מה עושים? מגמדים את העיתון. השיטה פשוטה ומוכרת: לגלוג. "אג'נדה ושמה נתניהו", זאת ההגדרה שבחר להגדיר את העיתון החדש העיתונאי נחום ברנע ("העין השביעית" גיליון 69). רוצה לומר: האיש העשיר העמיד לרשות ידידו עיתון שידחף אותו למעלה. עוד מאותו מאמר (ציטוט): "כמה מוחות יצירתיים הדביקו לביטאון כינויים מרושעים מ"ביביטון" ו"סמרטוטיהו", ועד ל"ישראל איום". "כמה מוחות יצירתיים", הכוונה מוחו שלו.
בחרתי להתמקד בתגובה של ברנע, בעיקר בגלל שהוא "חתן פרס ישראל". אם נתעלם לרגע מהעובדה שחברי הוועדה שבחרו אותו היו שמאלנים (קירשנבאום, אילנה דיין ודוב שנער): זכייתו מחייבת! הייתה צריכה להזכיר לו שעל-פי כללי האתיקה, הוא, "החתן" שהעיניים של "גורי השמירה" נשואות אליו- מחויב לשליחותו העיתונאית. הוא מדבר על "אג'נדה ושמה נתניהו"??? ברנע??
למעלה מעשור, האג'נדה של העדר שהוא אחד ממוביליו היא "נתניהו". כמו שנודיסטים לא מתביישים זה מזו, נחום ברנע והחברים שלו, לא מתביישים לרדוף את נתניהו, תוך הפקרה בוטה של נשוא שמירתם. כמה חוצפה צריך כלב שמירה, שהפקיר את משמרתו, כדי להגדיר עיתון שזה עתה יצא, כ"אג'נדה ושמה נתניהו".
השנאה לביבי, התיכה את החוטים בסורק של ברנע. "הטובים" הפכו אצלו ל"רעים", ו"הרעים" זוכים להגנתו. אין נושא פוליטי שטורד את מנוחתו, יותר מאשר הסקרים שמציבים את נתניהו במקום הראשון. אילו ביבי היה נחקר במשטרה בארבע פרשיות פליליות, דן מרגלית לא היה מעז לפגוע באב שכול, רק כדי להבאיש את ריחו של אחד המתלוננים, כמו שעשה ברנע.
מול נתניהו, כל חמור צולע שיכריז על התמודדות, יוגדר ויוכרז על-ידי נחום ברנע וחבריו כ"סוס מרוצים גזעי". קרפדה פוליטית- יש שיעדיפו להגדיר אותה כ"זיקית"- כמו ציפי לבני, תזכה לנשיקתם, ותהפוך באחת לנסיכה. אפילו כישלון קולוסאלי מוכח כמו אולמרט- עדיף. תחת הכותרת "חישובי קץ", קבע ברנע ש- שימו לב: "החלפת אולמרט בנתניהו רק תחמיר את התסכול" (ידיעות-אחרונות / 12.3.07). אין שום קשר בין הקביעה הזו של ברנע לבין האינטרס הציבורי.
אני יודע שלחיזוק תזה, מקובל להיתלות באילנות גבוהים. אני אתלה באילן גמדי. כתב העיתונאי עקיבא אלדר, שלא חשוד באהבת יתר לנתניהו: "אם ביבי לא היה קיים, אולמרט היה צריך להמציא אותו" (הארץ / 2.5.07). דהיינו, הפחד ממימוש רצון הבוחרים, הוא הסיבה להגנה של ברנע והעדר, על הכישלונר הכי מושחת בתולדות המדינה.
את חתן פרס ישראל, לא מעניין מה שניכתב על אולמרט בדוח וינוגרד. לא מפריע לו, שעננה פלילית מתעקשת ללוות אותו באשר ילך. אין לו בעיה עם העובדה שהציבור, כפי שמוכיחים כל הסקרים- מאס בו. "החלפת אולמרט בנתניהו רק תחמיר את התסכול". אתם הבנתם את זה?
אני מאשים את רוצחי האופי, נחום ברנע והחברים שלו (להלן האתרוגיסטים), בהשלטת תרבות של שקר וספינים. מסתבר שמה שעובד על צרכן התקשורת הישראלי- לא ממש עובד על נסראללה ואחמדינג'אד. ביולי 2006, שילמנו מחיר דמים כבד (להלן מקדמה), בגין הצלחתם של ברנע והחברים, להמליך עלינו חדלי אישים.
אם חפצי חיים אנחנו, חובתנו לסלק מעלינו את המושחתים, שהעמיקו את אחיזתם בשלטון בזכות שקרים, ספינים וקומבינות. אולמרט, הירשזון, הנגבי, אפללו, רוחמה אברהם, ועבריין המין המורשע חיים רמון הם קצה הקרחון. מתחת לפני המים יש שכבה של פקידים וקצינים בכירים במשטרה ובצבא, שזכו במשרתם למרות בינוניותם. תקוותנו, שנחום ברנע והאתרוגיסטים ימלאו את חובתם העיתונאית, נכזבה. מהסיבה הזאת, העיתון "ישראל היום" הוא תקוותם של מיליונים. נחזיק לו אצבעות.
