לא מעט פעמים יצא לי להתווכח עם הקב"ה. לפעמים אני שואל, לפעמים אני מתריס, תוהה וגם כועס. למה קרה אסון כלשהו? מדוע עם ישראל נמצא בכזה מצור? וכמובן גם הרבה שאלת קטנות ואפילו קטנטנות.
האם זה בסדר שאני שואל ולא מסתפק בכך שיש מי שמנהל את העולם ושבעצם אני לא רואה את התמונה הגדולה?
מגיל צעיר אנחנו יודעים שנח נחשב ל"צדיק בדורו", מעין צדיק סוג ב', ואילו אברהם אבינו הוא הצדיק האולטימטיבי, האב-טיפוס, המודל לחיקוי.
צדיק, אנו חושבים, זה מי שהולך בדרך הישר, עושה מה שרבניו ומוריו מורים לו. לא מתווכח, לא שואל, פשוט מה שאומרים לו- עושה. סקטורים שלמים בעם היהודי הולכים אחר רבם ללא ערעור והרהור. אנשי שס הולכים אחר מוצא פיו של הרב עובדיה, אנשי אגודת ישראל אחר מועצת גדולי התורה והחב"דניקים נשמעים לתורת הרבי. מעין התבטלות עצמית, כמו נח. הקב"ה אומר לנח שהמבול קרב וישחית את הארץ על-כן עליו לבנות תיבה. מה נח עושה? "ויעש נח ככל אשר ציווה אותו ה'" עושה בלי להתווכח, בלי לערער, לא מנסה לזעזע את בני עירו. פשוט בונה תיבה.
בפרשת 'וירא' הקב"ה מודיע לאברהם שהוא עתיד להחריב את סדום. אברהם נחרד, ומתחיל מיד בויכוח. אברהם מנהל מו"מ על כל פרט ופרט כדי לנסות ולהציל את העיר אשר הרוע החברתי והשחיתות שולטים בה. כמעט כל העוולות הערכיות, המוסריות והחברתיות קשורות לסדום: שחיתות כלכלית, הפקרות מינית והתנהגות אישית ברמות השפלות ביותר. ולמרות הכל - אברהם מתווכח עם אלוהים ולא עושה לו שום הנחות: אולי יש 50 צדיקים בעיר? אולי יש 45? 40?
אברהם לא מבקש רחמים אלא בעמידה תקיפה הוא מחפש צדק ומשפט, "האף תספה צדיק עם רשע"? האם אלוקים מעניש ענישה קולקטיבית? גם מי שלא מגיע לו חוטף? כשרואים את עמידתו של אברהם בהגנתו על סדום ואנשיה - רואים את אבי האומה, אוהב האדם, מזדעק, מתווכח ומתריס, "חלילה לך השופט כל הארץ יעשה משפט"?
למרות המו"מ הקשה, הקב"ה לא זורק את אברהם - אלא אוהב אותו וקורא לו "צדיק". כי ה' לא אוהב רובוטים שעושים מה שהוא אומר. הוא אוהב אנשים חושבים, מוסריים, ערכיים וישרי דרך. "הנה נתתי לכם את החיים והטוב המוות והרע ובחרת בחיים", אפילו אלוקים מציע לך להפעיל שיקול דעת ולבחור. כי כנראה שהוא מעדיף אנשים חושבים.
