בקרב שרידי מחנות ההשמדה בארץ, שנותרו עדיין בחיים, היא ידועה בכינויה: "ביאטה קלרספלד הישראלית", אף כי את מבצעיה קיימה תמיד הרחק מאור הזרקורים. כתובת הקעקע, החקוקה על זרועה השמאלית, משייכת אותה, מטבע הדברים, אל המחנה הלא-מבוטל של אסירי הגדול במחנות ההשמדה - אושוויץ.
אלא שלא כרבים מעמיתיה לגורל, עברה לילי קופצקי, תושבת רמת-גן, את מוראות השואה משני צדי המתרס: מצד אחד כאסירת המחנה הידוע לשמצה, ומצד שני - כמזכירתם של מפקדיו מטילי המורא. אלה ניצלו את ידע השפות הרב שרכשה, הטילו עליה לזייף את סיבת המוות בכרטיסיהם האישיים של האסירים שהוצאו להורג, ולרשום בהם כי מתו ממחלה. בכך ביקשו, כמובן, להעלים מן העולם את עובדת השמדתם בכבשני הגז.
איסוף החומר אלא שלילי קופצקי, אז עדיין לילי הולצר, לא יכלה להתנכר לילדותה. חרף הסכנה הרבה שבדבר, העדיפה לשים את נפשה בכפה ולזייף, במו ידיה, פרטים אישיים בכרטסת המחנה, כדי להציל בכך חיי אדם.
לילי הולצר, שעשתה באושוויץ שלוש שנים, היא מאותם בני מזל מעטים שהצליחו למלט נפשם מן הכבשנים. כאוד מוצל מאש חזרה אל מולדתה, סלובקיה, אך לא לאורך זמן. לאחר שנישאה וילדה את בנה-יחידה, היגרה עם בני-משפחתה לניו-יורק, שם הקימה, בסיועה של פליטת-אושוויץ אחרת, את "הארגון המיוחד של שרידי מחנות ההשמדה בארה"ב".
מספרת לילי: "רציתי לפעול למען אותם מעטים שנותרו בחיים ולהקים למענם בית-אבות מיוחד, שבו יוכלו לבלות את שארית-ימיהם". לצורך גיוס הכספים קיימה לילי מגעים עם ממשלת-גרמניה ועם שלטונות העיר ניו-יורק, אולם אלה נקטעו באיבם, בשל מחלה קשה שתקפה את לילי ובשל אסון משפחתי שפקד את רעותה. בלית-ברירה פורק אף הארגון שהקימו השתיים.
עדים ומסמכים כשעלתה בגפה ארצה, התיישבה בדירה צנועה ברמת-גן. מאז עלייתה לא חדלה לשקוד על איסוף חומר ארכיוני על אודות הפושעים הנאצים שעדיין נותרו בחיים והמסתתרים ברחבי העולם הגדול. את התיקים עבי הכרס, שמילאו את דירתה, העמידה לרשות מוסדות וארגונים יהודיים, הלוחמים לאיתור הקלגסים הגרמניים ולהעמדתם לדין.
שרידי מחנה ההשמדה, שלא שכחו את מיטיבתם, החליטו לגמול לה על העזרה הרבה שהושיטה להם בעת צרה, ושבזכותה נותרו לא מעטים מהם בחיים: הם בחרו בה כמזכירת ארגון ניצולי אושוויץ בישראל. בתפקידה זה החליטה לילי קופצקי לשים דגש מיוחד על הצורך בהחדרת תודעת השואה בקרב הנוער. באמצעות עדים ומסמכים היא הוקיעה את מאמציהם של גורמים אנטישמיים, ובהם ארגונים ערביים, להכחיש את אירועי השואה ואת השמדתם של שישה מיליון יהודים בידי הנאצים. היא גם הופיעה, לא אחת, בפני סטודנטים באוניברסיטאות בארץ ובעולם, וגילתה את אוזנם, באורח בלתי-אמצעי, על האירועים שהייתה עדה להם במו-עיניה. בד-בבד היא גם דאגה להפיץ מיסמכי-שואה שונים בקרב ממשלות, מוסדות וגופים ציבוריים.
מבצע-הסברה במאבקה הסתייעה תמיד בראשי ארגונים יהודיים אנטי-נאציים, כמו פסח בורשטיין ורפאל אולבסקי וכמובן גם ב"יד ושם" , שאחד מחוקריו, אריך קולקה, פעל תמיד לצידה. גם לוחמים אנטי-נאציים בחו"ל הביעו, לא אחת, באוזניה את נכונותם להירתם למבצע ההסברה של ארגונה. עכשיו גם מותר לגלות כי אפילו ציידת הנאצים מגרמניה, ביאטה קלרספלד, לא היססה לתרום את מירצה ונסיונה למאבקה הגדול של ציידת הנאצים הישראלית.
יד הגורל היא שבסתיו הבא יתקיים בארץ כנס בינלאומי של ניצולי השואה, במסגרת אירועי ה-60 למדינה - רעיון שאותו הגתה לילי קופצקי. כמשאת-נפשה מזה שנים. מן הסתם תהיה זו ההזדמנות האחרונה לעריכת כנס כזה לאותם עשרות-אלפי ניצולים שנותרו, עדיין, בחיים.
