בכנס שדרות התפרסם מחקר של פרופ' רפאלי שמצא ש-49% מתושבי המרכז, 54% מתושבי הצפון, ו-60% מתושבי הדרום אינם גולשים באינטרנט וכן התפרסמה עדות של צעיר תושב באר שבע, שאי הכרת המחשב מונעת ממנו להשיג עבודה מסודרת. הסקר מצא גם שאלה שאינם גולשים הינם בעלי הכנסה נמוכה ורובם מתגוררים בפריפריה. ממצא זה הוא מצב של ביצה ותרנגולת. יתכן ואחוז גבוה יותר יכול היה להיות בעל ידע במחשבים והיה גולש כיום באינטרנט אילו היתה ניתנת לו בילדותו גישה למחשב, וכיוון שכך משכורתו היתה היום גבוהה יותר.
השר ראלב מג'דלה הצהיר בכנס שדרות שהוא רואה את אחד התפקידים של משרדו להילחם בפער הדיגיטלי. בעולם הטכנולוגי של זמננו. השאלה היא כיצד נלחמים בפער זה?
אין חולק על החשיבות הרבה במחשוב כיתות בתי הספר ולימוד באמצעות המחשב. לדאבוננו, בבתי ספר רבים מוקצות בממוצע רק כשעתיים שבועיות לתלמיד בכיתת מחשבים, מה שתורם רק במעט לצמצום הפער. מציאות זו מדגישה את הצורך בפעילות לצמצום הפער הדיגיטאלי מחוץ לכותלי בתי הספר. ניתן לעשות זאת בשתי דרכים שונות ומשלימות. האחת- התקנת מחשבים במרכזים חברתיים והשנייה- התקנת מחשבים אישיים בבתי ילדים.
ההבדל המהותי בין שתי הגישות הוא שמחשב המותקן במרכז קהילתי משרת רק חלק מן הילדים וגם לאלה מוקצה זמן הפעלה מוגבל והשימוש בו מצומצם ליישומים שהותקנו בו מראש. היתרון הוא שניתן להגיע כך למספר רב של ילדים ולתת בכך מנה נוספת של נגישות למחשב. עד כה פעילויות בכיוון זה שנעשו במרכזי להב"ה הממשלתיים זכו להצלחה מוגבלת.
מחשב המותקן בבית הילד זמין לשימוש ככל שנזקקים לו, זמין לכל בני המשפחה, ומקנה למשתמש בו מיומנויות של טיפול עצמי במחשב לרבות התקנת תוכנה, חומרה ותיקונים בסיסיים של חומרה ותוכנה. למחשב בבית יש גם תפקיד חברתי כמלכד את המשפחה ואם הוא מחשב חדיש שמצויד בתוכנות חדשות הוא גם מהווה "יהלום שבכתר"- מקור לגאווה במשפחות מעוטות יכולת שלא זכו מעולם לראות מוצר חדיש בביתם. עובדה היא שלמעלה מ-90% מהמשפחות שקיבלו מחשב במסגרת "מחשב לכל ילד", רוכשות מכספן מחשב חדש כאשר הוא מתיישן. דהיינו, פעולת "הזריעה" עם מתן המחשב הראשון מביאה תוצאות. יש לנו בפרויקט דוגמאות לילדים ממשפחות שקבלו מחשב לפני שתים עשרה שנה והיום לומדים באקדמיה או עוסקים בהיי-טק.
לנו, קבוצת אנשי עסקים שהקימה את פרויקט "מחשב לכל ילד" לפני 12 שנה, היה ברור כבר אז שללא טיפול בפער דיגיטלי, יגרום פער זה לפצצה חברתית. אי הכרת המחשב במאה הנוכחית משולה לאנאלפביתיות במחצית המאה הקודמת. מהסיבות שהוזכרו, החלטנו להתמקד בחלוקת מחשבים בבתי הילדים. מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי שכבת הגיל הפורייה ביותר לקליטה ולשימוש בידע הינה ילדי ביה"ס היסודי, לכן החלטנו לבחור בקבוצת גיל זו. "מחשב לכל ילד" הינו היחיד הפועל בבתי הילדים, מדריך אותם בשימוש במחשב ובאינטרנט, מספק להם מגוון של תוכנות, גישה לאינטרנט וגם שירות טכני בבית הילד במשך 3 שנים.
משאבי הפרויקט מגיעים מתורמים, מהממשלה ומהשלטון המקומי. פנינו בקריאה לראשי ערים ומועצות מקומיות ברחבי הארץ להשתתף איתנו במימון הפרויקט והופתענו מהתגובה הנלהבת והנכונות להשתתף במימון. זה מובן כשראש עיר מתלהב מבניית בניין ציבור או פארק, כיוון שכולם רואים את התוצאה. אבל את המחשב שאנו מחלקים לא רואים בפרהסיה ולכן העובדה שבכל שנה יש לנו בקשות ללמעלה מ-10,000 מחשבים מעשרות ראשי ישובים מורה על הנכונות שיש בשלטון המקומי לצורך להילחם בתופעת הפער הדיגיטלי. רוב תקציב הפרויקט מגויס מתורמים, ומשרד ראש הממשלה שפרש את חסותו על הפעילות משתתף גם הוא במימון הפרויקט. עד כה הושקעו בפרויקט מעל 170 מיליון ש"ח. חילקנו למעלה מ-25,000 מחשבים, שמשרתים למעלה מ-70,000 ילדים, ב-138 ישובים, בהם כפרי מיעוטים ויישובים בהם מתגוררים משפחות חרדיות.