לפני מספר ימים התפרסם כאן מכתבו של עמיתי אבנר רגב שקרא להחרים את חגיגות השישים של מדינת ישראל כמחאה על ריקבון שלטונו של אהוד אולמרט. אציין כי אבנר ואני ידידים אך בעוד הוא מזוהה עם הימין, אני אשת שמאל מנעורי. אנו חולקים זה על זה בכל דבר ועניין, מכלכלה ועד ביטחון, אך בנקודה זו אנו מסכימים.
מדינה שבראשה עומד אהוד אולמרט איננה רשאית לחגוג את עצמאותה.
מעבר לרצף הכישלונות האיום אשר מעיד כי האיש פשוט איננו מוכשר לנהל מדינה, במאמץ איתנים גרמו לנו כלי התקשורת לשכוח מן המלחמה האיומה שנוהלה ברשלנות פושעת, אי אפשר שלא להתפלץ מהתעלמותו המוחלטת מקריסת מערכות החינוך. גם אם נעלים עין מן הביזיונות הקטנים המתרגשים עלינו השכם והערב, אי אפשר להתעלם מכך שהאיש מושחת עד לשד עצמותיו.
השחיתות איננה מתבטאת במעידה פה ושם, באיזה אחוז בנייה שחרג מן התוכנית או אפילו באיזו מעטפה כבדה של מזומנים ששימשה לרכישת ציור של הציירת, הבינונית למדי, עליזה אולמרט. הבעיה היא בשיטה, בנורמה שמחיל כאן האיש הרע הזה וכנופייתו עלובת הנפש.
אם לשר האוצר מותר לגנוב כסף של כל ניצולי השואה - מדוע לא יבואו פושעים אחרים וישפכו אקונומיקה על פניה של ניצולת שואה אחרת?
אם לסגן ראש הממשלה מותר לדחוף לשון לפיה של נערה בניגוד לרצונה - מדוע לא נתפוס נערות בגן ציבורי ונשלים את המלאכה?
אם לראש הממשלה מותר לפעול לפיטורי החשב הכללי - מדוע על האזרח התמים לשלם מס אמת?
יתכן, אף כי קשה להאמין, שהאיש חף מכל חטא ועוון. מדוע איננו יוצא לתקשורת שהוא כה אוהב ומספר את גרסתו? מדוע איננו פועל לזירוז הליכי החקירה? מדוע איננו תובע למשפט דיבה את כל מאשימיו?
אהוד אולמרט היה ונשאר פושע וכנראה כזה יהיה גם כשיאסף מן הזיכרון הציבורי. הבעיה היא בעם האומלל הזה שאיננו מעיף אותו וממנה תחתיו אדם טוב יותר.
ועל כן המסקנה מבחינתי היא ברורה. עם ישראל טרם התרגל להיות עצמאי ובעל מחשבה חופשית ועל כן אין מה לחגוג את יום העצמאות. אנו תחת כיבוש ממאיר ונורא של כנופיית קדימה. כשנשתחרר - נחגוג!