ביום 19.09.07, ניתן פסק דין, על-ידי בית המשפט העליון, אשר קיבל, בחלקו, את ערעור לקוחות בנק וקבע, כי הפרה של החובות המוטלות על בנק כלפי לקוחותיו עשויה להקים ללקוח סעדים במישור החוזי ובמישור הנזיקי, אף אם לא הוכח כי יש בהתנהלות הבנק כדי עושק, הטעייה, כפייה, או תרמית. (ע"א 8409/04 יעקובי נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ).
לקוחות הבנק הגישו תביעה, לבית המשפט המחוזי, לפסק דין הצהרתי, אשר ביקש מבית המשפט להצהיר על ביטול שעבוד שניתן על ידם לטובת הבנק ולביטול פעולות שונות אשר בוצעו בחשבונות המערערים אצל המשיב [הבנק]. במסגרת התביעה הוגשה חוות דעת של המומחה דוד אברון מחברת מ.א. בקרה וניהול המתמחה בחישובי ריבית בנקים, כדי להוכיח כי אלמלא מעשי ההטעיה של הבנק לא הייתה נותרת כל יתרת חוב. בית המשפט המחוזי, הגם שלא חסך שבטו בהתנהלות הבנק בנסיבות המקרה - דחה את התובענה ומכאן הערעור לבית המשפט העליון.
עובדות המקרה בין השנים 1992-1994, ביצעו לקוחות הבנק (להלן: "יעקובי") עסקות נדל"ן שונות, נטלו הלוואות שונות מן הבנק (הלוואות מסוג אשראי ו-מסוג משכנתא) ובנוסף פתחו תוכנית חסכון. כמו כן, רכשו יעקובי מניות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב, אשר לצורך רכישתן נחתם מסמך המשעבד את ניירות הערך להבטחת פירעון האשראי. אפיק ניירות הערך שבו הושקעו כספי יעקובי לא עמד בציפיות, ובראשית שנת 1994 החלה ירידה בשערן. בחשבונות הבנק של יעקובי נוצרו יתרות חובה, שהלכו ותפחו, בין היתר, בשל אי פירעון תשלומי ההלוואות.
מנהל סניף הבנק פנה אל יעקובי בדרישה להקטין את יתרות החובה והוסכם על פדיון תוכנית החיסכון טרם זמנה. במקביל נפתח חשבון חדש של ניירות ערך, אליו הוזרם סכום נוסף, חרף העובדה שעדיין נותרו בחשבונות הקודמים יתרות חובה משמעותיות, כשהבנק אפשר ליעקובי למשוך עוד כספים מחשבונות אלו. ברם, משלא עלה בידי יעקובי לכסות את יתרות החובה, דרש הבנק את פירעון חלק מחובותיהם של יעקובי כלפיו. החוב לא נפרע, הבנק הגיש בקשה למימוש שטר המשכנתא, וכבוד ראש ההוצאה לפועל נענה לבקשה. בעקבות כך עתרו יעקובי לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד יואב אלשיך בשורה של סעדים הצהרתיים, לפיהם ייקבע, בין היתר, דבר בטלות שטר המשכנתא וכן דבר בטלות כל הפעולות בניירות ערך שבוצעו בחשבון - בעילות שונות.
הכרעת בית המשפט המחוזי בית משפט המחוזי קבע, כי לא עלה בידי יעקובי להוכיח את העילות הנטענות על ידם ואת זכותם לסעדים ההצהרתיים שביקשו. בעניינה של המשכנתא קבע בית המשפט המחוזי, כי הוא מעדיף את האמור במסמך (שטר המשכנתא) על פני גרסת יעקובי שלא הוכחה בדבר סיכום בעל פה הסותר אותו. בית המשפט המחוזי לא שוכנע, כי יש בראיות שהוגשו כדי להוכיח איזה מעילות העושק, הכפייה, ההטעיה או התרמית שנטענו על-ידי יעקובי. לפיכך סבר בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להעניק להם את הסעדים הגורפים שנתבקשו בתביעה ובכללם הצהרה על בטלותה של כל הפעילות בניירות ערך שנעשתה בחשבונות, הצהרה על בטלות ההלוואות שניתנו למערערים ולצורך רכישת דירה שנייה והצהרה על ביטול השעבוד שהוטל על דירה שנייה ועל גג נגד אותן הלוואות.
חרף דחיית התובענה, ביקר קשות, בית המשפט המחוזי, את התנהלות הבנק, בהתייחסו בעיקר לתקופה שלאחר המפולת בבורסה, בתחילת 1994. בין היתר, ביקר את עדות מי מטעמו של הבנק. בית משפט המחוזי תמה על כך שסגן המנהל לא זכר פרטים מהותיים ורלוונטיים לעניין כגון שיעור הריבית הנהוגה בתקופה נשוא האירועים וקיומה של הנחייה מטעם המפקח על הבנקים להימנע ממתן אשראי לצורך פעילות בניירות ערך. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי תמוהה העובדה שהבנק אפשר ליעקובי למשוך כספים שעה שהיו בחשבונותיהם יתרות חובה גבוהות, וכי מן הראוי היה לעצור את מתן האשראי לאחר שהתברר, כי ערך ההשקעה בניירות ערך ירד באופן משמעותי וכושר ההחזר של יעקובי נפגם. בית המשפט המחוזי קבע, כי למרות שהבנק עמד בחובותיו הבסיסיות, יש לייחס לו תרומה להתהוות החוב המדובר. ברם, בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה מה שיעורה של אותה תרומה שיש לייחס לבנק מתוך סך החוב.
הכרעת בית המשפט העליון בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום להתערבותו בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, נוכח הנורמות החולשות על יחסי בנק לקוח מכוח הוראות סטאטוטוריות שונות ומכוח היחסים המיוחדים שבין בנק לבין לקוחותיו, המטילים על הבנק חובות מוגברות של זהירות ותום לב - הפרתן של חובות אלו יכולה להצמיח ללקוח סעדים רבים ומגוונים. מדובר במגוון סעדים החל בהצהרה על בטלותן המוחלטת של פעולות שבוצעו בחשבונות הלקוח עובר לסעדים כספיים אופרטיביים לפיהם יחויב הבנק לשלם ללקוח סכומים בגין נזקים שגרם לו, וכלה בהצהרה על זכות קיזוז העומדת ללקוח בנסיבות מסוימות אשר מכוחה יפחת החוב המגיע לבנק מן הלקוח.
"במילים אחרות", אומר בית המשפט העליון, "יתכן כי הפרת החובות המוטלות על בנק כלפי לקוחותיו לא תגיע כדי עושק, הטעייה, כפייה, או תרמית ולא תצדיק סעדים הצהרתיים גורפים... אך היא עשויה להקים ללקוח במישור החוזי או במישור הנזיקי סעדים אחרים, מתונים יותר, כגון קביעת ממצא שהבנק גרם ללקוח נזקים בהתנהגותו ומתן אפשרות ללקוח לקזז נזקים אלה מן החוב שהוא חב לבנק."
בית המשפט העליון הציב את השאלה: "האם נוכח קביעתו הנוספת של בית משפט קמא לפיה יש לייחס לבנק אחריות מסוימת לחוב שהצטבר בחשבונות המערערים כמי שתרם לו בהתנהגותו, צדק בית המשפט בכך שנמנע מלקבוע מהו שיעור 'תרומתו' של הבנק לחוב כאמור."
תשובת בית המשפט העליון הינה, כי "ראוי להושיט סעד הצהרתי ללקוח החייב כספים לבנק מקום שבו הוא מעלה טענה בדבר נזקים שגרם לו הבנק וטענה זו אם תתברר כנכונה תאפשר לו לקזז את סכום הנזק מן החוב הנטען על-ידי הבנק ובכך להפחית... משהגיע בית משפט קמא למסקנה כי לבנק 'תרומה' בהיווצרות חלק מאותו חוב, איני רואה כל מניעה למתן סעד הצהרתי דוגמת זה אשר נדון בעניין אילונית (רע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 193), שייקבע את שיעורה של אותה 'תרומה' וכן את הסכום שיש להפחית עקב כך מן החוב הכולל שחייבים המערערים למשיב."
בנסיבות אלו, התקבל הערעור בחלקו, פה אחד, והסכסוך הוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי על-מנת שיקבע מה הייתה, בנסיבות העניין, "תרומתו" של הבנק לחוב שהצטבר בחשבונות יעקובי ומהו הסכום שיש להפחית מן החוב כתוצאה מכך. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.
