בפוליטיקה הישראלית מקובל מאד להפריח בלוני ניסוי בבחינת: "ירצו יאכלו, לא ירצו יאכלו גם כן". מבין מפריחי הבלונים המדופלמים במקומותינו ניתן בנקל למנות את לוליין קירקסנו, ההוא המתיימר להנהיג את ממשלת הרופסים הלאומית ושומו שמים אף להנהיג את עם ישראל. זהו אותו העם הראוי למנהיג מוכשר וישר דרך ולא לכישלונר ומושחת סידרתי העומד לבושתנו בראשות הממשלה.
בימים קודמים אחרים שימש האיש הזה הזה כמפריח הבלונים הסידרתי של רבו אריאל שרון. זהו שרון אשר בחושיו המחודדים עמד על טיבו הנכלולי ומושחת של סגנו מאז וניצלו ללא בושה כאותה סחבה עלובה אשר בה משתמשים ואחר זורקים. היה זה הטיפול היחידי אשר אהוד האולמרט היה זכאי לו, לטעמו של שרון (גם לטעמנו).
זכורים הימים של טרום גרוש גוש קטיף וצפון השומרון בהם הילעיט הסגן הנחשל אולמרט את העיתונאים שוקקי קבלת כל בדל תגובה כלשהי משרון חסר התגובה (ד'אז, לא כיום), בנוגע לכוונות הגרוש שלו בלא שידבק רבב אשמת ייזומו של תרגיל מסריח זה על הבוס. אולמרט ניבחר לשכב על הגדר עבור שרון ואכן עשה זאת כמי שכפאו שד. לאחר הכל, האולמרט שרגיל הוא מקדמת-דנא לנצל ולסחוט אחרים עם הצעות מפיוזיות מבית המדרש הקוזי-נוסטרי שקשה לסרב להן מצא עצמו בתפקיד הלימון הניסחט ע"י אשף הקומבינות הנכלוליות אריאל שרון.
להוותנו, הוציא האולמרט את המתוק מהעז. היה הסיפק בידו ללמוד הילכות נכלוליות, סחיטה ומארג "חברים" מהמורה הטוב ביותר למישנה מושחתת זו הלא הוא ראש ממשלתנו הקודם אריאל שרון (לא, איננו שוכחים את פועלו המוערך וגבורתו של שרון אשר לרוע מזלנו זיקנתו ביישה את בחרותו). בנוסף, ימי הפרחת הבלונים העליזים איפשרו לאולמרט הזה לקבץ תחת דגל השחיתות קבוצת עיתונאים תואמי ראשו הקרימינלי אשר אין צורך להציגם כאן. ניתן למצוא את קבוצת הקוזה נוסטרה הזו (אשלם לך באמצעות צד שלישי שלי דמי חסות ואתה תשלם לי באמצעות צד שלישי שלך במידע וכיבודים), מפוזרת אסטרטגית וסימביוטית ומשלמת אתנן משולש למיטיבה בכל מערכות העיתונים והטלוויזיה (הערת אגב, ברי הוא כי זהבה גלאון חייבת לכוון חיצי הצעת החוק החדשה נגד חבורת משלמי האתנן הזו ולהניח לבאי תל-ברוך לנפשם).
והנה, כעת אנו מגיעים לר'אלב מג'דלה, שרנו לעניני ספורט ושאר מיני תפקידים מיוחדים. בחור נחמד ר'אלב, אך כמו רבים אחרים מבני המגזר עליו להשקיע מאמצים יתרים על-מנת להתברג, גם אם בהצלחה מוגבלת בלבד בחברה היהודית. להוותו, גם אם במודע או שאינו כך אין לר'אלב סיכוי כלשהו להפוך לחבר מכובד במועדון האקסקלוסיבי היהודי, הוא פשוט נולד עם פגם מוצאי, לא אשמתו של המסכן. משכך, עליו לעשות את אשר עשו אבותינו בשנות הגלות דהיינו, להיות קדושים יותר מהפופ, להשביע את רצון הפריץ. בהקשר הנדון, הפריצים אלו הם אנו למי שהחטיא את רוח הדברים עד כה.
מקריאת תגובות השיטנה של מאות מגיבים להכרזתו של ר'אלב מג'דלה כי ישראל תהייה מוכנה לוותר על הגולן ואף לפינוי מושלם של ההתישבות מעבר לקו הירוק תמורת שלום כולל עם כלל מדינות ערב, מתקבל הרושם כי מירב הקוראים החטיאו כלל ועיקר את השתלשלות העניינים. כרגיל, אנו מחפשים את הפיתרון תחת הפנס היחיד או השגוי. הקול במקרה זה הינו קולו של מג'דלה אך הידיים הינם ידי האולמרט.
האם קיים באמת מישהו המאמין כי השר המגזרי המחוייב למשמעת קואליציונית, ר'אלב מג'דלה, היה יוצא, ביוזמתו בלבד, עם הצהרתו זו אשר צפוי היה מלכתחילה כי תזרע מחלוקת? נו באמת, נא לחשוב שנית.
ללא כל ספק שימשו מג'דלה והצהרתו כבלון הניסוי של האולמרט הזה, אשר מיחזר חומרים ישנים של רבו ומורו אריאל שרון. מג'דלה הנואש לרצות את הפריץ הסכים לשכב על הגדר עבור בעל השררה ד'היום אולמרט. הצהרת מג'דלה מאפשרת לאולמרט לשחות בסחי ולהשאר יבש בעוד ר'אלב מושך אל עצמו את כל האש.
אולמרט מפעיל את "נוהל שכן" על כלל עם ישראל, בעודו משתמש כמובן מאליו בבן המגזר הטיבעי לכך. אולמרט פשוט משחק בנו לצרכיו האישיים, הכל כשר בהנהלותו הנכלולית לשרידות אישית העוברת דרך מסירה סיטונית של נכסיה האסטרטגיים של ישראל.
עלינו לצאת בקול ברור וללא היסוס, לאמור: באם סוריה חפצת שלום וחיים היא, ייכון ביננו שלום אך ורק באם תוותר על רמת הגולן אשר היא ישראלית ריבונית ולפי חוק ולא, תישא סוריה בתוצאות עיקשותה.
אכן, זהו ההיפכא-מיסתברא לדרישות סוריה כיום, אך מי קבע כי סוריה חופשית לאיים עלינו מעל כל גיבעה רמה ותחת כל עץ תפוח רענן של רמת הגולן? על-מנת לשרוד, עלינו לנקוט באסטרטגיית "הכלב המשוגע" הנובח בכמה קולות, זה עובד ובגדול. רק שאלו את ראש ממשלת צפון קוריאה בדבר חשבונות הבנק העמוסים לעייפה שלו מתרומת המערב עקב איסטרטגיה זו. רק שאלו את אחמדינג'אד הצוחק כבר שנים כל הדרך אל התגרעניותו. רק שאלו את נשיא סוריה המחוזר לעייפה ע"י מזרח ומערב כאחד. הכלבים המשוגעים בעולמנו זה נושמים אוויר פסגות, אלו הוותרנים והרופסים אין להם תקומה.
אנו חייבים רבות לארה"ב על עזרתה הנדיבה לנו. מאידך, עלינו לדאוג ראש וראשית לעצם קיומנו ולאחר זאת לבחון השתלבותנו, לאור מחויבותנו לה, במערך האסטרטגי האמריקני הגלובלי. מנהיגינו הופכים את היוצרות חזור והפוך בכך שמעמידים את האינטרסים האמריקנים לפני זכויות קיומנו ובחוסר אחריותם מסכנים בכך את עצם קיומנו.
גורלו של עם ישראל ניגזר עליו או להיות ה"דהימי" העולמי (בני החסות הגלותית) או לעמוד על רגליו בגאון. אין אפשרות שלישית. עם ישראל מושך אליו אש אנטישמית מקדמת דנא ביו אם רוצה הוא בכך ובין אם-לאו. איננו יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של חיים שלווים ושקטים כשאר העמים, לא משום שאיננו רוצים בכך אלא משום שהאחרים לא יניחו לנו בכך. תולדות העם היהודי מוכיחות כי גם אם ניתכווץ ונכופף ראשינו במאמצינו להפוך עצמנו לשאינם ניראים עדיין נראה בבירור לעיניים האנטישמיות אשר יעשו כל שביכולתם לחסל אותנו כמטרד מאוס ומשכך, מוטב לחיות עומדים על רגלינו בגאון מאשר מסיימים חיינו כעכברים בחוריהם.
במשחק הגלובלי יש מקום מכריע לתורת המשחקים ותוצאותיה. זהו הזמן, כי לא רק נביא פרסי נובל עבורה אלא נאמצה הלכה ולמעשה. ללא ספק, במיקרים רבים יותר ניתן לנצח במלחמה בלא לצאת כלל לקרב. כמובן, משחק זה מחייב תיחכום רב הרחוק מהעומד בראשנו כרחוק המזרח מהמערב.
