למרות הזמן הרב שעבר מאז מלחמת לבנון השנייה, והנטייה של הציבור לשכוח, ולמרות עורכי העיתונים שתומכים בראש הממשלה ומסייעים לספינים שלו, רוב הציבור עדיין אינו מזדהה עם הנהגתו ואינו רואה בה הנהגה לגיטימית. את כמות החקירות נגד ראש הממשלה עו"ד אולמרט כבר הפסקנו לספור. אם לקבל את התקדים שקבע היועץ המשפטי לממשלה בפרשת קצב - כמות החקירות מעידה שהן אינן מופרכות. אלא שלראש הממשלה יש את הכלים לעכב את החקירות ולסבך אותן עד לזרא.
כך הוא גם טיפל בוועדת החקירה של וינוגרד. ועדה אשר נולדה בחטא כוועדת בדיקה, ומלכתחילה אמון הציבור בתוצאות שתציג היתה מוגבלת. הוועדה תאלץ עכשיו להזהיר את ראש הממשלה ואז לתת לו זמן רב להגיב, ובינתיים הוא ממשיך עד תום הקדנציה במלוא הסמכות. גם העובדה שבפני ועדת חקירה זו נבדקת האפשרות שראש ממשלה זה שלח למוות מיותר עשרות חיילים לאחר שהתקבלה כבר ההחלטה על הפסקת אש, רק לצורך תדמיתי שלו עצמו, לא מונעת ממנו להמשיך להיות אחראי על חיי חיילים נוספים. האם אנו יכולים להיות בטוחים שאם הוא ישלח טייסים למשימה כלשהי בסוריה למשל, הוא יעשה זאת בצורה שקולה ולא יטיל עליהם סיכונים מיותרים מסיבות דומות? האם ניתן לסמוך ששיקול דעתו יהיה טהור ולא יונע ממניעים פוליטיים הישרדותיים כאשר הוא דן עם אבו מאזן על הסכם עקרונות?
תיקון הליקויים, הוא אמר בעבר, היא הסיבה שבשלה יש להשאיר אותו בשלטון. היום כול מי שחי באזורים שנפגעו במלחמה ההיא, או באזורים שנפגעים מקסאמים מעזה, יודע שהיה זה ספין ללא כיסוי.
אלא שאיש אינו רואה עדיין את קץ שלטונו, ואפילו מר "ניקיון" ממפלגת העבודה - עמי אילון, מצטרף לממשלתו ללא חשש. הסיבה היא, שהמערכת הפוליטית אינה מבטאת את רצון הציבור, ואין צורך לחשוש מגזר דינו של הבוחר.
אם יש לעם במערכת דמוקרטית הצדקה לשבת בשקט ולשאת בתוצאות שלטונו של ראש ממשלה עד תום הקדנציה, היא העובדה שהוא בעצמו בחר אותו. אלא שאם תחשבו על כך תיזכרו שעו"ד אולמרט הוא בעצם ראש הממשלה הראשון בתולדות ישראל שלא נבחר. אינני מתכוון שהוא עלה לשלטון בלא בחירות, בהפיכה או פוטש חלילה. בהחלט לא. מפלגתו אכן קיבלה את הכמות הגדולה ביותר של מנדטים בבחירות לכנסת. אלא שהוא עצמו מעולם לא נבחר לעמוד בראש אותה מפלגה. הוא התמנה לתפקיד כברירת מחדל.
אנו כבר רגילים שמועמדים לכנסת אינם צריכים להיבחר. במפלגות כמו ש"ס ויהדות התורה הם מתמנים בידי רבנים, ובמפלגות אחרות כמו קדימה וישראל ביתנו הם מתמנים בידי ראשי התנועה. אנחנו אפילו לא מתקוממים כאשר בחלק לא מבוטל מהרשימות קיימת אפליה חמורה נגד נשים, והן מוגשות על טהרת המין הגבר. אולי משום כך איש לא שם לב לתקדים המעניין. עד היום, ראשי המפלגה, אפילו בימי וועדות המינויים במפא"י נאלצו להתמודד ולהיבחר לפחות על-ידי מרכזי המפלגות או וועידותיהם. אפילו היחיד בדורו - דוד בן-גוריון לא היה פטור מכך (עיין ערך אשכול). והנה לראשונה תופעת המינויים מכה היישר בצמרת.
התוצאה, אם נחשוב על כך מהבחינה הדמוקרטית היא פשוט מחרידה. ראש ממשלה שלא נבחר, מצליח לשמור על כיסאו משום, שחברי כנסת שגם הם לא נבחרו אלא מונו על ידו, חוששים להראות לו את הדרך החוצה.
לכן אין פלא שחלק כה גדול מהציבור מנער את חוצנו ממנהיגותו ומצפה בכיליון עיניים לסיום כהונת הממשלה. בשיטות דמוקרטיות אחרות, כמו בשיטה האמריקנית, אין כמעט אפשרות להפסיק את כהונתו של ראש המדינה לפני תום הקדנציה, אלא ששם הציבור בעצמו בחר אותו. בישראל, שיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה נכשלה, בין היתר משום שהיא לא לוותה בכלים נוספים שישפיעו על איכות הבחירה ויציבות שלטונו של הנבחר. אינני מציע לחזור על הניסוי. מה שאני מבקש לקבוע הוא כלל הרבה יותר פשוט. נבחרי הציבור צריכים להיות באמת נבחרים, ולא ממונים.
השיטה צריכה להיות פשוטה ללא אפשרות להטיה על-ידי מסעות יחסי ציבור יקרים, או השחתה בדרך אחרת. כל חברי המפלגה (במגבלת וותק מינימאלי) יוכלו לבחור ולהיבחר. רשימת המועמדים, תמונתם ומצעיהם יפורסמו באופן שוויוני באתר האינטרנט של המפלגה ויישלחו במכתב אחד מרוכז לכול חברי המפלגה. על המועמדים עצמם ייאסר לנהל תעמולה. מפלגה שלא יתקיימו בה בחירות כאלה לרשימת המועמדים, לרבות כמובן למקום הראשון ברשימה, לא תורשה להתמודד בבחירות לכנסת.
כאשר הציבור יהיה מעורב באופן ישיר כזה לא רק בבחירת הרשימות המוגמרות של המפלגות לכנסת אלא בהשפעה על תוכנן, יהיו גם הנבחרים קשובים יותר להמיית ליבו של הציבור. כך גם הציבור בסופו של דבר יזדהה עם האנשים שהוא בחר ויהיה מוכן אפילו לסלוח להם על טעויות קלות פה ושם, וכשאלה יחרגו מגדר הסביר חברי הכנסת שיהיו קשובים לציבור ולא יהיו חייבים את נאמנותם לממנים, יוכלו לקבל החלטות נבונות.
