תקוות רבות נתלו בוועידת אנאפוליס. ואולם, ככל שמועד הוועידה הולך ומתקרב כך נחשפים הפערים העמוקים בין הצדדים, ובעיקר הדבקות הפלשתינית העיקשת בעמדות היסוד המסורתיות. לקראת ביקורה של מזכירת המדינה האמריקנית בימים אלה באזור מפגינים הפלשתינים פסימיות באשר לסיכויי ההצלחה של הוועידה ואינם מספקים ולו קצה של חוט להתגבר על הקשיים במו"מ.
שורש המחלוקת עם ישראל מצוי בסוגיות הסדר הקבע. הפלשתינים חוזרים ותובעים להגדיר במסמך המדיני שיוגש בוועידת אנאפוליס את מסגרת הסדר הקבע תוך התייחסות לסוגיות המהות הבאות: ירושלים, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות, הביטחון והמים. יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, יו"ר צוות המו"מ אבו עלא ובכירים פלשתינים חזרו והבהירו, כי נטל הוויתורים בסוגיות אלה מוטל על ישראל, וכי עמדת הפלשתינים נסמכת על החלטות האו"ם והיא לא תשתנה. עוד דורשים הפלשתינים שחרור של 2,000 טרוריסטים במהלך ועידת אנאפוליס ושחרור שאר 9,000 הטרוריסטים הפלשתינים בעת חתימת הסכם השלום בין ישראל לאש"ף.
הנה כי כן, פעם נוספת כאשר "רגע האמת" מגיע, בדומה לוועידת קמפ דיוויד בקיץ 2000, אין ביכולת ההנהגה הפלשתינית לספק את הסחורה ולהגיע לפשרה היסטורית על חלוקת הארץ לשתי מדינות יהודית ופלשתינית. ההסדר המדיני הרצוי שהוא "קו המינימום", כפי שהוא מוצג על-ידי הפלשתינים, מדבר על הקמת מדינה פלשתינית "נקייה מיהודים" לצד מדינת ישראל, שתאלץ להסכים למימוש זכות השיבה של מיליוני פליטים פלשתינים לשטחה. במילים אחרות - ישראל צריכה על-פי המתווה הפלשתיני להשלים עם הקמת מדינה פלשתינית גזענית שאינה מכירה בזכות העם היהודי בארץ ישראל ולקבל פתרון שמשמעותו התאבדות מדינית עם הפיכת המדינה היהודית לפלשתינית עם השינוי הדמוגראפי. זו מהות התפיסה של תוכנית השלבים של אש"ף, אשר נראה כי ההנהגה הפלשתינית הנוכחית לא זנחה אותה.
מנגד, מנסה תנועת החמאס לסכל כל אפשרות להתקדמות מדינית באמצעות גורם ההרתעה המעניק לה מעין "זכות וטו" על כל מהלך מדיני שמוביל משטרו של אבו מאזן. לשון האזהרה שמשמיעים בכירים בחמאס כלפי ההנהגה הפלשתינית הלכה והסלימה בשבוע האחרון והגיעה עד לכדי איומים מפורשים לרצוח את אבו מאזן או כל מנהיג פלשתיני אחר, שיעז לחרוג מעקרונות היסוד הפלשתינים. תנועת החמאס מערערת על עצם הלגיטימיות של המשלחת הפלשתינית לייצג את העם הפלשתיני בוועידת אנאפוליס ומדגישה, כי תמנע בכוח הנשק מתן ויתורים לישראל.
ערפאת, שנחשב למנהיג ולסמל לאומי, לא ויתר כשהוא זה על עמדות היסוד בקמפ דיוויד. קשה למצוא בסיס להנחה לפיה דווקא אבו מאזן החלש הנמצא בעימות קיומי עם החמאס יהין לנקוט צעד היסטורי של הכרה בישראל כמדינה יהודית או יוותר על זכות השיבה. הסיכוי לפריצת דרך מדינית לקראת שלום המבוסס על פשרה היסטורית קלוש ביותר. ישראל שמטה מאז הסכמי אוסלו כמעט את כל קלפי המיקוח שלה והיא, למרבה האירוניה ההיסטורית, רואה כיום כאינטרס עליון בהקמת מדינה פלשתינית ללא כל מחיר ותמורה שהפלשתינים נדרשים לשלם תמורתה. ההזדמנות המדינית הקיימת נוגעת לניהול המשבר ולהשגת הפוגות נוספות בסכסוך שיחייבו במקביל התמודדות מערכתית עם האיום הביטחוני ברצועת עזה.
