כיכר דיזנגוף המוגבהת חייבת לרדת. צריך להרוס, ליישר ולהתאים את המרחב הציבורי למפלסי הרחובות שמסביב.
בעיריית תל אביב הולכים מהקל אל הכבד. את כיכר אתרים והמבנים שסביבה, ואת המגה-סטרוקטורה המכונה "התחנה המרכזית החדשה" משאירים לראש עיריה חזק יותר. לכן בחרו לתקן את הקל ביותר.
אלא שכיכר דיזנגוף חייבת לרדת אל העם. ההגבהה המלאכותית שנכפתה עליה חיסלה אותה, את החלל שמעליה ואת המבנים הבאוהאוסיים שמסביבה. אין כיכרות מרחפות ולבטח לא עולים לכיכר - לא במדרגות, לא ברמפות וגם לא במשטחים הדורשים טיפוס. לכיכר חייבים להגיע בנוחיות מקסימלית. הכיכר חייבת להיות מפולסת בהתאמה עם שאר הרחובות שפוגשים אותה. את פסלו של האמן יעקב אגם - פסל שיש בו אמירה מסוימת - יש להעביר למקום אחר, מקום שבו חספוסה של היצירה יוכל להשתלב בקונטקסט קיים.
את הכיכר המוגבהת שנבנתה בשנת 1976 יש להרוס, לשטח, ליישר ולהתאים למפלסים הקיימים שמסביב. צריך לחשוף את היופי שיש בחזיתות המבנים שמסביב.
יש להראות את מבני הבאוהאוס במלוא הדרם. אחרי שיפוץ המבנים שעוטפים את הכיכר נוכל לראות מכל מקום את הכניסות המקוריות, את האופי הארכיטקטוני של כל המבנים שמסביב. החלל האווירי-מעגלי שמעל הכיכר חייב להיות פתוח. זה יתקיים רק אם נהרוס את הכיכר הנוכחית ונבנה כיכר בסגנון שנת 1935, השנה שבה נבנתה הכיכר שתוכננה על-ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך.
חייבים למשוך את הולכי הרגל למרכז הכיכר. אסור להפוך אותה לאי תנועה בלבד. במרכזה יש למקם בריכה מעוגלת, שטוחה ורגועה. סביב הבריכה יש להציב ספסל עץ נוח לישיבה ממושכת, שיעקוב בגיאומטריה שלו אחרי הצורה המעגלית של הכיכר. לאחר מכן יהיה מרחב מעגלי נוח להולכי הרגל.
בקצה החיצוני של הכיכר יש לבנות ערוגה ולשתול בה פרחים, שיעטפו את הכיכר בגובה של כ-40 סנטימטר מעל מפלס הכביש. ערוגה זו תוסיף טבע לכיכר ותשמש גם כאלמנט בטיחותי להולכי רגל. צריך לאפשר גישה לכיכר מכמה מקומות, גם כשיעטוף אותה כביש טבעתי, ובשכבה החיצונית ביותר תהיה מדרכה שתלווה את כל החנויות והמסעדות שמסביב.
אין ספק שכיכר מוגבהת ומעליה פסל איכותי אך חד חוסמת את ההמשכיות הוויזואלית המרחבית שיש מסביב לה. ההגבהה הזאת מונעת את הפתיחות הנחוצה בסביבה האורבנית הלחוצה שמסביב.
ייתכן שיש גם להגביל את התנועה המוטורית בכיכר. זה המקום להתחיל לחשוב על הגבלת התנועה בתל אביב - למנוע מבעלי רכב הבאים מערים אחרות להיכנס ללב העיר. חייבים לחשוב בגדול ולהקים רכבת עילית/ תחתית או תחבורה ציבורית אחרת שתהיה זולה, איכותית ויעילה. ברגע שתהיה מערכת הסעה ציבורית אמינה, כמות כלי הרכב בכיכר בפרט ובעיר בכלל תפחת באופן משמעותי.
ברור לכל כי את הנוסטלגיה קשה לשחזר. מסביב לכיכר דיזנגוף, בשנותיה היפות, לא היו ממש כלי רכב. המצב הזה לא ישוב. אבל בעזרת תכנון מבוקר, איכותי ומתחשב, אפשר לשקם את המקום הזה, לנקות אותו, להוסיף חוויות פוזיטיביות במרחב הציבורי הזה בכדי שהוא "ימגנט" אליו שוב עוברים ושבים. בהזדמנות זו נוכל גם לטפל בסביבה האנושית שמאכלסת את הכיכר בשנים האחרונות וזקוקה אף היא לשיקום יסודי נבון.
