ביום 29.10.07 פורסם בעיתונות כי היועץ המשפטי לממשלה איננו מתיר לממשלת ישראל לבצע את החלטת שר הביטחון לקצץ במעבר הדלקים לעזה ולהחשיך את עזה. בהודעתו למערכת הביטחון קבע היועץ המשפטי לממשלה כי יש לשקול שוב האם להחשיך את רצועת עזה בתגובה לירי הקסאם.
כזכור החליט שר הביטחון אהוד ברק, לפגוע בדרך זו ברשות הפלשתינית, בתגובה לירי הקסאמים הבלתי פוסק מרצועת עזה לכיוון ישובי הנגב המערבי בכלל והעיר שדרות בפרט. אין פלא על זעקת אנשי השמאל, שכן תגובתם הפאבלובית האוטומטית היא תמיד נגד כל פגיעה בפלשתינים "האומללים והמסכנים", וכמובן שאין צורך להתפלא על תגובת מזכ"ל האו"ם, המייצג כידוע ארגון ציוני ידוע. אך תמיהה רבה יש לי על תגובתו והודעתו של היועץ המשפטי לממשלה.
היועץ המשפטי לממשלה, כשמו כן הוא, איננו רשאי לדעתי להורות לממשלה כיצד זו תפעל בזמן מלחמה, ולאלו שעדיין אינם מבינים זאת, הרי שמדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה ברור עם הרשות הפלשתינית בעזה. תפקידו של היועמ"ש הוא ליעץ לממשלה בלבד, וכמו בכל ייעוץ אין חובה לקבל את היעוץ. לא כך נהג היועמ"ש. הוא הורה שלא לבצע את החלטת שר הביטחון! נכון שמבחינה פורמלית לא הוכרז מצב מלחמה עם הרשות הפלשתינית, אך למי שזכרונו איננו קצר, הרי שגם בקיץ 2006 לא הכריזה הממשלה על מצב מלחמה עם לבנון למרות שלכל מי שעיניו בראשו היה ברור שזהו המצב האמיתי.
היועץ המשפטי כנראה לא ראה לנגד עיניו את אפשרויות הפעולה האחרות העומדות בפני ממשלת ישראל, במצב הנוכחי. אפשרות אחת היא לנקוט בשיטה של כניסת כוחות צה"ל רבים לרצועה תוך לחימה בתנאים קשים, אשר תביא בהכרח לאבידות לא מעטות, בלשון המעטה, משני הצדדים. ברור לחלוטין שבמצב כזה תהיה פגיעה מרובה באזרחים שכן הכוחות המזויינים של הרשות הפלשתינית נוהגים תדיר לפעול מתוך האוכלוסיה האזרחית שלה.
האפשרות השנייה היא לנקוט את אותם צעדים אותם נקטה נאט"ו ביוגוסלביה, דהיינו הפצצת שטח הרשות באופן שיטתי עד לנפילת השלטון החמאסי על כנופיותיו, דרך בה ברור כי מספר הנפגעים בקרב האוכלוסיה האזרחית יהיה רב, אולם במקרה כזה אולי נחסוך בפגיעה בחיילינו.
האפשרות השלישית העומדת בפני הממשלה היא כמובן לקבל את עמדת השמאל והעולם הצבוע, ולא לעשות דבר נגד הרשות אשר בעצמה פועלת בניגוד לחוק הבינלאומי, ומפגיזה באורח שיטתי ריכוזי אוכלוסיה ישראלית.
שר הביטחון בחר באפשרות הרביעית והיא פגיעה בהספקת הדלק והחשמל של תושבי הרשות, אשר רובם ככולם תומכים במעשי ממשלתם הנפשעת. הדרך בה בחר שר הביטחון היא הדרך הנכונה, והפוגעת הצורה הפחותה ביותר תוך הסיכון הנמוך ביותר לאזרחי הרשות הפלשתינית.
והנה קובע היועמ"ש כי אין לפעול בדרך זו. האם מישהו שמע את היועץ המשפטי של ממשלת ארה"ב (התובע הכללי), קובע כי ארה"ב איננה יכולה להחזיק מחנה מעצר בגוואנטאנמו, שם ע"פ הדיווחים מוחזקים אלפי עצירים ללא משפט? האם מישהו שמע יועץ משפטי של אחת ממדינות נאט"ו הקובע כי אין להפציץ את סרייבו בשל הפגיעה הנוראית באזרחים חפים מפשע? (אז גם לא שמענו את מזכ"ל האו"ם, משום מה).
אדוני היועמ"ש, מדינה איננה יכולה להילחם עם ידיים קשורות מאחורי הגב. כל הארגונים בעלי השמות השונים והמשונים ברשות הפלשתינית מוכווני ממשלת החמאס. כאשר החמאס ירצה, לא יעוף שום קסאם לנגב המערבי. אולם כדי שזה יהיה המצב, רשאית וחייבת מדינת ישראל לקחת את גורלה בידה ולפעול. מסתבר ששר הביטחון עשה כנראה טוב יותר את שיעורי הבית שלו ולכן בחר מכל האפשרויות שעמדו בפניו באפשרות המידתית ביותר, ולכן לך כיועץ אסור היה להתערב.
מדינה הנמצאת במצב מלחמה רשאית לפעול בכל דרך כדי להגן על גבולותיה הריבוניים ועל אזרחיה, תוך שמירה, ככל האפשר על החוק הבינלאומי. אי אפשר לדרוש מישראל שלא לפגוע באזרחיה של הרשות הנלחמת בה כאשר הכוחות המזויינים של אותה רשות פועלים באופן שיטתי ואכזרי אך ורק נגד אוכלוסיה יהודית אזרחית. אם תושבי הנגב המערבי ושדרות אינם יכולים לחיות חיים נורמליים גם תושבי עזה לא יוכלו לזכות לפריבילגיה זו. כך צריך לנהוג, בדיוק כפי שכל מדינה אחרת בעולם היתה נוהגת אילו תושביה היו נתונים למתקפה רצחנית ושיטתית כמו תושבנו בנגב המערבי.
