בהודעה שפרסם "בצלם" לא מכבר, תוקף ארגון זכויות האדם את שיגור טילי הקסאם לעבר ישראל. הארגון קובע חד-משמעית:
- שיגור הטילים נעשה בכוונה לרצוח ישראלים - "הארגונים הפלשתינים המשגרים את טילי הקסאם מצהירים בגלוי על כוונתם לפגוע, בין היתר, באזרחים ישראלים".
- שיגור הטילים הוא פשע מלחמה - "התקפות מכוונות נגד אזרחים חותרות תחת כל כללי המוסר והמשפט. הריגה מכוונת של אזרחים מוגדרת כהפרה חמורה של אמנת ג'נבה הרביעית וכפשע מלחמה שלא ניתן להצדיקו, יהיו הנסיבות אשר יהיו".
- שיגור הטילים מנוגד לדיני המלחמה - "טילי הקאסם כשלעצמם מהווים נשק בלתי-חוקי, גם אם הם מכוונים נגד מטרות צבאיות, שכן מדובר בנשק בלתי מדויק בעליל, שמטבעו מסכן את האזרחים הנוכחים באזורי השיגור והנחיתה שלו, וזאת בניגוד לדרישות ההבחנה והמידתיות שמציבים דיני הלחימה".
- שיגור הטילים מסכן גם תושבים פלשתינים - "חלק ניכר מן הטילים משוגר מתוך אזורים שבהם חיים אזרחים, או בסמוך להם. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על התקפות מתוך בתי אזרחים או בסמוך להם כמו-גם על השימוש באזרחים כמגנים חיים. זאת, במטרה לחסוך פגיעה באזרחים במהלך התגובה הצפויה מהצד השני".
"בצלם" - נמנע מלהאשים את החמאס בטרור אכן, אמירות נחרצות של "בצלם". היה ניתן לצפות, כי המסקנות יהיו תואמות את הקביעות הנחרצות. הווה אומר, לסמן את האחראים לשיגור הקסאם ולדרוש את הבאתם לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג על פשעי המלחמה, עליהם מצביע בצלם. את הגורמים האחראים לשיגור טילי הקסאם אין צורך לחפש. הם נוטלים אחריות בריש גלי ומתפארים בשימוש בשיגור הטילים לעבר ישראל. המדובר באיסמאעיל הניה, מחמוד א-זהאר, ניזאר ריאן, אחמד אל-ג'עברי, מוחמד דיף, מושיר אל-מצרי ועוד שורה ארוכה של מנהיגי החמאס. לצידם, יש למנות גם את מנהיגי ארגוני הג'יהאד האיסלאמי, ועדות ההתנגדות העממית, גדודי חללי אל-אקצה ושאר ארגוני הטרור הפלשתינים הנוטלים חלק בשיגור מאות רבות של טילי הקסאם לעבר ישראל מידי שנה בשנה.
ואולם, המסקנות של "בצלם" שונות בתכלית, וראוי לעיין בהן בדקדקנות כמפורט להן:
- האחריות להפסקת ירי הטילים מונחת על כתפי הרשות הפלשתינית - "על הרשות הפלשתינית לעשות כל שביכולתה כדי להפסיק את ירי טילי הקסאם ועל הארגונים הפלשתינים לחדול מהתקפות מכוונות כלפי אזרחים, בפרט כאשר אלה מבוצעות מתוך אזור פלשתיני מיושב. בהימנעותה מנקיטת צעדים כלשהם להפסקת הירי סמוך לבתי אזרחים, מפרה הרשות הפלשתינית את חובתה להגן על האזרחים שאינם נוטלים חלק בלחימה. יחד עם זאת, לפי המשפט ההומניטארי".
אין שמות. האחראים ל"פשעי המלחמה" הם בגדר נעלמים, משל היו דנידין, רואים, משגרים ואינם נראים. בניגוד לדוחות "בצלם" הדורשים לחקור את מפקדי צה"ל, תוך ציון שמותיהם ואף את הדרג הביטחוני והמדיני, כאשר מדובר ב"פשעי מלחמה" מהצד הפלשתיני של הגבול, "בצלם" עוצם עין במתכוון מהשמות. "בצלם" אפילו לא מזכיר את שמות הארגונים שמפרסמים מאות ( כן, מאות!) הודעות רשמיות של נטילות אחריות לשיגור טילי הקסאם.
מדוע "בצלם בוחר במודע לעשות כן? אם מדובר בגישה רשלנית של חוקריו שאינם קוראים עיתונים, אינם שומעים רדיו, מתנזרים מטלוויזיה ואינם יודעים מלאכת איסוף נתונים בסיסי, אזי יש להטיל ספק באתיקה המקצועית של "בצלם" ולבחון בשבע עיניים כל דיווח שמפיץ הארגון. אם מדובר בסיבה פוליטית העומדת מאחורי הדברים, ראוי להגדיר את "בצלם" לא כארגון זכויות אדם אלא כארגון פוליטי על כל המשתמע מכך.
"בצלם" - שלטון החמאס לגיטימי במאמר קודם פרי עטי בו עסקתי בהימנעות המכוונת של "בצלם" לסמן את הנהגת החמאס כאחראית על חטיפת גלעד שליט העליתי אפשרות, כי ארגון "בצלם" פועל על-פי אג'נדה פוליטית שנועדה לשכנע את ממשלת ישראל ואת הציבור הישראלי, שתנועת החמאס, המוגדרת כארגון טרור, הינו גוף מדיני לגיטימי. וכך כתבתי:
"הסבר אפשרי ניתן אולי למצוא בכך שארגון "בצלם" מעוניין להכשיר את תנועת החמאס כגורם מדיני לגיטימי. לו היה ארגון "בצלם" מציין את האמת בדיווחיו, ולפיה תנועת החמאס אחראית לחטיפת שליט ול"פשעים נגד האנושות", הוא לא היה יכול להפנות את קריאתו להנהגת החמאס לסייע כגורם שלטוני לשחרורו של שליט, אלא היה נאלץ לקרוא להעמיד את כל הנהגת החמאס לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג באשמת פשעי מלחמה. האם האג'נדה הפוליטית הזו היא המנחה את ארגון "בצלם" ומשפיעה על דיווחיו?".
ובכן, לפי דני רובינשטיין, עיתונאי בהארץ ואחד מחברי ההנהלה הבכירים של "בצלם", ההסבר שהעליתי נשמע יותר מסביר. רובינשטיין אמר (תחילת ספטמבר) בכינוס של הפרלמנט האירופי בבריסל, כי "ישראל היא כעת מדינת אפרטהייד עם ארבע קהילות פלשתיניות שלכל אחת מהן מעמד שונה: בעזה, מזרח-ירושלים, הגדה המערבית, והערבים הישראלים". הוא תקף את החרם שמטילות מדינות העולם על החמאס, וציין, כי "החמאס זכה בבחירות דמוקרטיות לפרלמנט. ולכן שליטתו ברצועת עזה אינה הפיכה צבאית". במילים אחרות: רובינשטיין רואה בחמאס גורם שלטוני לגיטימי למרות פיגועי הטרור ומתן החסות של שלטון החמאס לארגוני טרור נוספים ובכללם שלוחות של אל-קאעידה המתבססות ברצועת עזה.
כפי הנראה, זו הסיבה מדוע "בצלם" קורא ל"רשות הפלשתינית" לפעול נגד שיגור טילי הקסאם. "הרשות הפלשתינית" איננה בעיני "בצלם" זו אשר ברמאללה, המונהגת ע"י אבו מאזן ואשר מצהירה על כוונותיה לפעול נגד הטרור. "בצלם" מתכוון לשלטון החמאס ברצועת עזה, אשר השתלט בכוח הנשק ותוך ביצוע "פשעי מלחמה" (ע"פ דוחות ארגוני זכויות אדם פלשתינים) ואשר מאמצת מדיניות חוץ המבוססת על הג'יהאד. בעיני דני רובינשטיין מבכירי "בצלם", גם ארגון טרור המאמץ אידיאולוגיה טרוריסטית - פשיסטית רשאי להשתתף בבחירות דמוקרטיות כגורם פוליטי לגיטימי. מקביעותיו של "בצלם" ומעמדותיו של דני רובינשטיין נראה, כי "בצלם" מגן גם על "זכויות האדם" של ארגוני טרור וטרוריסטים.
הפתרון של "בצלם" לטרור הפלשתיני "בצלם" נוקט צעד אמיץ ומתווה קוים לדרך המבצעית בה צה"ל צריך לפעול להפסקת שיגור טילי הקסאם. וגם בעניין זה כדאי לקרוא בעיון את הודעת "בצלם", המובאת להלן:
- לישראל חובה להגן אל אזרחיה - "לישראל יש הזכות, ואף החובה, להגן על אזרחיה מפני ירי טילי הקסאם".
- מגבלות על פעילות צה"ל - "אין בהפרה (שיגור הטילים) בכדי להעניק לצבא היתר להתייחס לאזור ממנו מבוצע הירי כאל מקשה אחת המהווה יעד צבאי לגיטימי".
- לכוון רק למטרות צבאיות - "עליה להשיג מטרה זו תוך שימוש באמצעים חוקיים העולים בקנה אחד עם דרישות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. כלל היסוד בדיני הלחימה מחייב את הצדדים הלוחמים לכוון את פעולתם אך ורק כלפי מטרות צבאיות ספציפיות, לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי למנוע פגיעה באזרחים ולהימנע מפעולות שניתן לצפות כי יגרמו לאובדן נלווה של חיי אזרחים, כאשר אובדן זה מופרז ביחס ליתרון הצבאי הצפוי".
- להימנע מפגיעה באזרחים - "בצלם קורא לראש הממשלה ולשר הביטחון, להורות לצה"ל לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים על-מנת למנוע פגיעה באזרחים פלשתינים כתוצאה מתגובות הצבא לירי טילי הקסאם".
"בצלם" מודה בתחילת ההודעה, מצד אחד, כי "חלק ניכר מן הטילים משוגר מתוך אזורים שבהם חיים אזרחים, או בסמוך להם"; אך מצד שני הוא מזהיר את צה"ל - שלא לנקוט בפעולות צבאיות נגד משגרי הטילים העלולות לגרום לפגיעה בתושבים פלשתינים, אלא רק במטרות צבאיות. קשה להבין כיצד אפשר לפעול נגד "מטרות צבאיות" כאשר המחבלים לובשים במתכוון בגדים אזרחיים ופועלים מתוך סביבה אזרחית מובהקת.
המלצותיו של "בצלם" כאילו אומרות: לטרוריסטים המשגרים טילים, מסביבה עירונית, במטרה לרצוח אזרחים ישראלים, יש חסינות מפני פעולה צבאית נגדם, שהרי כל ניסיון לפגוע בהם עלול בהכרח לפגוע גם בתושבים פלשתינים. מדוע "בצלם" ממליץ על גישה מבצעית בלתי אפשרית? מדוע "בצלם" מסתכן בכך שהוא עלול להצטייר כארגון בלתי רציני בעליל? האם שוב האג'נדה פוליטית מטה את ההיגיון וההגינות בדיווחיו של "בצלם"?
למען הסר ספק, אין להשלים עם פגיעה בתושבים פלשתינים בפעילות של צה"ל. טוב יעשה "בצלם" וארגוני זכויות אדם אחרים, אם ישקיעו ממרצם ומכספם בגיבוש תפיסה מבצעית חדשה וריאליסטית (ולא גיבוב מילים חסר ערך) על-פיה יוכל צה"ל למלא את חובתו להגן על תושבי ישראל ומנגד לא לפגוע בתושבים פלשתינים. ראוי שתפיסה זו תגובש בדיונים משותפים עם צה"ל, תוך לימוד מדוקדק של דפוסי הלחימה נגד הטרור.