אהוד אולמרט לומד מן העבר. בעבר, כאשר ראש ממשלה מושחת עמד בפני האפשרות שיחקר, יואשם ויאבד את כסאו, הפעיל מהלך של הגליית יהודים והחרבת בתיהם. כל עוד היה המהלך בעיצומו זכה אותו ראש ממשלה לחסינות, ובנו המושחת לדחיית הרשעתו. המהלך זכה להצלחה גדולה וניצחון גדול. היהודים הוגלו, הושפלו, נשלחו למחנות פליטים, מטה לחמם נשבר ובניהם הפכו למצורעים בחברה הכללית. גם החמאס זכה והחל במהלך רצוף של קעקוע שאר ההתיישבות באזור הנגב. התקשורת זכתה בהוכחת דרכה שרק דרך הויתורים תביא לעוד ויתורים, והעיר שושן נבוכה.
אהוד אולמרט תלמיד שקדן. נגד ראש הממשלה הנוכחי ישנה מסכת שחיתויות מעל ומעבר לכל דבר שחווינו עד עתה. על-פי המנהל התקין, או בכל מדינה מערבית אחרת, היה ראש הממשלה מתפטר לאלתר, בבושת פנים. אבל אצלנו, יודע ראש הממשלה כי כל עוד הוא ממשיך במדיניות ההגלייה, ההשפלה, הגירוש, הביזוי, גם של עם ישראל וגם של ארץ ישראל, הוא מוגן בפני כל פגע. וינוגראד, גראד, קסאם, שהיד, מבקר המדינה, היועץ המשפטי, כולם עפר ואפר כל עוד הוא עומד בהבטחתו לתקשורת, לחברים, למפלגה, לאומה, שהוא יחסל את הציונים הארורים, את המשיחיים, הלאומיים, הכתומים, הירוקים, או כל אחד שארץ ישראל יקרה לו באופן מעשי, הוא כאתרוג בכספת של ראש המקובלים. ותודה לאמנון אברמוביץ' שהמציא את המונח הקולע.
ראש הממשלה לא לומד כלום מן העבר. אם נחבר את יוזמות רמון, ליברמן, ברק, ואולמרט לכדי מקשה אחת, הרי מדובר בתוכנית החלוקה 1947. על-פי רמון ירושלים הופכת לטריטוריה בינלאומית, לכל שכונה הממשל שלה, דהיינו ממשל המופתי. על-פי ברק הר הבית מפונה מיהודים, והגישה לכותל המערבי רק ברצון המוסלמים השולטים על ההר. לפי אולמרט, תיקוני גבול מזעריים לגבולות החלוקה כך שרצועת עזה מתרחבת עד לחדר האוכל של קיבוצי עוטף עזה. על-פי ליברמן כל עיר שרובה ערבית היא חלק מן מהמדינה הערבית (ב-1947 לא היה העם הפלשתיני, קראו להם בפשטות ערבים) רוצה לומר לוד רמלה ועוטף באר שבע, עוטף גוש דן, נחל עירון, וחלק נכבד מן הגליל. הגיוני ביותר.
ביצוע התוכנית, תוך כינוס כל יהודי הנגב, הגליל, השפלה הפנימית (כוכב יאיר לדוגמא) יהודה שומרון וירושלים, לתוך גבולות החלוקה יביא לדמוגרפיה הומוגנית של 90 אחוז יהודים ויותר. מצב נפלא, כמו גטו וורשה, כמו גטו לודז'.
אלא שאליה וקוץ בה. תוכנית החלוקה לא רק שלא מיתנה את הערבים להגיע לשלום, היא דרבנה אותם לצאת למלחמה כוללת, כולל פלישה של צבאות ערב מתוך השטח שנמסר למדינה הערבית. אני אומר שוב. כל שטח שהיה מסומן כחלק מן המדינה הערבית שימש להיערכות הצבאות הערביים להשמדת המדינה היהודית. זה לקח מס 1 של תוכנית 1947.
והיכן היו האומות שהיו אמורות לכפות את התוכנית עליה חתמו? בריטניה נלחמה למען הערבים, בריש-גלי. ארצות הברית הטילה אמברגו. רק על היהודים כמובן. כאשר היהודים בעמדת נחיתות, האומות מגבירות עליה את הלחץ, זה לקח מספר 2. לאחר כל נסיגה של ישראל, מייד נחלצות האומות לדרוש מישראל נסיגה נוספת שהרי הקודמת הוכיחה כי לישראל אין צורך באדמה עליה הגנה עד לאותה נסיגה. בדיעבד אפשר לומר כי ההסכמה היהודית לחלוקת הארץ ב1947 הביאה עלינו את הדרישה לשוב ולהיכנס לגטו, ולא מנעה את הג'יהאד. זה העבר שאהוד אולמרט וממשלתו שוכחים, או, לחילופין מתעלמים ממנו במזיד. ולמה שידאגו? הרי כל עוד הם מחסלים את הציונים, ומוסרים את ארץ ישראל, ישבנם מותאם בדיוק לכורסות עור הצבי לקול מצהלות התקשורת.
מדוע יושבים היהודים על ידיהם ולא עושים מאומה? מכיוון שאין להם ברירה. אין להם חלופה. הימין התרסק. נאמנות ארץ ישראל הוחלפה בנאמנות יהודה ושומרון. ראש האופוזיציה אומר דבר והיפוכו באותו משפט. העם ממתין למישהו, ישות כלשהי, תקווה כלשהי שעבורה כדאי וצריך לצאת לרחובות, לנהור לירושלים, להטיל מצור על משרד ראש הממשלה והכנסת עד שיבקשו לעזוב. העם מבקש תקווה שיש עימה תכלית, תוכנית, אמת ויושר. ללא התיפיפות, ללא התחנחנות לחונטה התקשורתית-משפטית-אקדמית. אם יש יהודי/ה כזה, שיקום.
