עזה כבר איננה ידידה

רצועת עזה ישות עויינת? איזה מזל שזכינו עוד בימינו אלה שייחשפו בפנינו צפונות ונסתרות ואם עד היום חשבנו שרב הגלוי על הנסתר , הנה היום הוסר הלוט ונודע לנו סוף סוף שבעזה מתגוררים עויינים ואוייבים. כנראה מישהו סבור שהסימנים ששוגרו משם עד היום לא היו בהירים די צרכם. הקאסמים המעופפים כבר מספר לא מבוטל של שנים שמטרתם היא אחת, לרצוח ולהרוג, הברחות הנשק שאינן חדלות, ניסיונות החדירה שאינם פוסקים לרגע, חטיפת החיל גלעד שליט שעד היום לא נודע היכן הוא ומה יעלה בגורלו, רעולי הפנים, שהתקשורת שלנו שעוד לא הוכרז עליה ישות עויינת מביאה ברוב טובה לעיתים כה תכופות כדי שיטילו אימתם ואיומיהם, כל הסימנים האלה לא הביאו עד היום לתובנה הגאונית שזו ישות לא ידידותית וטוב עשה הקבינט שהתכנס, דן בעניין בכובד ראש ובעזרת טובי המוחות הגיע לתוצאות שלא היו מביישות את החכמות שבמדינות. כעת גם נודע לנו הודות להתכנסות הנ"ל שמשלם המיסים הישראלי מימן עד היום את החשמל למחרטות המייצרות קאסמים כדי שיפליאו בייצורם, אנו מימנו וממשיכים לממן את המים ששותים גם הרוצחים, את הדלק, את הכסף שחלקו הוא משכורות לחוליות הטרור, ותמיכה נדיבה במשפחות הרוצחים... ומי שחשב עד היום שכל הטובין שמועבר לרצועה מקורו באותם כספי מכסים הנגבים מסחורות וממכס, מבין היום שטעות היתה בידו והאזרחים ממנים זאת. ונשאלת השאלה אם התנתקנו מעזה ואין לה כל שייכות לישראל, מדוע לדאוג להם? ואם רצועת עזה עדיין חלק מישראל, אזי מדוע בוצע הגירוש הגדול? ובכלל אפילו מדינות ידידותיות אינן מספקות חינם אחת לרעותה את כל מה שאנו נותנים למבקשי נפשנו! מי שעוקב מעט אחר המתרחש, יווכח בקלות כי מדי יום אפשר להגיע לתובנות חדשות, רק צריך לרכז את המחשבות. למשל ועדת הבדיקה שהמדינה תמנה כדי לבחון את נסיבות הפגיעה באזרחים במהלך חיסולו של בכיר החמאס סאלח שחאדה ביולי 2002. הוועדה חייבת להוציא מתחת ידה החלטה רצינית בדבר הוראות קפדניות שיישלחו מעתה ואילך לכל הבכירים באשר הם ושם יורו לכל מבוקש כי מהיום והלאה עליו לצאת למשל לשדה הקרוב לביתו, להביט לימין, להביט לשמאל, לגרש מטווח אש כל מי שנמצא בקרבת פגיעה ואז לקרוא אל המחסלים ולסמן להם כי השטח פנוי והם יכולים לצלוף. הלא בכל מלחמה נפגעים אזרחים, אין בעצם מלחמה שבה לא נפגעו אזרחים, ואצלנו? חביבין עלינו הוועדות הקרואות, זה מספק עניין, זה מנפח את האגו של החברים הנבחרים, אז בעצם למה לא ועדה? והנה לנו עוד "ועדת רפרטואר מקצועית", שאומרים עליה שגם איננה תלויה וכל שכן איננה פוליטית. והיא מונה 100 אנשי אומנות ואקדמיה והם בוחרים עבור משרד החינוך את סל התרבות לתלמידים. ומובן שאין להטיל דופי בוועדה או בשרת החינוך שיחד אינם יושבים על המדוכה כי אין כלל צורך בכך, הכל נהיר להם והם קובעים פה אחד ומחליטים על הצגות חדשות עבור תלמידי ישראל, בהם יוצג סבלם הנורא של הפלשתינים וכמובן "נזקי הכיבוש". אז אחרי כניסת הנכבה לתוכנית הלימודים, יכולים בהחלט גם הצגות כמו "פרויקט ג'בליה" ו"חורף בקלנדיה", המבוססות על עדויות שאספה פעילה בארגון מחסום ווטש, להדביר את הבערות של ילדי ישראל. שהרי זאת יש לדעת שהבערות המכוונת היא אחד האויבים שלנו. השבוע למשל במשחק טלוויזיה אחד נגד מאה, נשאלה שאלה, מתי נקבע הקו הירוק? ולמעלה מ-80%, כן זה המספר, לא ידעו. ואולי שרת החינוך איננה רוצה שילדי ישראל ידעו זאת? מוטב לה ולחבריה מהשמאל להמשיך ולשנן באוזני הילדים כי במלחמת העצמאות "חוללנו פשעים" ולא היינו מעטים, במלחמת ששת הימים "כבשנו שטחים", במלחמת לבנון"נכנסנו לבוץ" ואת המחדלים של יום כיפור עוד לא סיימו לספר ולבדוק עד עצם היום הזה. אז מה הפליאה שבני נוער משתמטים מהצבא, כאשר עוד מינקותם הם שומעים שהשלום בפתח? במציאות של היום הפסיקו ללמד אותם שעם המבין מאין הוא בא ויודע לאן הוא הולך, הוא עם המוכן להילחם על זכותו להתקיים. מלמדים אותם שאין טעם להילחם, כי אי אפשר לנצח את הטרור ממילא באמצעים צבאיים ובמקרה הפחות טוב שארצו היא בעצם גם ארצם של אחרים. אז מה עושים? אם לא ייעשה דבר לשינוי המצב והאג'נדה של שלום עכשיו תמשיך לשלוט גם במשרד החינוך, לא יהיה מנוס אלא להקים בעוד כמה שנים ועדה כלשהי או התכנסות קבינט ולדון איך הגענו למצב הזה?