במלחמת המפרץ הראשונה ספגה ישראל מטחי טילים מעירק. רה"מ שמיר ושר הביטחון ארנס החליטו להבליג ולא להגיב לירי על ישראל. מהלך זה זכה לגיבוי, שכן תגובת נגד היתה עלולה לפורר את הקואליציה נגד עירק. לראשונה דיברו בישראל על כך שאיפוק הוא כוח.
בשנת כהונתו של רא"ל ((מיל.)) אהוד ברק כראש הממשלה, ירו פלשתינים על בירת ישראל בשכונת גילה. תגובת ישראל היתה, קודם כל להזהיר את האזרחים למגן את האזורים החשופים לירי. צה"ל נכנס לשכונה בירושלים ובד"כ ביצע ירי מונע למקורות הירי. צה"ל לא העביר את הלחימה לצד הפלשתיני, אלא התגונן. צה"ל ומנהיגות המדינה לא החזירו את תחושת הביטחון לתושבים. שוב הסבירו כמה העניין בעייתי וכי איפוק הוא כוח.
בשנים האחרונות, בשדרות, הסיפור חוזר על עצמו. תחת רה"מ האלוף ((מיל.)) אריאל שרון ושר הביטחון דאז רא"ל ((מיל.)) שאול מופז. שדרות היתה לעיר המופגזת ביותר בישראל, והפכה לקריית-שמונה החדשה. ומה עשתה ישראל? איימה. לעיתים ביצעה פעולות נקודתיות, אך ללא הועיל. לבסוף, "התנתקה" ישראל מעזה.
שוב - הנהגת המדינה נכשלה בדבר הבסיסי ביותר לה היא מחויבת - הענקת ביטחון בסיסי לאזרחיה. שמירה על זכותם לחיות בשלום. בניגוד ליו"ש, אחרי מכות הטרור בעזה החליטו שלא לצאת למבצע דמוי "חומת מגן". בעזה החליטו לצאת ל"הינתקות". כי איפוק הוא כוח. לאחר ההינתקות אמר שר הביטחון מופז כי אם ייפול קסאם אחד, תגובת ישראל תהיה קשה. אכן, בינתיים התגובה קשה ביותר לאזרחים ישראלים. שוב - צה"ל אינו מעביר את הלחימה לצד השני.
כל עניין שדרות התחיל בגלל הטענה שאיפוק הוא כוח. כשנורה הקסאם הראשון, ונפל בשטח פתוח, ישראל היתה צריכה להגיב בצורה קשה וחסרת פרופורציה. דבר דומה אמר בעדותו בפני ועדת וינוגרד רה"מ לשעבר, בנימין נתניהו, בכל הקשור לחזית הצפונית. הקסאמים נורים בכדי להרוג. רק יד המקרה מסיטה אותם ממסלול ההרג.
הנהגת ישראל הרגילה את מערכת הביטחון לשיטה ש"זה לא נורא". התקשורת מדווחת על כל נפילה כעניין שבשגרה. עשרות אלפי אזרחים בדרום הארץ נמצאים במצוקה ממשית, אך אין מי שיחזיר את הביטחון.
קסאם אחד שיפול חלילה על בי"ס, ויהרוג מספר ילדים ידחוף את צה"ל לפעולה קשה בתוך עזה. כך, הקסאם שפגע במאהל הטירונים אולי יגרום לאיזו תגובה. חבל שההנהגה המדינית והצבאית מחכים לגרוע מכל לפני שמעבירים את הקרב לצד השני ולא נוקטים יוזמה.
איפוק הוא לא כוח. זהו תירוץ עלוב לא לעשות, אלה שלא עושים אולי לא יודעים מה לעשות. ואת אלה שלא יודעים מה לעשות צריך להחליף.
