיים.
גישה זו טעות גדולה בבסיסה היות והיא מניחה ששפוט העליון יכול להיות נקי משיקולים פוליטיים ולא היא. הרי ברור שעיקר המחלוקות על פסקי העליון נסובות סביב ההחלטות העקרוניות שלו, וברור הדבר שהחלטות עקרוניות נובעות מהשקפות עולם מסוימות בהן אוחזים שופטי העליון. וברור הרי שפוליטיקה במובנה הטוב והרחב היא הכלי שבאמצעותו ממשים השקפת עולם. לכן נובע מכאן שני דברים: האחד: השופטים בעליון שופטים בעניינים העקרוניים לפי השקפתם הפוליטית, ושניים: לפסקי דין של העליון יש השלכות פוליטיות מרחיקות לכת.
ומכיוון שלכל אדם יש השקפת עולם, ומכיוון שכל אדם שואף לממש את השקפת עולמו הרי ברור הדבר שלכל אדם ישנה הפוליטיקה שלו אותה הוא רוצה לראות כפוליטיקה הדומיננטית במדינה. לכן דווקא מצב שבו בוועדה למינוי שופטי העליון לא יהיו פוליטיקאים הוא המצב הכי פוליטי של הוועדה, היות וההחלטות בוועדה יפלו לפי השקפות העולם הפוליטיות של חבריה וכלפי חוץ תוצגנה החלטות אלה כלא פוליטיות, כאוביקטיביות,ואין חיה בשם אובייקטיביות בעולם.
המצב כיום הוא שאוליגרכיה זעירה שולטת במינויים לעליון וממנה את שופטיו לפי שיכותם למילייה שלה, בעלת השקפת עולם חילונית שמאלנית ליברלית גויית מדינת כל אזרחיה.
התיקון למצב הוא כזה: הכנסת תמנה ועדה שבה חברים נציגי כל המפלגות וועדה זו תציע מועמדים לעליון בהתאםלהשקפת עולמם. אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שבכל השקפת עולם נמצאים אזרחים בעלי רמה שפוטית גבוהה.
ועדה אחרת של הכנסת תחקור פומבית את המועמדים להשקפת עולמם, לקשריהם עם גורמים שונים, ואת הביוגרפיה שלהם. כמו כן כל מועמד יצטרך להגיש פומבית הצהרת הון.
בסופו של דבר יבחרו שופטי העליון על-ידי הצבעה בכנסת. כל התהליך הזה יהיה שקוף במלואו לציבור. ולשאלה מי יפקח על שופטי העליון שמפקחים על כולם התשובה היא - הציבור הוא שיפקח.
