ההונאה של אילנה

במשך שבועיים הבטיחה לנו אילנה דיין (עובדה, ערוץ 2) תחקיר סנסציוני ובו גילויים חדשים על תיקי אולמרט. כשבועיים נמשכו הקדימונים. גם הייתה דחייה שנומקה (?) בהודעת אולמרט על מחלתו. לא יאה לפרסם תחקיר שיכביד על אולמרט בשבוע שהודיע על מחלתו - אמרה דיין והזמינה את הצופה הפוטנציאלי ללמוד על מעלותיה: גם חוקרת, גם לוחמת וגם מתחשבת. דיין עשתה, כמו שהיא יודעת, הרבה רעש וצלצולים. הרדיו, הטלוויזיה, וגם העיתונים - כולם עמדו לרשותה כדי להפיץ את בשורת התחקיר. וגם יחסי ציבור, לעובדה, כמובן, לא חסרו. והנה, עם שידור "התחקיר" על תיקי אולמרט ניתן לקבוע:

• דיין כשלה והכשילה כבר בהחלטה/ביומרה מצידה, כשהכתירה את כתבתה: "תחקיר". שכן: התחקיר שחשף לראשונה, פומבית, את הפרשה, פורסם באוקטובר 2006 ב-Nfc. באותה תקופה החל המבקר, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, בבדיקת הפרשה על-בסיס תלונתו של החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות חשיפת פרטים נוספים בפרשה - הן ב-Nfc והן לנוכח טיפולה של תנועת אומ"ץ, ובעקבות עימות חריף, העביר לינדנשטראוס לידי היועמ"ש, מני מזוז, את ממצאיו עם המלצה לפתוח בחקירה. ואכן, פרקליט המדינה, ערן שנדר, שקיבל לידיו את התיק, הורה על חקירה זו (מזוז פסל את עצמו). זו הושלמה בשבועות האחרונים. ממצאי המשטרה מצביעים על ראיות לכאורה לעבירות חמורות מצד אולמרט. דיין לא נתנה לכל זאת ביטוי בכתבתה. אולי התבלבלה מהעובדות;

• במשך 20 חודשים אנו עוסקים כאן בפרשות השונות של אולמרט. העמותה היחידה שליוותה תהליך זה, מתחילתו, הייתה אומ"ץ, ובראשה העיתונאי אריה אבנרי. דיין נמנעה במשך כל התקופה מלטפל בתיקי אולמרט, למרות שהיא מציגה את עובדה כתוכנית תחקירים מובילה. רק עתה, חודשים לאחר שכל תיקי אולמרט (שלושה מרכזיים: כרמיה, לאומי, פרשיות התמ"ת) הועברו לחקירת משטרה, מהינה דיין להרים ראש. מדוע לא טיפלה? מדוע לא תיחקרה? מדוע החסירה מצופי ערוץ 2 את המידע המתבקש? האם מדובר בעניינים כל כך זניחים שניתן לדלג עליהם?

• הקדימונים ששודרו הבטיחו גילויים חדשים בפרשת לאומי, אך הסחורה לא סופקה. לא היו בכתבתה/משדרה גילויים חדשים, מאירים באור חדש את הפרשה. דיין הטעתה גם בעובדות פשוטות, כשהציגה את מסמך סיכום הישיבה ערב הפרטת לאומי - משל מדובר בחשיפה ראשונה בתוכניתה. האמת היא שהמסמך פורסם קודם לכן, שוב ושוב, בכמה כלי תקשורת.

• התחקיר של אילנה הפך לתשדיר שירות עבור אולמרט. בין שהתכוונה לכך ובין אם לאו, תוצאת השידור היא טיהור אולמרט ומקורביו, לפחות בפני הצופים, מכל חשד:

• לגישת דיין, העובדה שאולמרט "תפר" את המכרז לפי המפרט שהוגש לו על-ידי קבוצת פרנק לואי, אינה מקימה חשד לעבירה, שכן מההטבות נהנו כל הקבוצות שביקשו להשתתף במכרז. דיין מתעלמת מעובדות יסוד, שכן ברור שתפירת מכרז נותנת יתרון לזה שעבורו נתפר המכרז;

• לדברי דיין, למשטרה אין טענות למקורבתו של אולמרט, עו"ד תמי בן-דוד (שייצגה את פרנק לואי). העובדות שונות בתכלית: עו"ד בן-דוד נחקרה באזהרה, כחשודה בעבירות חמורות. החשד כלפיה: היא שימשה כמוציאה ומביאה בין אולמרט לפרנק לואי, ואף עשתה שימוש בלתי חוקי לכאורה במידע שקיבלה מבנק ישראל, תוך ניצול תפקידה כחברה בוועדה המייעצת בבנק זה;

• דיין קובעת, כי בזכות התערבותו של אולמרט הצליחה המדינה בהפרטת לאומי ואף קיבלה מחיר גבוה מאוד. העובדות שונות בתכלית: ההפרטה נכשלה. גופים רציניים שנוכחו כי אולמרט תופר מכרז לטובת מקורביו, פרשו מהמירוץ. אפילו קבוצת סרברוס, שבסופו של דבר זכתה במכרז, רכשה רק 9.99% מהמניות, ולא השלימה רכישת חבילה דומה למרות האופציה שניתנה לה. סרברוס ביקשה עוד ועוד הטבות, שנמנעו רק בזכות חשיפת הפרשה. משמעות הדבר: גרעין השליטה נותר בידי המדינה. המדינה תקועה עתה עם גרעין השליטה ועם קבוצת סרברוס. ההנהלה שהיתה היא שממשיכה להוביל (גליה מאור, מנכ"ל; איתף רף, יו"ר). והפרטה? יוק.

הערכות במקום עובדות

שלא כמנהגה, שגתה דיין הפעם גם בזאת שהציגה "הערכות" משל מדובר ב"עובדות". קודם לכן היא יצרה ציפיות, כשהבטיחה לחשוף את העדויות שנמסרו במשטרה, מצד הצדדים הנוגעים בדבר. אך במקום זאת היא הפריחה בשידור בעיקר רמיזות. מכל מקום, דיין לא חידשה כמעט מאומה, בתמונת הפרשה. וחמור מכך: דיין הונתה את צופי הערוץ, אשר בעקבות הבטחותיה ציפוי לראות חשיפה וגילויים חדשים על חומרת תיקי אולמרט, ובמקום זאת קיבלו תשדיר יחסי ציבור. ומה כן יצא מהסלט הטורקי שבישלה? תשדיר שירות עבור אולמרט, שבהחלט יכול לרשום לעצמו V גדול, שכן:

• לפי דיין - אולמרט התנהג אולי בגסות ו/או בחוסר מקצועיות ו/או בחוסר רגישות, אך הוא פעל באופן שיוויוני למען הקבוצות, כדי לעודדן להשתתף במכרז;

• לפי דיין - היועצת המשפטית של משרד האוצר, עו"ד ימימה מזוז (אחותו של היועמ"ש), הטיחה באולמרט כמה חודשים לאחר המכרז, אישית, כי הוא היה צריך לגלות לה את דבר קשריו המשפחתיים עם פרופ' יוסף גרוס (משרד עורכי הדין שייצג את פרנק לואי), ולא יותר מכך. עובדה היא שגם עו"ד מזוז - אחותו של היועמ"ש מזוז - לא הגישה תלונה למשטרה. משמע: התנהלות אולמרט לא העלתה אצלה חשד לעבירה פלילית, מכיוון שלא דבק בו רבב פלילי, ומכאן שמחולל הפרשה, זליכה, הוא כנראה איש מטורלל.

שוחד לעומת הפרת אמונים

כל האמור לעיל אין בו לשלול את האפשרות שתיק החקירה ייגנז, בסופו של דבר, ושלא יוגש כתב אישום נגד אולמרט. הערכתי האישית [של המחבר, י.י.] היא שכך יהא בסופו של דבר. ולא בגלל העדר ראיות לעבירות, אלא דווקא מחמת השחיתות העצומה של אולמרט, שמאפשרת למערכת המשפטית - שנגועה בעצמה בלי סוף בניגודי עניינים חמורים - להעדיף להעמידו לדין בגין עבירות שוחד (כמו בפרשת כרמיה); במקום להסתכן בתיק שיסודו בניגוד עניינים (הפרת אמונים). כך נוהג פרקליט מיומן, שיעדיף להעמיד פושע לדין בגין אונס שביצע לכאורה ולא יתמקד בהטרדה מינית שביצע אותו פושע.