פרשת כרמיה - סיכום ביניים

בהחלטת היועמ"ש להורות על חקירה משטרתית הוא מאמץ, למעשה, את הטיעונים והחשדות שנחשפו בתחילה בתחקיר Nfc מיום 28.02.06 וגם לאחר מכן בשורה של גילויים; וכן את דוח מבקר המדינה, שאימת את ממצאי התחקיר, והוסיף מידע נוסף בדבר חומרת מעשיו של אולמרט בפרשת כרמיה:

• אולמרט חשוד לכאורה בקבלת שוחד מחברת אלומות בצורת הנחה מיוחדת בסך של כ-480 אלף דולר (ברוטו), שהינה, לאחר הנחת מזומנים, כ-330 אלף דולר (נטו).

• אולמרט ואלומות חשודים לכאורה בכך שזכו ליחס מועדף מצד שורה של פקידים בכירים בעיריית ירושלים, כשאלה האחרונים פעלו לאישור ומתן התרים לבניית פרויקט כרמיה למרות שמדובר במבנה המצוי בחובת שימור.

• כמה מידידיו האישיים הקרובים ביותר של אולמרט, ובהם עו"ד אורי מסר, המהנדס אורי שטרית, ועוזרו של אולמרט, עובד יחזקאל, חשודים בשידול בכירי עיריית ירושלים כדי שאלה יעניקו את האישורים וההתרים המבוקשים וזאת למרות מגבלות החוק.

כשייסדתי אתר זה (בשנת 2000), אחרי חשיפת פרשת סרוסי-ויצמן בתחקיר ובמסיבת עיתונאים שערכתי (גם אז מנעו ממני המו"לים מלחשוף זאת בעיתונם), ביקשתי להקים כלי תקשורת שיתחרה ישירות במו"לים הגדולים. לאחר שבע שנים של פעילות מאומצת מצד צוות האתר אני יכול לקבוע בגאווה רבה: הצלחנו במשימה. לראיה: פרסמנו עשרות תחקירים; חשפנו עשרות פרשות, בהן כמה מהפרשות החמורות נגד אולמרט, ובמיוחד את פרשת כרמיה שהינה החמורה ביותר מאלה המיוחסות לאולמרט (מחמת עבירות השוחד שבהן הוא נגוע בסכום של מאות אלפי דולרים). התמדנו בדרכנו, למרות ההתנכלויות מצד אנשי אולמרט; ואף למרות הניסיונות מצד ידיעות אחרונות להרוס את האתר, ולמרות הניסיונות לפגוע אישית בבני משפחתי ובי. אתר Nfc תפס לעצמו מקום של כבוד במערכת התקשורתית. מספר הגולשים הייחודיים באתר עולה על 450 אלף (!!). אנחנו שוברים את קשר השתיקה בעניינים רבים. אין חסינות לאיש, גם לא לעיתונאים ומו"לים - יהיו בכירים ומקושרים ככל שיהיו. כל עיתונאי בכל כלי תקשורת יודע: אם יצונזר בעיתונו (או ערוצו), פתוחה בפניו הדרך לפרסם באתר Nfc את גילוייו. בזכות החשיפות, בזכות המאבק העיקש, ובזכות זאת שעצמאותנו אינה תלויה בשיקולים הזרים ובאינטרסים הכלכליים הכבירים של המו"לים הגדולים: מוזס, נמרודי, שוקן - הצלחנו היכן שכשלו כלי התקשורת הגדולים, והיכן שחטאו רבים מאלה המכונים: בכירי העיתונאים והפרשנים, שהפכו לכתבי ופרשני החצר של אולמרט. במסגרת זו, היתה לנו הזכות לקבל את המידע והחובה העיתונאית לחשוף את מעלליו של אולמרט, הן בפרשת כרמיה והן בפרשות אחרות.

• זכרו את השמות (רשימה חלקית בהחלט):

מעריב - אמנון דנקנר, בן כספית, יוסף (טומי) לפיד; ידיעות אחרונות - נחום ברנע, שמעון שיפר, מרדכי גילת, סימה קדמון; הארץ - אמיר אורן; ערוץ 1 - אילה חסון; ערוץ 10 - ברוך קרא; ערוץ 2 - אודי סגל. כל אלה פעלו במשך תקופה ארוכה כדי לגמד ואף לטשטש את מעשיו הנפשעים של אולמרט וכדי לסכל פתיחת חקירה פלילית נגדו. הם פעלו מתוך שיקולים זרים, ובאופן מגמתי וזדוני. הם הפרו אמונים כלפי הציבור הרחב, ובמיוחד כלפי ציבור הקוראים/הצופים. בשורה התחתונה: הם נוצחו. האמת יוצאת לאור.

• הפתעה? - עיתונאים רבים טענו השבוע, וגם שידרו/כתבו זאת, כי החלטת מזוז לחקור הינה מפתיעה. הם נימקו זאת במידע שיצא, כביכול, מהפרקליטות, לפיו מזוז עומד לסגור את התיק. טענות אלה משוללת יסוד. מה שקרה הוא פשוט וברור: עיתונאים המציאו את המידע המגמתי הזה, שנועד לייצור דעת קהל ו"לשכנע" את מזוז להימנע מפתיחת חקירה. כל עיתונאי ופרשני החצר התגייסו ופרסמו זאת שוב ושוב, משל מדובר באמת ובעובדה מוגמרת. ויום הדין הגיע, כפי שכתבתי עשרות פעמים קודם לכן. ההפתעה היחידה שהיתה להם, בכל זאת, היא התנהלות מזוז - שלא נכנע ללחצים שהפעילו אותם עיתונאים.

• מרדכי גילת - עד כמה הרחיקו לכת שכירי העט הנ"ל, ניתן ללמוד מ"פועלו" של מרדכי גילת. כן-כן, אותו גילת המחזיק מעצמו תחקירן גדול ודגול, העושה, ימים ולילות, לטובת הציבור, כביכול. נגלה כאן, כי גילת לא רק נמנע ממתן ביטוי לחשדות נגד אולמרט בפרשת כרמיה; גילת מעל באמון הציבור, גם משום שהזין, בדיווחים שיקריים ומגמתיים, שורה של גורמים, ובהם: את חברי הכנסת אופיר פינס ושלי יחמוביץ. שני אלה שמעו ממנו שוב ושוב, כי בפרשת כרמיה "אין כלום", וכי או-טו-טו היועמ"ש יורה על גניזת החקירה. והם לא היחידים. גילת התמיד בדיווחיו הכוזבים גם בפרסומים בידיעות אחרונות, למרות שהובהר לו היטב כי התגלו ממצאים המעלים חשד לפלילים. גילת התאמץ כל-כך להפיל את תחקיר Nfc - אם מתוך צרות עין וקנאה, פשוטו כמשמעו, ואם בשל התחרות שבין ידיעות אחרונות ל-Nfc, עד כדי-כך שהוא שמר על ערוץ פתוח עם עיתונאים בכירים - בכך ביקש גילת להבטיח פרסומים מגמתיים ויצירת דעת קהל גם מצד כלי תקשורת נוספים - והזין אותם, אוי לבושתם, במידע כוזב ומגמתי. עכשיו כל אלה מרגישים מרומים.

• מזוז לא נרתע - ההחלטה לפתוח בחקירה נגד אולמרט מלמדת כי היועמ"ש, מני מזוז, הבין היטב כי מדובר בכתבי/פרשני חצר, שכירי עט מהסוג הגרוע ביותר. מזוז הבין היטב כי החשדות נגד אולמרט מבוססים. לכן, הוא לא נרתע מהם והורה על פתיחת חקירה, למרות הסיכון ששכירי העט הנ"ל יפצחו נגדו במתקפה פוגענית כדי ללכלך ולהשמיץ.

• ניסיונות הטשטוש נמשכים

גם בימים אלה, לאחר החלטת היועמ"ש, ממשיכים כמה כתבים בפרסומים מגוחכים. כמעט כרגיל. הנה כמה מהם:

• אולמרט אינו חשוד? -

באחד הערוצים נטען, לדוגמא, כי אולמרט אינו חשוד עתה במאומה; וכאילו רק לאחר השלב הראשוני בחקירה - לאחר חקירת בכירי עיריית ירושלים - יחליט היועמ"ש אם יש מקום, בכלל, לחקירת אולמרט, באזהרה (כחשוד). משה נוסבאום, הוא האיש, מטעה את צופי ערוץ 2. כי זאת יש לדעת: אולמרט יידרש, בכל מקרה, להסביר כיצד "זכה" להנחה של 480 אלף דולר... (מידיו של גיל מסטיי, מחברת אלומות). החשד כלפי אולמרט ברור וחמור, עם או בלי המידע המפליל הנוסף מצד בכירי עיריית ירושלים. כדי לקבוע עמדה סופית בעניין - האם מדובר גם בעבירת שוחד או "רק" בקבלת דבר במרמה ו/או בהפרת אמונים, לא יהא מנוס מחקירת אולמרט. בכל הכבוד, משהחלה החקירה, גם היועמ"ש לא יוכל למנוע זאת, גם אם יבקש.

• החקירה תיכשל? -

נטען בכמה כלי תקשורת, ובראשם הארץ וידיעות אחרונות, כי דינה של החקירה להיכשל, בשל זאת שכל החומר "כבר בחוץ", הן בשל חלוף הזמן מאז החשיפה, הן בעקבות פרסום התחקיר המקיף שחשף פרטים רבים, והן בעקבות הביקורת המעמיקה שערך מבקר המדינה (טיוטת הדוח הועברה לחשודים, כולל לאולמרט). טענה זו אינה במקומה, בטח לא מצידם של אותם כלי תקשורת: - ראשית - מן הראוי לשאול היכן היו אותם כלי תקשורת במהלך 17 החודשים, ומדוע לא האיצו ביועמ"ש לקבל החלטות מוקדם יותר, כדי להגביר הסיכויים להגיע לחקר האמת; - ושנית - סוד גלוי הוא כי החומרים הרלוונטיים מתועדים. התחקיר שהוגש ממצה והוא כולל את כל המסמכים החשובים. מסמכים נוספים נמסרו למבקר, וממנו ליועמ"ש. חלק ניכר מהחשודים כבר מסרו גירסתם למבקר והם יידרשו לחזור על גירסתם גם בפני חוקרי המשטרה. ובכלל, ההפתעות שבדרך יבהירו כי העושים במלאכה, כולל אנשי המבקר וגם הח"מ, שמרו הפתעות לא מעטות.

• המבקר, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס

מבקר המדינה הושמץ שוב ושוב. טענו נגדו כי הוא רודף את אולמרט. העלילו עליו כי הוא פועל מתוך שיקולים פוליטיים זרים וכי הוא רוצה להפיל את ראש הממשלה. ניסו לפגוע אישית בו ובבני משפחתו. מעריב, בהובלת אמנון דנקנר, וידיעות אחרונות, בהובלת ארנון מוזס וחתן פרס ישראל, נחום ברנע, ניסו להרוס את לינדנשטראוס – פשוטו כמשמעו, כדי לסכל מיצוי הדין עם אולמרט. לינדנשטראוס לא נרתע. כשקיבל לידיו את התחקיר בפרשת כרמיה (28.09.07), הוא בדק עם היועמ"ש כיצד לנהוג. כבר בתחילת הדרך הבין כי מדובר בחשד לעבירות פליליות חמורות (ואלה טעונות חקירה משטרתית). הסיכום ביניהם היה: המבקר יבדוק ואת ממצאיו יעביר ליועמ"ש. אלא שאז החלו המתקפות האישיות. למרות זאת, המבקר נשאר נאמן לדרכו והקפיד לעשות מלאכתו בדרך ישרה ומקצועית. אומנם נכון – המתקפות גרמו לסחבת, גם במשרד מבקר המדינה. אך בשורה התחתונה ניתן לקבוע: המבקר עמד במשימות. כל משמיציו נוצחו. אפילו היועמ"ש, מני מזוז, שנמנע ממתן גיבוי למבקר, בזמן אמת, השתכנע כי מדובר בחשדות מבוססים ומפורטים, ועל-כן הורה על חקירת פרשת כרמיה (נוסף לחקירה בפרשת לאומי, עליה החליט פרקליט המדינה, ערן שנדר); ובשבועות הקרובים הוא עומד להודיע על חקירה אחת נוספת, לפחות: תיק התמ"ת, הכולל את: הרשות לעסקים קטנים, מרכז ההשקעות, והמסמכים שחשף רביב דרוקר.

• היועץ, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי

בורובסקי, יועצו המיוחד של המבקר, הוא העומד בראש הצוות שבדק את הפרשות בהן חשוד אולמרט בעבירות. פרשת כרמיה, לאומי, הרשות לעסקים קטנים, מרכז ההשקעות, ועוד ועוד, הם רק חלק קטן מהתיקים בהם טיפל. בורובסקי קיבל גיבוי מלא מהמבקר ופעל בנאמנות כדי לעשות מלאכתו נאמנה. בשקדנות אין קץ השקיע בורובסקי, ימים כלילות, כדי לחבר את הפאזל; וכדי להבין אם מדובר בעבריין סדרתי - הוא אולמרט, או בתקלות/ליקויים במישור המנהלי. מה שמצא לא הותיר מקום לספק: עניין לנו בראש ממשלה מושחת ועבריין סדרתי. לכן פעל בורובסקי כדי למצות את הדין עם אולמרט. בורובסקי לא נרתע גם כאשר מצא עצמו מותקף מכל עבר. דנקנר, ברנע, אברמוביץ, חסון ושכירי עט נוספים התגייסו כדי "להרוג את השליח". עלילות מלוכלכות פורסמו וגם השמצות לא חסרו. בשורה התחתונה: בורובסקי ניצח. האמת יצאה לאור. בורובסקי ממשיך בתפקידו וזוכה להערכה רבה. גם בלשכת היועמ"ש וגם אצל פרקליט המדינה יאשרו: בורובסקי עשה שירות לאומי מן המעלה הראשונה. אחרי הכל, מגיע לציבור בישראל מנהיגות נקייה משחיתות.