הצגה ביקורתית של הבריאות המדעית לצד הגישה ההוליסטית וכן תיאור הקשר בין גוף ונפש בגישה ההוליסטית, הם הרציונל למפגש בין הרפואה המדעית לרפואה ההוליסטית, לצורך יצירת רפואה משולבת.
על-פי האנציקלופדיה העברית (1961), מקור המילה "הוליזם" הוא יווני ופירוש המילה הוא "שלם". ההוליזם תופס את הכוליות כגורם בסיסי במבנה העולם. ההוליזם רואה את העצמים בטבע, את החי ואת הדומם כשלמות הגדולה מסך-כל חלקיה. השלם הוא מציאות ראשונית וייחודית.
המפגש של יסודות שונים בזמן ובמרחב מוגדרים יוצר תוצאה ייחודית, גילוי של תכונות חדשות שלא ניתן היה לצפותן מראש על סמך ניתוח כל חלק של המציאות בנפרד. בריאות הוליסטית היא דרך חיים ותפיסת עולם הרואה את האדם במרכז.
כדי להבין את התפקיד המיוחד של הבריאות ההוליסטית יש צורך להשוותה לרפואה המדעית. בן-דב (2005), מדען וחוקר העוסק בשאלות גוף נפש טוען, כי: "כאשר אנו מדברים על ריפוי, אנו חייבים להתייחס לאדם השלם, ולא רק למרכיביו הנבדלים. זהו ההבדל היסודי בין שיטת הרפואה המדעית לבין שיטות של רפואה חלופית" (בן-דב 2005).
לדברי בן-דב, הרפואה המדעית מבוססת על ההנחה שאפשר לטפל בתופעות נפרדות בתוך המערכת האנושית. ואכן, שיטת הרפואה המדעית מחלקת את האדם למערכות שכל אחת מהן היא נושא להתמחות רפואית נפרדת. רופא עיניים, למשל, איננו מתמחה בבעיות לב, ולהיפך. לפיכך, אם אנו מגיעים לרופא עם מחלה הפוגעת במערכת הנמצאת בתחום התמחותו, הוא יכול להציע לנו פתרון מספק. אולם אם, כפי שקורה, אנו מגיעים לרופא המדעי עם מחלה הפוגעת במערכות השייכות לתחומי התמחות שונים. במקרה כזה נצטרך לנוע בין רופאים מומחים שונים, שכל אחד מהם יכול לומר דברים אחרים, ולעיתים, לרשום תרופות הסותרות את מה שהמומחה, האחר, אמר ועשה.
אפשר להבין את ההבדל הזה אם נתבונן בתפקיד שהגוף האנושי השלם ממלא בריפוי. בשיטת הרפואה המדעית, אין לגוף שום תפקיד, והוא אף מופיע כגורם מפריע. לדוגמא, עיקר פעולתו של הרופא המנתח הוא חיתוך רקמות הגוף כדי להגיע לחלק הפגוע, ולכן היותו של החלק המטופל בתוך הגוף החי נתפס כבעיה ולא יתרון. באופן דומה, גם השפעות הלוואי של תרופות מופיעות בגלל קשרי הגומלין הסבוכים בין המערכות השונות בגוף, והמצב האידיאלי לפעולת תרופה הוא 'במבחנה', כשהתאים שעליהם היא פועלת מבודדים מסביבתם. לעומת זאת, הרפואה ההוליסטית רואה את האדם השלם, מתבססת על תהליכי ריפוי טבעיים, במטרה לחזק את הגוף ולאפשר לו להתמודד עם המחלה ביתר הצלחה.
בהיבט של גוף נפש "כאשר אנו מגיעים לרופא, איננו משאירים את הנפש מחוץ לחדר הטיפולים. ההיבטים הנפשיים של מחלה מהווים חלק חשוב גם בהתפתחות המחלה וגם בתהליך הריפוי" (בן-דב 2005).
ההבדל העקרוני בין המדען לרופא - המדען מחויב "לאמת המדעית", כלומר לאמת ששיטות החקירה של המדע מסוגלות לגלות. לעומת זאת, הרופא מחויב לריפוי, ויעדיף מצב שבו המטופל יתרפא מהסיבות "הלא נכונות" על מצב שבו הוא ימות מהסיבות "הנכונות".
