ה"קוריקולום ויטה" של יהודית יורב (59), תושבת אלון-שבות שבגוש עציון, ושנולדה עם קום המדינה, במחנה-עולים ברעננה, רצוף נתיב-יסורים מייגע: תינוקת, חולת פוליו, שננטשה, בלית ברירה, על-ידי אמה האלמונית במעון ויצ"ו שבשכונת בקעה בירושלים, בו שהתה את שש שנות-חייה הראשונות; התעללות פיזית ונפשית מצד משפחה אומנת, שבמחיצתה שהתה, בעל-כורחה, במשך עשר שנים תמימות; וניסיונות נואשים, מעת שמלאו לה 17 שנה, לחשוף פרטים עלומים על אודותיה ועל אמה-יולדתה, כמו גם על אביה ועל אחותה הבכירה, לאחר שעברה להתגורר, במשך שלוש שנים, בקיבוץ חפץ-חיים החרדי.
32 שנים תמימות נאלצה יהודית להמתין עד למפגשה הראשון עם אמה. כל ניסיונותיה לאתר אותה עד לאותה עת - העלו חרס. קצה-חוט לפתרון התעלומה ניתן ליהודית, לראשונה, משמלאו לה 17 שנה. העובדת הסוציאלית של משרד הסעד דאז היא שגילתה, לראשונה, את אוזנה, בתוקף חוק האומנות. המידע שנמסר לה היה שהיא בתה של מניה-ברברה גרו, ניצולת-שואה מהונגריה, ושל מי שאמור להיות אביה, שמואל שטן. בד-בבד חשפה העובדת הסוציאלית בפני יהודית את דבר קיומו של בן-דוד מצד האמא, המתגורר בקיבוץ אפיקים.
הקרח הופשר עוד באותו יום מיהרה יהודית להריץ מכתב לבן הדוד האמור, אלא שהלה לא השיב לה דבר. רק לאחר המכתב השלישי אליו, הוא ניאות להזמינה לביתו. במיפגש ביניהם זיהה בן-הדוד של האמא את יהודית כבתה וציין כי היא דומה לה דמיון מפתיע, אלא שפרט לגילוי זה הוא סתם ולא פירש.
מים רבים זרמו מאז בכינרת ורק משמלאו לה 32 (!) שנה, הצליחה יהודית, סוף-סוף, לאתר את האם, והכל בזכות רופא חיפני, שאצלו טופלה, ואשר הצליח, באקראי, לחשוף את מענה בירושלים.
המיפגש הראשון בין יהודית לאמה התקיים בנוכחותה של העובדת הסוציאלית של האם. הוא התנהל באיפוק רב ותוך היסוס ראשוני מצד האם. כעבור זמן מה הופשר הקרח והאם זיהתה את בתה בוודאות מוחלטת. באותה פגישה הראתה האם לבתה-יהודית תמונות משפחתיות, שאותן שמרה אצלה מכל משמר, יחד עם מיסמכים שונים, שאותם הקפידה לשאת עימה כל העת.
מאוחר יותר, תוך עיון בתיקים חסויים שהגיעו לידיה, בדרך לא דרך, הצליחה יהודית לדלות פרטים נוספים על אמה. מתברר כי היא נולדה בבודפשט, כבת למשפחה אמידה, ועם הרכוש הרב שהיה בידיה, נמנה גם הבית שבו התגורר בשעתו חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. האם, כלכלנית בהשכלתה ובעלת תואר שלישי, שעבדה כאחות מוסמכת בארצה, נושלה בעקבות המלחמה מכל נכסיה, ולאחר ששרדה את צעדת המוות באושוויץ, הצליחה להגיע ארצה. כאן ילדה את בתה יהודית וככל הנראה בשל מצבה הכלכלי הקשה, נאלצה להפקיד את בתה-התינוקת במעון ויצ"ו בשכונת בקעה בירושלים, לאחר שמצאה עבודה כאחות מעשית בבית החולים תל השומר. כעבור זמן מה פוטרה ממשרתה, ככל הנראה בשל מצבה הנפשי הרעוע.
התעלומה בעינה מן המיסמכים שנפלו לידיה, בעבודת-נמלים, הצליחה יהודית לחשוף באחד מהם כי האם הוצגה בו כאלמנה, אף כי נודע לה כי היא חיה עם בן-זוג, ככל הנראה קצין בבריגדה היהודית, שהגיע עימה ארצה, לאחר שירותו באיטליה ובדרום-אמריקה. את דבר קיומו לא חשפה האם מעולם באוזני בתה, אך לפי מידע שהגיע אליה הוא נפל, ככל הנראה, במלחמת השחרור. עוד נודע ליהודית על דבר קיומה של אחותה הבכירה, אלא שאין בידיה קצה-חוט לאתר אותה.
בשנת 1991 נפטרה האם, שהתגוררה בחדר עלוב בירושלים, ושהתקיימה בערוב ימיה מקיצבת-זיקנה בלבד. דבר מותה נודע ליהודית-בתה רק מאוחר יותר, ואז העלתה כי היא נקברה בירושלים. עם עלותה לקבר, נשבעה יהודית כי לא תנוח ולא תשקוט עד שתיפתר, אחת ולתמיד, התעלומה המשפחתית הגדולה שלה, במלואה. ערב יום הכיפורים היא גם מכריזה, בריש גלי, כי אין לה כל טינה על אמה, שככל הנראה נאלצה להפקיר אותה בשל מצבה הכלכלי הקשה.
