זמרתה של חניתה ה. הלוי

חניתה ה.הלוי, אישה יוצרת רבת כישרונות, החלטתי לראיין אותה בשל הכישורים הנוספים שיש לה. היא סבתא לנכדים והיא לא סתם אלא סבתא שכותבת לילדים הרפתקאות על עולמות רחוקים ומסתייעת בדמיון העשיר שלה. חניתה היא גם אישה יוצרת שכתבה גם על "נקודת הג'י של קרן בירד" כך שהיא גם סופרת למבוגרים. היא גם הפכה ספר מאת דורית זילברמן לתסריט קולנועי "טאהרה". חניתה שבתה את לבי בשל אופיה המיוחד, כשכאבה לי הכתף היא ניסתה לשדר לי כוחות מרפא באמצעות כוחות וירטואליים שהעבירה אליי. הרבה צחוקים היו לי עם חניתה עד שהכתבה גיבשה את צורתה הסופית. זה היה כמו מסע הרפתקאות בארץ דרקוניאריה ("דרקוניאריה ואנשי החלל", ספרה לילדים). אני מקלידה באצבע יחידה והיא כמורה לפקידות לשעבר יכולה להקליד בשיטה עיוורת. בלא שידעתי על כישוריה האלה התעקשתי שתתראיין באינטרנט באמצעות הדואר האלקטרוני. הכול כדי להקל על מלאכתי, במיוחד לאור חולשתי הזמנית. גם כרית חשמלית להקל על כאביי הצלחתי לקבל ממנה באחת משיחות הטלפון איתה. הצלחתי לשלוף מהמחשב של חניתה את התשובות למחשב שלי כעבור כמעט שבוע. שבוע היו תקועות התשובות שלה על המסך שלה וכוחות פלאיים מנעו מהם לעבור אלי. העיקר הסוף טוב הכול טוב. למען הנאותות וההגינות אספר שהכרתי את חניתה ה הלוי במיוחד לאור פעילותנו המשותפת למען אגודת הסופרים העבריים. חניתה חברת ועד מכהן ועל-פי ההגדרה היא יועצת התקשורת האחראית על תגובות של אגודת הסופרים. ואני זכיתי לתואר מתאמת מהתקשורת, או הדוברת של האגודה. וטובות השתיים מן האחת. אני שמחה לחשוף בפני קוראי האינטרנט דמות של יוצרת רב גונית, אישה שבאישיותה כובשת לב אדם. ואני שמחה שיש יוצרים כמותה ביננו. והרי הראיון עם תשובותיה של חניתה: ש- מעיון בספרייך מצאתי שאת לא ממוקדת בתחום אחד. את מוצאת דרכים לנוע בין תחומים שונים. שירה, פרוזה ותסריטאות. אישה מלאת אנרגיה עולה מכתיבתך. ספרי מעט מדוע את כאישה מצאת לך לנכון להעמיד לך "חדר משלך". ת-"חדר משלי" - הינו מושג אנרגטי. באמצעות כתיבתי אני מעוררת את "אוצרות האנרגיה שבתוכי"... מאחר שבחיי היום יום שלנו אנחנו מנותקים מאוצרותינו האנרגטיים ורק כאשר אנחנו מתמקדים ואוספים את כל האירועים שנוגעים בנו...בחיינו...אנחנו מיעדים מחדש את האנרגיה היצירתית, כמובן כל אחד בדרכו שלו. אצלי אוצרות האנרגיה עובדים כאשר אני יושבת למחשב וכותבת ורק אז אני נכנסת לתוך "חדרי",כפי שהגדרת. אני לא כותבת כאישה אני כותבת כבת-אדם. מאחר ואני פמיניסטית בנשמתי...אך חיה בחיי היום יום חיים נורמליים לחלוטין....אני משתדלת להתייחס מאד גם לעולם הנשי שסביבי. לצערי הנשים עדיין הן החלשות בחברה האנושית. האישה נמצאת במעמד נמוך מהגבר למרות שאנחנו חיים במאה העשרים ואחת התופעה בולטת במיוחד בעולם השלישי. ספרי נקודת "הגי' של קרן בירד" נכתב כספר מחאה, משל, נגד אלימות ואלימות נשים בפרט. וגם בסרטי "טאהרה" המטפל במילה הנשית באיסלאם שהינו סרט ישראלי שיצא לאקרנים ב-2002 נכתב יחד עם בני הקולנוען יואב הלוי בהשפעת הספר "סירוס" מאת דורית זילברמן. דורית התייחסה בספרה "סירוס" לסירוס הנפשי שעברה הגיבורה, אך אני לאחר שערכתי תחקיר מעמיק על חיי הבדואים וחיי הנשים באיסלאם, הגעתי למסקנה שהסירוס הפיזי (כריתת הדגדגן) לילדות קטנות הוא נוראי והשפעתו קשה מאד. הכנסתי את הסירוס הפיזי לתוך הסרט. הסרט "טאהרה" זכה בפסטיבל מנצ'סטר ארה"ב ב-2002 כסרט הטוב ביותר, בתסריט הטוב ביותר ובבימוי הטוב ביותר. יש לי בבית פסלון זוכה. לפני שנתיים טיילתי בהודו הגדולה כחודשים, כתרמילאית. נסענו שלוש חברות עיתונאיות, תעדנו את הנסיעה אך היא עדין לא הוקרנה. לכל מקום שהגענו היה לי אישית קשה לראות את האישה ההודית העובדת בכל העבודות הבזויות והקשות ולא משנה במה היא עבדה או שהיא סתם הסתובבה ברחוב היא לבשה את בגד הסארי. לדעתי זה בגד של אסירים. באם נחליף את האותיות תעלה לנגד עיני המילה - אסיר. ש- יש בכתיבה שלך ניסיון לגעת במגוון ז'אנרים, ואף לכתוב לטווח גילאים רחב. את כותבת לילדים וכותבת למבוגרים. מנסה להיות אקטואלית בכתיבתך. האם לדעתך כותב צריך להרהר בכתיבתו בקהל היעד שלו? ועד כמה את מנווטת את כתיבתך כדי לקלוע לטעם הקוראים? ת- כאשר אני כותבת אני לא אני,אני מישהי אחרת,שבעצם גם אני לא כל כך מכירה אותה....כאשר אני יושבת למחשב אין לי שליטה על כלום...היד כותבת...אולי זה נשמע בדיוני...הספר "דרקוניאריה ואנשי החלל" - ספר הילדים נוער הינו ספר בדיוני...כמובן, במשפט סגור לפני שאני יושבת למחשב אני עורכת תחקיר ואוספת נתונים וחומרים מתאימים על הנושא שאני רוצה לכתוב. בגדול באשר לשאלתך על טעם הקוראים, נקודתית, ...זה "הטעם שלי"..כילדה מגודלת,כבת-אדם,כאישה, כאם,כסבתא...אני רוצה להאמין שזה...טעם הקוראים שלי...טעם החיים. כאמור בכתיבתך הצלחת לגעת בתחומים רבים, הפתיע אותי במיוחד ספרך "נקודת ה גי' של קרן בירד". כיצד אישה שאינה צעירה מוצאת עצמה כותבת על חייהם של הצעירים. האם הניסיון שלך לנצח את הנצח הוא המפתח שלך כאדם וגם כיוצרת? תודה על המחמאה.. אף אחד אינו יכול לנצח את "הנצח"...רק ...באגדות ובסיפורים אנחנו מנצחים את הנצח. הלוואי ונמצא את "מי הגשטה" המים הנצחיים בספרי "דרקוניאריה ואנשי החלל" . במחשבה שנייה...אין אני רוצה לחיות בפיזי לנצח..רק ברוחני..אולי בתודעה...מאחר ואם נחיה לנצח כל הזמן...נישן..כי מה שנעשה היום או בעוד ...זמן.....אין סופי....יהיה אותו דבר?! כמו דרקוניאריה שרוב זמנם הם ישנים....משעמם. באשר "להפתעתך" בנוגע לספרי נקודת הגיי' של קרן בירד - רומן אינטרנטי שיצא לאור ב-1999 נכתב מאחר וכל חיי אני נגד אלימות במיוחד אלימות נגד נשים מאד מטריד אותי.. הסיפור הוא מ ש ל , צעקה גדולה של הקורבן,הגיבורה,נגד אלימות נשים ואלימות בכלל.הספר נכתב לאחר תחקיר מעמיק בנושא מחשבים, אינטרנט, אלימות ומין. הספר יצא כפורמט "מחשב"(בסרגלי פונטים למעלה ולמטה). כשכתבתי את הספר הבנתי שהאינטרנט יהיה תוך מספר שנים כמו הטלפון...לשמחתי המציאות הוכיחה את עצמה. מהספר כתבתי תסריט לסרט ואחר הפכתי את התסריט למחזה-קריאה שהוצג ב-2002 בתיאטרון בית ליסין-במוזות,מרתף עליון. אני חולמת על הצגה רגילה בתיאטרון...באם מישהו יעזור לי להרים את ההצגה בתיאטרון... יבורך. לספר יש מסר מיוחד...היא פרי דמיוני הסוער...ללא שום קשר לחיי האישיים. בחיי הפרטים אני בת-אדם החיה חיים נורמאליים ורגילים לחלוטין. יש לי שלושה בנים ותשעה נכדים...פרט שכל כמה שנים ...אני עובדת במקצוע ונושא אחר...בכדי שלא יהיה לי משעמם... אני רואה את עצמי כאוטודידקט. בריזומה שלי עבדתי במשרד הביטחון אגף השיקום, הייתי אחראית על מרפאות אגף השיקום(נכי צה"ל) אפילו ...נכה צה"ל חולה נפש בעל 100% + ניסה לרצוח אותי....הכל בסדר אני חיה. 5 פעמים ניצלתי ממות. פעמים מתאונות דרכים קשות,שיצאתי ללא שריטה. מפיגוע בחדר המדרגות בביתי שבה הניחו לבנת חבלה וכילדה קטנה ניצלתי מחומת לבנים שנפלה עלי. עבדתי כמורה לפקידות, כעובדת שיקום של מפגרים, כעיתונאית ועורכת אפילו הייתה לי חנות למתנות וגם אני מסטר לאנרגית חיים אוניברסאלית רק בהתנדבות. לכתוב שירים אני כותבת כבר למעלה מ-30 שנה. כל חיי אני מתנדבת בארגונים שונים ואפילו למשפחתי הייתה קופת צדקה של מתן בסתר שעזרתי לנהל אותה הרבה שנים. נחזור לנקודת הגי'. נקודת הג' מקובלת בחשיבה שלנו כאורגזמה נשית. אך למעשה, לדעתי, הינה ציפור הנפש של כל אדם אנושי. אישה או גבר. היא נקודת החיים החשובה ביותר בחיינו מעבר למגע המיני המקובל.היא תמצית הרגש. היא בונה את אישיותו וחייו של האדם. לכן היא מסתורית כל כך...לדעתי המושג נקודת הג' היא רטט, נגיעה, מגע בכל הצורות האפשריות, הפיזי, הרוחני, המילולי, המנטאלי, הרגשי....אני אומרת שכל נקודה בגופנו ובנפשנו היא נקודת הגי'. על בסיס חשיבה זו כתבתי את הספר המציג את חשיבותה של כל נקודה וכל אירוע קטן כגדול בחיינו כמשפיעים הרבה מעבר למיקומו וזמנו. לכן כל אירוע קטן או גדול המתרחש בילדותו של כל ילד או ילדה, למעשה הוא הגורם הדומיננטי ביותר בחייו. לכן אדם שהופך להורה אבא או אמא,לוקח על עצמו אחריות אדירה לחיי הילד שילד... מתוך אגואיזם פרטי שלו,שלנו. הורים שאינם מבינים את האחריות שלקחו על עצמם. בהולדת ילדיהם ...אסור להם, לדעתי,להיות הורים כי..במו ידיהם הם משנים את חייו של ילדם... כמו שציינתי למעלה הספר הוא בעצם מ ש ל, מסר, ...אם אנחנו כבני אדם וכהורים נפנים את המסר בספר הרבה ילדים נערים ונערות יקומו כל בוקר רגועים יותר...כי כשאתה נוגע...במישהו בכל צורות הנגיעה...אתה צריך לקחת אחריות כמו שציינתי למעלה באם אתה לא לוקח אחריות על "הנגיעה" המעשה הוא בלתי הפיך לחלוטין. כמובן לטוב או לרע. במקרה של הסיפור שלפנינו קרן בירד הפכה לרוצחת ולמפלצת על כל מה שמשתמע מכך...כי נגעו בה בצורה ששינתה את חייה והפכה אותה לרוצחת ולמפלצת. היא כקורבן משתמשת באלימות כי זו התשובה הפעילה שלה לחברה שפגעה בה. נושא המין בספר על כל צורותיו נכתב בכוונה בצורה בוטה מאחר והמין הפך לכלי בידי הגיבורה על כל משמעויותיו...כי אנחנו חושבים ...שלנו זה לא יקרה...מין שאינו בא מאהבה יש לו משמעות אחרת. הוא הופך לעסק כלכלי, לשוט, לבריחה מבדידות, לאוטומט, לנקמה וכל האפשריות כי הוא רק כלי בידי המבצע... המאשר להרגשתו להישרד בג'ונגל חייו. אני אומרת שאנחנו נוגעים במישהו אנחנו צריכים לקחת אחריות. באם אנחנו לא לוקחים אחריות...זה בלתי הפיך וזה מה שקרה לגיבורת הספר קרן בירד שהפכה מקרן אור לצפור אומללה. היא כקורבן משתמשת באלימות כי זו התשובה שלה...הפעילה...לאביה, החברה שפגעה בה. ש- ספר הילדים שלך את כותבת על קונפליקטים בין אוכלוסיות שונות באמצעות מטאפורות הזויות של עולמות אחרים. כיצד נולד רעיון לכתוב ספר ילדים כזה? ת- הרעיון לכתוב על דרקונים הולך איתי הרבה זמן... השתחררתי מהדרקון שלי רק לאחר שכתבת עליו. כולנו יודעים שהדרקונים הינן חיות מיתולוגיות .החיות רק בדמיוננו,בסיפורים,באגדות בסרטים וכבובות הולכות או עפות. לכן לכל אחד יש את הדרקון שלו. כאשר הדרקונים חזרו אלי דרך לימודי הרוחניות שלי. סיימתי את למודי כמסטר באנרגית חיים אוניברסאלית. עשיתי מחקר על דרקונים והחלטתי לבנות לי דרקון משלי. כי לכל אחד יש את הדרקון שלו. הדרקון שלי הינו דרקונאריה אנושי. לקחתי את גוף האריה והוספתי לו קשקשים של דרקון עם פנים חצי אריה חצי דרקון.....תכירו בבקשה את הדרקון שלי מהספר.... ", מזה שנים רבות רבות, בעצם עד היום הזה חיים דרקוניאריה ללא מלחמות בכוכב ארדקון המכונה הכוכב הירוק. הם אוכלים גרעינים, מלקקים כל היום גלידה מכל הטעמים ושותים את מי נהר הגשטה הסובב את כל הכוכב. מי הנהר מעניקים להם חיים של אהבה, ושל צחוק, ללא כעס,ללא מחלות וכמובן ללא דאגות כשהם שותים את מי הגשטה הם אינם מתים. " לידיעתך, אני מאד אוהבת גלידה,גרעינים וכמובן ...את מי הגשטה...רק שאני "מבקרת" בכוכב ארדקון... הסיפור מתחיל במפגש בין שני כוכבים.כוכב אלטיה שבו חיים ענקים וגמדים בעלי טכנולוגיה גבוהה מאד מאד וכוכב ארדקון שבו גרים דרקוניאריה שאינם מתים...שהרגישו בודדים בחלל הענק, כי לא היתה סביבם מערכת כוכבים.הם חפשו וחפשו סימנים מכוכבים אחרים...פתאום שני הכוכבים קבלו שדר אחד מהשני... הרעיון של הספר - לא משנה איך אתה נראה אתה תמיד יכול להיות חבר.לתת ולקבל. כמו שהנסיכה מונלונה בתו של המלך קומודו למדה את פטא הענק ויויו הגמד לצחוק.וגם נתנו להם צמחים על-מנת שישתלו אותם בכוכבם היבש.עקב נתינת הצחוק אני מקיימת סדנת צחוק קטנה במפגשי עם תלמידים. שווה לקרוא את הספר "דרקוניאריה ואנשי החלל" שכמובן גם נכתב לאחר תחקיר ואיסוף נתונים על חיים בכוכבים אחרים.... מסקנתי הפרטית..."כל הידע נמצא בקוסמוס הענק,אנחנו רק צריכים להגיע לדרגת אינטליגנציה מתאימה על-מנת שנוכל להשתמש בידע...הנמצא בקוסמוס....." אנחנו הגענו לדרגת אינטליגנציה גבוהה אך לא מספיק גבוהה כמו...בכוכב אלטיה שעברו מלחמה גרעינית נוראית ולמרות שמחצית מתושביה מתו וכורי האטום והגרעין נפגעו והתפוצצו,האדמה ספגה כמויות אדירות של חומרים רעילים ומזיקים ,הגשם חדל לרדת,האדמה הפסיקה לגדל צמחים והפכה לצחיחה. השמש הפכה חמה יותר ויותר, המים בנהרות והימים התאידו, הכל התייבש למרות זאת תושבי הכוכב אלטיה הענקים והגמדים הצליחו לשרוד למרות שגופם השתנה והכל בעזרת הידע הטכנולוגי האדיר והגדול שלהם.... לשמחתי...מספרי "דרקוניאריה ואנשי החלל" קיימת תערוכה נודדת. בדרך כלל נערכות תערוכות מציורים,מפסלים,מצילומים מיוחדים אך תערוכה מספר וספר ילדים הינו באמת משהו נדיר. התערוכה בנויה מ-20 ציורים-ציורי מחשב של הצייר שרגא הלר וכיתוב מוגדל מדפי הספר. לתערוכה מצורפת גם מצגת שירים משירי. התערוכה הוצגה במשך חודשים ברחובות במרכז התרבותי "חוויות צפון",משם עברה לחודשים נוספים לעיר גבעתים לספרית "בית אלון" ולעוד חודשים ל"ספרית שז"ר". בימים אלה התערוכה עברה לבית הסופר ע"ש טשרניחובסקי בתל אביב יפו. בנוסף, הוצאתי ספרון לפעוטים מגיל חצי שנה עד שנתיים וחצי."מי אוהב הכי...." הספר מפתח את "האני" של הפעוטים. כי אני אומרת ש"רגש האהבה וערך עצמי ראשוני כבני אדם,מקבלים הפעוטים הגדלים לילדים ובני א דם בוגרים רק בבית..." "ומי הכי, הכי, אוהבים את אמא, את אבא, את סבתא וסבא כמובן? אני ,אני כולנו ביחד,לה,לה,לה. ש- כאישה כל כך כישרונית ורבת פנים, היש לך צד מסוים בכתיבתך שאת מעדיפה אותו? ת -אני לא מעדיפה כלום. כשאני כותבת על נושא מסוים אני מתרכזת בנושא בכל הצורת האפשריות...מאחר והייתי עיתונאית ועורכת הרבה שנים...אני יודעת לעשות...תחקיר עיתונאי...גם. "בגדול" כל שירי וסיפורי הם ילדי..כולם יפים וחכמים ומיוחדים...אני אוהבת אותם מאד...לא מעדיפה אף אחד על השני. כמו שאני אוהבת את בני, כלותי ונכדי וכל משפחתי ... כולם נהדרים ,מיוחדים ואהובים בעיני...כמובן שלכל אחד יש את האישיות,האופי,הגנים,הכאבים ,האהבות והשמחות ..... שלו..... ש- האמת, חניתה אליי דיבר ביותר ספר השירים שלך. ספר קטן שיצא במספר מהדורות " עץ תפוחים וזאב" עקד 1994כבר הכותרת מרמזת על משהו אירוטי. שמצוי גם בפרוזה שלך. בצירוף עץ תפוחים יש מעין אזכור לחטא הקדמון, להתפכחות האדם, ומצד שני הזאב מזכיר את הזאב המיתולוגי מסיפור האגדה כיפה אדומה והוא מלמד על עיוורון על נפילה במלכודת. בספר השירה את כותבת על יחסים בין המינים. יש בכתיבה מתח בין עולם הדמיון לעולם המציאות. לדוגמה להשיר "מחכים לחלום" האמת, השיר חידתי ומעניק לקרוא חוויה אסתטית. הפיתוי הוא לא באכילת תפוח אלא באכילת עוגת גבינה עם אוכמניות. מקום הפיתוי הוא ספרייה. משונה תהליך הפיתוי הוא מתחיל מסוס עץ ולא מנחש. את מוכנה להסביר קצת על עולם הסמלים שלך? לכל אחד יש את הסמל שלו בהתאם למה שלמד במיוחד בבית.אני אומרת שוב שמה שלא למדת או חווית בבית לא הפנמת טוטלי. גם באם אנחנו אינטלקטואלים,פרופסורים,אנשי רוח,כשנוגעים בנו,בצפור הנפש שלנו,אנחנו חוזרים לאמא.... באשר לשאלתך על השימוש בחיות בשירתי,אני חושבת שלכל יצור חי בכל הצורות הביולוגיות יש את התכונות וצורות החיים המיוחדת לו. את החיות ביצירות שלי הפכתי לאנפשה, למשל, לאנחנו ולגילוי המציאות האחרת של אותו יצור,חיה. דרך החיות אנחנו גם חושבים. יש בשירייך גם הרבה בעלים חיים: נמלה, זיקית, חתול, נחש . היש הסבר לשימוש בחיות בשירתך? אחד השירים היפים בקובץ הוא השיר "בלרינה": אתה, אתה ואני. שוכבים בתוך קופסה כמו אבא ואימא. גם אם תתהפך הקופסה, נישאר כמו חתן וכלה. שוכבים בתוך קופסה פנויים להובלה. פעם ראו בסופרמרקט זוג רוקד, אמרו להם: "את תהיה בלרינה מפורסמת כמו ברבי" "שטויות, תני להיכנס לקופסה, גם אתם פנויים להובלה"? החיים הזוגיים כמו חיים בתוך קופסה. הזוגיות ניתנת להובלה. שאילת המונח הסלנגי לחיי הזוגיות הופכת את המצג של זוגיות למשהו שהוא שביר אם אינו סגור בקופסה, ואולי הקופסה היא ניסיון לגונן על שבירותו של הקשר. ניכר שאת מתבוננת ושואבת את החולין לתוך שירתך ומציגה עולם שיש בו פגיעות וחוסר שלמות. ספרי, כיצד נולד רעיון לכתוב שיר? מנין את שואבת רעיונות,ומהם מקורות ההשראה שלך? המקורות של הם החיים...החיים עצמם,הסקרנות,ההקשבה,הלימוד,החקירה,האנשים,הנוף מסביב,הטיולים ליד הבית ובעולם,האוכל,הזבל..החיות,,,החיים עצמם באשר הם...כאב,שמחה,צער,מוות,לידה, אושר,,,,צחוק,..אהבה, סקס.בכי, חיוך גדול ,חשיבה חיובית, סתם לעמוד מהצד ולהסתכל על העולם, תקשורת על כל צורותיה..קריאת ספרים,הכל מכל ... איך אמר קהלת החיים הם "הבל הבלים"...הם הכל ולא כלום..העיקר הבריאות...שיש בריאות יש הכל..כי הצפור הכחולה נמצאת תמיד ליד הדלת אנחנו רק צריכים לפתוח את הדלת ולהרים את הצפור וכמובן לחבק אותה חזק...רק להזהר שהצפור לא תנשוך אותנו..... בנוגע לשיר בלרינה אני אענה לך בשיר שעדין לא יצא לאור - סיפור כל יום אני מספרת לחלומי על עצמי היא מספרת לי על חלומה. כל לילה אני מהגרת בשנתי מישן ישן לחדש חדש כל יום וכל לילה אני באה אלי היא מספרת לי גם אני מספרת לה מה. הוצאתי 2 ספרי שירה .(1) "עץ תפוחים וזאב" בהוצאת עקד. הספר יצא גם כדו-לשוני עברית/ ערבית בתרגומו של המשורר סאלם גובר'אן. יצא ב-2 מהדורות. "לו הייתי יושבת בקיץ במרפסת בירושלים" בהוצאת גוונים הוקדש לאישי יעקב ז"ל שנפטר לפני 10 שנים. יצא ב-2 מהדורות. בקרוב יצא ספר שירה שלישי. חניתה הפתיעה אותי בתשובותיה הכול כך כנות. נפרשה לפני כמו ציפור רבת יופי. ואני עוד אראנה. בטוח עוד אראנה. תודה לך, חניתה היקרה.