יושב לו שם בן-אליעזר, במלוא כובד משקלו, אל מול המראיינת הנוחה ביותר מבחינתו, מפראבדה (ידיעות אחרונות בלע"ז) ואומר, טעיתי. מהלך ההינתקות החד-צדדי היה טעות. לא ההינתקות, אלא החד-צדדיות. היינו צריכים למסור את השטח לידי גורם אחראי עם ערבויות בינלאומיות.
מה שפואד לא אומר הוא מה מקור הטעות. האם מקור הטעות נעוץ בחוסר הכרה של השטח? מובן שלא. ישראל מכירה את עזה ובנותיה לפני ולפנים, ובן-אליעזר על אחת כמה וכמה. האם מקור הטעות חוסר הכרה של עצמנו? מובן שלא. תמיד היינו עם רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת, המרשה לאויב לטבוח בו עד שמתמלאת קובעת הדם שעומקה איננו ידוע מראש לאיש מגיבורי המחזה הסוריאליסטי של מדינת היהודים.
פואד מודה שמדינת ישראל איננה מסוגלת לעשות מה שכל מדינה אחרת היתה עושה, להחריב את ערי האויב עד היסוד כעונש על ההפגזות הבלתי פוסקות הניתכות מאותן ערים וכפרים. ערבויות בינלאומיות? גם פואד יודע שזה בדיחה עצובה. האמריקנים מתבזים בעירק, נאטו מתבזה האפגניסטאן, המשקיפים ברחו כעכברים מבוהלים עם עליית החמאס, או-תאנט הוציא את כח ההפרדה מסיני עם האיום הראשון של הרודן המצרי, וכולנו יודעים מה עשה יוניפיל בלבנון במשך שש שנים.
אם כך מקור הטעות הוא בזיהוי האויב. מאז רצח רבין הורגל הציבור הישראלי, מה-זה-הורגל? מוחו נשטף, בשנאה ליהודים לאומיים. האויב, נאמר לציבור הישראלי השכם והערב, הוא דתיים, מתנחלים, ועל אחת כמה וכמה מתנחלים שהם גם דתיים. זה האויב ואין בלתו, ואם נדביר את האויב הזה, נגרש אותו מביתו, נחריב את עריו, נשפיל אותו עד עפר, ונשתמש בבניו כבשר-תותחים, יבוא השלום עלינו. הערבים יבינו כי את הקיצונים שלנו הידברנו, והם ידבירו את הקיצונים שלהם בדרכם המיוחדת, בלי בג"צ ובלי בצל"ם כמאמר ראש הממשלה הנרצח רבין.
והנה הפלא ופלא. הערבים, לא רק שלא למדו מאיתנו דבר בנושא של הדברת הקיצוניים, סתימת פיותיהם, החרבת ביתם וגירושם למעברות, אלא להיפך. התקפות הקסאם על התנחלות שדרות, התנחלות זיקים, התנחלות ניר-עם, התנחלות סעד, התנחלות כרם-שלום, התנחלות אשקלון, רק התגברו. כדיוק כפי שהבטיח לנו חגיגית הרמטכ"ל בוגי. יתר על כן, הגורמים הקיצוניים ביותר גם זכו בבחירות, גם כבשו את העיר וגם זרקו את השקרנים בני עמם מן הקומה ה-15.
לא רק אמריקנים למדו לקפוץ ממגדלים גבוהים ללא מצנח. יתר על כן, חיזבאללה (הדגם השיעי של החמאס) פתח במלחמה שעלתה לנו במאה וששים הרוגים, מאות פצועים ונזק של מיליארדים. מסתבר שלמרות הכל, למרות שלום עכשיו, למרות יוזמת ז'נבה, למרות יוסי ביילין, האויב הוא ערבי, ולא יהודי, וכידוע רק עם אויבים עושים שלום, ועם אוהבים עושים מלחמה.
האם אפשר להבין כשל גדול יותר של מנהיגות מטעות בזיהוי האויב? תארו לעצמכם שהאמריקנים במלחמת העולם השנייה היו מפנים את הבריטים מביתם, ומחריבים את בריטניה כמחווה של רצון טוב להיטלר!! או מפנים את תושבי הוואי לאחר פרל הרבור, כמחווה לקיסר הירוהיטו. האבסורד הוא שפואד המעיד על עצמו כמי שצדק בתשעים אחוז מהערכותיו, לא מודה בעובדה היסודית: טעות בזיהוי האויב. האבסורד הוא שפואד, שטעה בזיהוי האויב, לא פוסל עצמו מישיבה קרוב קרוב להגה השלטון, מזה שנים כה רבות.
האבסורד הוא שפואד, שמודה בטעות היסודית ביותר בדברי ימי המלחמה, פגיעה אנושה בכוחותינו, ממשיך לשבת באותה ממשלה עם אלו שהתחייבו להמשיך את אותה שגיאה, ופועלים במרץ רב באותה שיטה. פגיעה בכוחותינו, באזרחים הנאמנים והאמינים והציוניים ביותר, והתרפסות בפני האויב.
אין בוכין על חלב שנשפך. אפשר להוציא מתוק מעז. הממשלה יכולה להצטרף לפואד ולהודות, טעינו, בגדול. האויב הוא הערבי, והאוהב הוא הציוני. מן האוהב נבקש סליחה ומחילה, נקומם ונשקם, בכל מקום בארץ ישראל. המדינה הפלשתינית על גב ההר, לא רק שאיננה אינטרס של ישראל כמאמר השרה ציפי, היא סכנה קיומית לישראל, כמו שקובה גרעינית היא סכנה לארצות הברית. השיח על מסירת הארץ לאויב מסתיים, ולא ישוב עוד. השיח עם סוריה יתקיים רק לפי מתווה "שלום תמורת שלום", ועד אז במלחמה כמו במלחמה. פלשתינים הדורשים הגדרה עצמית יוכלו להשיג אותה רק במקום שבו אין שליטת צה"ל. למשל בעזה, חמאסטאן בלע"ז. פעילים לאומניים ערבים ימצאו עצמם משונעים למקום בו יש להם ריבונות, בעזה. יש עשרת אלפים כאלו בכלא הישראלי, והם ישונעו לשם ראשונים.
ניצנים ראשונים למדיניות החדשה כבר נראים. שליש מן האסירים ששוחררו הועברו לעזה. לא פלא שפרס, אותו שוחר שלום אנין-טעם השהה את המהלך ההכרחי. הרי גם את הכור העירקי לא רצה להפציץ. אחריהם, אם ירצה השם, חברי הממשלה והפרלמנט הפלשתיני, ובני משפחותיהם, הדאחלנים הרג'ובים והעבאסים. ואת כל הבניין הזה אני בונה על הודאתו של איש אחד: בנימין בן-אליעזר.
גם אני לא נאיבי. פואד וחבורתו יודעים שהם גמרו את הסוס, גמרו את אמון הציבור, סתמו את הגולל על זכותה של מפלגת העבודה וספיחיה, קדימה ומר"צ, להנהיג את מדינת היהודים. לכן הם ימשכו את הקדנציה הזו עד הסוף המר והנמהר, בברכתה של התקשורת האנטישמית, עד מלחמת האזרחים, או הפצצה אטומית, או מילוי קובעת דם גדולה באופן יוצא מן הכלל. עד אז פואד וחבורתו ידבקו לכיסאות ויאמרו טעיתי, אבל מישהו אחר ישלם, וימשיך לשלם, את המחיר של הדבקות במשגה.
