ישנה הסכמה כללית כי שביתת המורים צודקת. כבר זמן רב שלא שמענו את נציגי המעסיק הציבורי, הן המעסיק הישיר (משרד החינוך) והן את מי שמפתחות הקופה בידיו (הממונה על השכר) מודיעים, עוד לפני פתיחת מו"מ בדבר שכר, כי התביעות של הצד השני צודקות.
אם כך ישאל השואל, מה הבעיה ומדוע שביתת ארגון המורים העל יסודיים נמשכת כבר למעלה משבועיים ובעת כתיבת הדברים עדיין לא רואים סוף לעניין?
הבעיה כמעט כמו בכל סכסוך עבודה היא ניהול המשבר. בעניין הזה אין "טובים" ו"רעים". כל אחד מהצדדים עושה שגיאות וטעויות. אבל המורים, יותר נכון היו"ר שלהם ומשרדי הפרסום והתדמית שלו - טועים יותר.
תוספות שכר עכשיו מבלי לקשור זאת לתיקון ליקויים במערכת החינוך
על-פי משרד החינוך והממונה על השכר, ארגון המורים תובע אולטימטיבית תוספת שכר של 15% מיד ואינו מוכן לדון במסגרת זו על שיפורים במערכת, ותוספת מאמץ מצד המורים בתמורה. הארגון אומנם מדבר על מאבק לשיפור השכר של המורים וגם תוספת שעות הוראה וצמצום מספר התלמידים בכיתה - אבל מקדים לכל אלה את הדרישה לתוספת שכר.
האם מישהו באמת מאמין שאם היו מודיעים היום על תוספת שכר למורים כפי שהם דורשים, היה יושב-ראש הארגון מודיע כי המורים ממשיכים בשביתה, עד שיתוקנו הליקויים האחרים במערכת? אז מדוע כורכים את המאבק לתוספת שכר, שהוא לגיטימי לחלוטין, בעטיפה של דרישות לתיקון המערכת? נכון שיותר "יפה" להתייצב מול הציבור, במיוחד ציבור ההורים, כמי שנאבקים על שיפור רמת החינוך ולא רק על תוספת שכר לכיסם של המורים, אבל מכיוון שברור לכל כי לאחר שיוסכם על תוספת שכר בלבד כדרישת המורים, תסתיים השביתה מבלי לסכם על שינויים מבניים - עמדת המורים אינה אמינה.
מדוע המורים אינם מוכנים לדון גם בשינוי נוחלי העבודה והכנסת שינויים במערכת? משום שכאן הם יתבעו לתרום את חלקם במקביל לתוספות השכר. לזה הם כנראה לא מוכנים. אומנם המורים יודעים כי אין מנוס מהמהלך וצריכים התאמות אפילו רחבות, אבל על כך כנראה ידרשו תשלום נוסף. כך ייווצר מצב שבו קודם יקבלו מבלי לתרום, אח"כ יתבעו תשלום עבור כל שינוי בו יידרש מהם מאמץ. אם המתואר אינו נכון, יואילו נציגי המורים לפרט מה הם מוכנים לתרום תמורת תוספת שכר מעבר לתיקון השחיקה בשכר (ישנו מקום לתגובות והבהרות בצמוד לרשימה).
צווי מניעה והתפטרות מורים לאור התמשכות השביתה מודיעים המעסיקים כי יבדקו אפשרות לפנות לבית הדין לעבודה ויבקשו צווי מניעה שיחייבו את המורים לחזור לעבודה. ראשי ארגון המורים אינם מרוצים ממהלך כזה. בעבר הם הודיעו שיפרו את הצווים אם יוצאו, אבל חסרו בהם כעבור זמן לא ארוך. עכשיו מצאו "פטנט" חדש. על-מנת שלא לציית לצווים, יתפטרו אלפי מורים מתפקידם ואז לא יהיה מי שיהיה חייב לכבד את הצווים.
לא בטוח שבית הדין לעבודה ימהר להוציא צווי מניעה גורפים נגד המורים ואם יוציא על המורים לכבדם. אם המורים רוצים להתפטר ובכך לסכל את הכוונה להוציא צווים - שיעשו כך. אבל כלל לא בטוח שאמנם כך יהיה. האם המורים מוכנים לוותר על זכויותיהם הסוציאליות פנסיוניות המובטחות להם על-ידי המדינה בעת פרישה, אך לא בעת התפטרות מתריסה? אם נכון כפי שמפרסמים יועצי התקשורת של המורים ,שמורים מתפטרים יוכלו למצוא עבודות מכניסות יותר - מדוע, אם יש אפשרויות כל כך טובות, לא עשו זאת עד כה.
דיון רק עם ראש הממשלה למורים יש עוד כמה עמדות בעייתיות. הם לא מוכנים כבר לשבת למו"מ עם שרת החינוך. לטעמם היא אומנם בעלת כוונות טובות אך אין לה סמכויות. גם עם נציגי האוצר, המורים אינם מוכנים לשבת למו"מ. אלה לטעמם הם נציגים זוטרים שאין בסמכותם לקבל החלטה. המורים דורשים לשבת למו"מ עם ראש הממשלה. רק איתו ועל-ידי כך הוא יהיה מעורב. אם לא ישב אתם ראש הממשלה מאיימים המורים כי יפתחו נגדו במסע הסברה ויפנו לאו"ם. היום בישיבת הממשלה הפנה ראש הממשלה קריאה למורים להפסיק את השביתה ולהיכנס למו"מ עם האוצר ומשרד החינוך על תיקוני שכר והכנסת שינויים מבניים במערכת החינוך. לא בטוח שהקריאה הזו תהייה סולם מספיק למנהיגי המורים כדי לשנות כיוון ועמדה.
לראש הממשלה היתה אפשרות נוספת, על הפניית קריאה פומבית למורים בישיבת הממשלה. הוא יכול להזמין את נציגיהם לפגישה, יחד עם שרי האוצר והחינוך ושם לחזור באוזניהם על אשר אמר בישיבת הממשלה. אולי לא עשה כך משום שלא רצה להנחית על מנהיגי השביתה עמדה כזו בפגישה אתם. אבל אם אין ברירה יתכן ויעשה זאת. מה ירוויחו מכך המורים? פנייה לאו"ם?
הבעיות של יו"ר הארגון עניין נוסף מטריד את המטפלים בנושא השביתה - יו"ר ארגון המורים רן ארז. מעל ראש היו"ר מרחפות שורה של פרשיות לא נעימות, בלשון המעטה, כולן בתחום של ליקויים מנהליים ואי-סדרים כספיים (פרטים בנושאים אלה פורסמו בעבר בהרחבה בתקשורת) עניינים אלה עוררו אופוזיציה והתנגדות ליו"ר בארגונו פנימה. יש טענה כי העמדות הנוקשות והטכניקות הקיצוניות שנוקט ארז בניהול השביתה הנכחית מושפעות מהתנגדות זו.
את מנהלי המו"מ מטעם הממשלה לא מעסיקות כל כך הטענות נגד ארז במישור הניהולי. הם רגילים. אבל מטרידה אותם מאוד התנהגות היו"ר במו"מ. האם ניסה לערב שיקולים מפלגתיים ולהביא להדחת שרת החינוך ולמינוי מישהו אחר במקומה, שלדעתו יהיה "נוח" יותר (ארז מכחיש כמובן את הדברים אבל ערוץ 10 ששידר זאת לא חזר בו, בינתיים). האם סירובו של ארז לדון ברפורמה במערכת החינוך במסגרת הדיון על תוספות השכר אינו נובע מרצונו "להוכיח" לחברי ארגונו וליו"ר הסתדרות המורים שהוא הארגון המקביל, ולחבריו כי הוא, ארז, מביא הישגים רבים יותר.
כל האמור מוכחש כמובן על-ידי ארז וחבריו. אבל השאלות הללו צפות ועולות. זאת על-רקע ניהול מסע תקשורתי אגרסיבי, כמעט אלים מילולית נגד ראש הממשלה והשרים הממונים, על-ידי ארגון המורים שהתקשר עם יועצי תקשורת שהתמחותם היא "פרסום שלילי" לצד השני. כל אלה לא מוסיפים ליכולת לנהל מו"מ ענייני ושקט. האם יתכן שתמורת פריצת דרך במו"מ ידרשו משרדי האוצר והחינוך מארז ל"זוז הצידה" במו"מ או לסיים את תפקידו בארגון?
