כמה סימבולי שדווקא בימים אלה, שבין כסה לעשור, מצא משרד התיירות ההונגרי את הרגע המתאים להכריז על הרובע היהודי המתחדש כעל אחד האתרים המרכזיים של עיר הבירה. בשיאה של עונת התיירות בבודפשט אין זה דבר של מה בכך ויש לו, ללא ספק, גם משמעות מיוחדת.
הרובע היהודי, הממוקם ברובע השביעי של העיר, עובר עתה שינויים אדריכליים ותרבותיים משמעותיים, שעשויים להשפיע, באורח ניכר, על מראה מרכז העיר כבר במרוצת השנה הקרובה.
ואכן, עתידו של הרובע, המאכלס כיום כ-80 אלף יהודים (מתוך 185 אלף ערב מלחמת העולם השניה) הפך בימים אלה לשאלה האקטואלית והאקוטית ביותר בתיכנון העירוני. זאת ועוד: הוא, אפילו, הוצג כאתר הבנייה הגדול ביותר של העיריה. אין זאת אלא משום שתנופת הבנייה האדירה, שמתחוללת בעיר בעשור האחרון, פשוט פסחה, במשך זמן רב, על הרובע השביעי, הסמוך כל כך למרכז. יתר על כן: יחסית לאיזורים אחרים בבודפשט הוא, אפילו, הוזנח איכשהו וכמעט שלא נבנו או שופצו בו בתים חדשים.
כל זה משתנה עתה מן הקצה של הקצה. עדות לכך הם המנופים והפיגומים, לאין-ספור, הניצבים בימים אלה במקומות רבים ברובע, ובמיוחד לאורך רחוב קיראלי המרכזי.
לצלילי העוגב האתר המרכזי והחשוב ביותר ברובע היהודי הוא, מן הסתם, בית הכנסת הגדול של בודפשט, הממוקם ברחוב דוהאני. בבית הכנסת הזה, שהוקם לפני 150 שנה, נטלנו חלק בתפילת ראש השנה האחרון. את כתליו מילאו מאות מתפפלים, רובם יהודים מקומיים ומיעוטם תיירים. בין אלה האחרונים, שנזדמנו לתפילת החג, הסבה במיוחד את תשומת ליבנו אשה קשישה, שמיררה כל עת התפילה בבכי קורע-לב. לפנייתנו, היא הציגה עצמה כסליה הופרט, תושבת בואנוס-איירס, ש-200 (!) מבני-משפחתה, כולם ממוצא הונגרי, ניספו בשואה. לבית הכנסת הזה - כך סיפרה - היא הגיעה במיוחד מארגנטינה כדי להתפלל בו לזיכרם של יקיריה הרבים.
צלילי העוגב ושירת המקהלה, שליוותה את החזן, כמו גם תפאורת הזהב המעטרת כל חלקה טובה בבית הכנסת, שיוותה, אומנם, לתפילה אופי של טקס פאגאני ואווירה כנסייתית לכל דבר, אלא שהחזן, קלמן כץ, החזיר אותנו, מהר מאוד אל המציאות: סילסוליו וניגוניו היהודיים, במבטא האשכנזי-אידישאי, לא הותירו צל של ספק. הם גם הזכירו לסליה הופרט את המנגינות הנוסטלגיות לבית אבא, שכה התרפקה עליהן בעבר.
כמו מסגד לא בכדי נחשב בית הכנסת, הממוקם סמוך לצומת-כבישים סואן, לאחד מאתרי הבנייה המפוארים של בודפשט. הוא נבנה במאה ה-19 בסיגנון רומנטי-מזרחי, עם לבנים אדומות ולבנות, מקושט כולו בקרמיקה, ומזכיר יותר חזית של מסגד, בעל שני צריחים, עם עיטורים דמויי-ערבסקות וחיפוי צהבהב.
ביום הכיפורים, הבא עלינו לטובה, צפויים לאכלס את כתליו של בית הכנסת כ-3000 מתפללים- רבים מהם תיירים. אלה צובאים, בימים אלה, שבין כסה לעשור, על דלתותיו, כדי להשיג מקום-טוב-באמצע, תמורת כל מחיר שיבוקש.
כאן המקום להזכיר כי חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, שהתגורר בבית צמוד לבית הכנסת, ערך בו את טקס הבר-מצווה שלו. במקום שבו עמדה דירת-משפחתו, ניצב כיום המוזיאון היהודי, הנחשב למפואר שבין המוזיאונים היהודיים של אירופה. מוצגים בו אוסף מרשים ובעל-ערך של יודאיקה ופרק מדכא למדי מן ההיסטוריה של השואה בהונגריה. בתערוכות הקבועות, המקיימות בו, בולטים כלים, אביזרים ותמונות, המסמלים כולם את החגים היהודיים, בצד אלה של חיי היומיום.
בצד בית הכנסת והמוזיאון ניצבת אנדרטה לזיכרם של קורבנות השואה. האנדרטה מעוצבת כערבה בוכיה על מתכת ועל כל אחד מעליה חרות שמו של אחד מן הקורבנות שניספו.
א-אידישע מאמא ברובע היהודי מצויות חנויות יהודיות למכביר, בעיקר לאביזרי-קודש ולמזון כשר, כששלטים בעברית מעטרים את חלונות הראווה שלהן. ויש גם מסעדת-גורמה לאוכל יהודי, בעלת שם בבודפשט,"קדאר" שמה, המושכת אליה, בכל עיתות השנה, מבקרים רבים, הנהנים ממרק העוף עם הקניידלך והגולש האדמדם, המפורסם כל כך. תעריפי המנות נמוכים ואולי בשל כך מלאה תמיד המסעדה עד אפס מקום.
למי שמזדמן לרובע היהודי כדאי שלא יחמיץ את להקת כלי-הזמר, המשמיעה נעימות חסידיות עממיות, שמרטיטות כל לב יהודי. לפני כעשור, בביקורנו הלפני-אחרון, ב"חצר היהודית", שליד בית הכנסת והמוזיאון, היתה זו להקה קטנה, ואילו עתה, בסיועם של העיריה ומשרד התיירות, גדלה הלהקה והתעצמה באורח משמעותי והיא מופיעה, מדי יום ביומו, להנאתם של מבקרי האתר, ביניהם גם תיירים לא-יהודים רבים. אלה, מסתבר, רוכשים בהמוניהם מן הלהקה את הלהיט המפורסם שלה..."א-אידישע מאמא".
