קבוצת חכמי דת "חנפים" הוציאו פסק הלכה בנושא הפליטים, הג'יהאד ויחסי ערבים מוסלמים למדינת ישראל, והקביעה המפתיעה שאסור לערבים מוסלמים לחיות בישראל ולפליטים אסור לחזור לביתם היא קביעה משמעותית שיכולה לתת פתרון לוויכוח שמעכב את ההסכמה ישראלית פלשתינית בתהליך השלום, ולתת בידי אבו מאזן סולם מסמכות דתית לרדת מהדרישה להחזרת הפליטים.
בטרם נביא את פסק ההלכה (פתווה) חשוב לעמוד על שורשי האידיאולוגיה החנפית, שכן הפתווה מסתמכת על פתווה קודמת של אמאם חנפי חשוב:
נראה כי האמונה באל אחד במובן החנפי חוזר למאה הראשונה לפנה"ס, שכן חלק מתושבי תימן האמינו באל שנקרא "ד'ווי סמאוי" (אל השמים) כאל אחד, והוזכר בספרות תימן האמונה באל אחד שנקרא (רחמן) והמאמינים באל "אלרחמאן" נקראו "חנפים", ונאמר על החנפים של מכה בזמן האיסלאם: "לא נוכל להגדירם כיהודים או נוצרים, אך יכולים להשוות את ההטפה של החנפים לאלה שמטיפים לאמונה באלוקים או האמונה באלרחמאן מתימן.
השם נובע משמו של אבו חניפה אלנעמאן, שהיה האמאם הנערץ ביותר, והריכוז של החנפים היום הוא במצרים, סוריה, עירק, פקיסטן (הטאליבאן) ועוד.
קבוצת חכמי הדת החנפים התקבצו סביב מספר שאלות הטעונות פתווה, שנוגעות לג'יהאד נגד ישראל, בעיית הפליטים (החזרתם לישראל או זכויות שוות במדינות האיסלאם) וביקורים בישראל ע"י מוסלמים". והשאלות שעמדו במרכז הפתווה:
1) האם הג'יהאד לחיסול מדינת ישראל הוא מצווה על כל מוסלמי שיכול לשאת נשק?
2) האם על המוסלמים לפעול בכל האמצעים להחזרת הפליטים הפלשתינים לביתם?
3) האם אפשר למנוע מהפלשתינים לקבל אזרחות שתאפשר להם לחיות שווה זכויות לאזרחי המדינות המוסלמיות בהן הם חיים?
4) האם מותר למוסלמי לבקר בישראל?
והתשובות לשאלות אלה:
"האומה המוסלמית היתה נתונה משחר ימיה למתקפות של עמים לא מוסלמים, ורבים מהמדינות ששלט בה האיסלאם שנים רבות השתלטו עליה אומות אחרות, והמוסלמים הוגלו ממנה, והיה והחליטו חכמי החנפים "עליהם השלום" על פתוות הנוגעות לסוגיות דומות וקרובות לאלה, נביאם בתמצית.
ראשית, אם האויב נכנס לבית האיסלאם כתוקף, במטרה להשתלט על חלקה או שעל ממנה, הרי שהג'יהאד להדוף את האויב הוא מצווה על כל גבר ואשה, ילד, עבד, חולה וזקן וכל מוסלמי שחי באותו מקום שהאויב תוקף אותו, וזאת בכל אמצעי הגנה אם זה זגוגית או אבן או כל נשק אחר, ואסור לברוח ולהיכנע אפילו שהלחימה תוך ידיעה ברורה שהאויב יהרוג אותך, שהרי אללה הבטיח למאמין שנהרג בהגנה על אדמתו מעמד של שהיד ושכרו נצח במנעמי גן עדן.
על כל מוסלמי החי בשכנות לאדמות המוסלמיות המותקפות להתגייס לסייע בכל הכוח שיש ברשותו מנשק וציוד עד שיביס את האויב וירחיק את הסכנה מאדמות האיסלאם, ואם כוחם לא מספיק על שאר המוסלמים לגבות אותם, שהרי מי שבורח מפני האויב הוא פושע באשמה חמורה ובעיקר אם ידע מראש על פתווה זו.
שנית: אם כשלו ניסיונות המוסלמים לסייע לאחיהם לשמור על אדמות האיסלאם, והצליח האויב להשתלט עליה, אדמה זו תהפוך לבית מלחמה, ויחולו עליה כללי מדינות לא מוסלמיות הנתונות במלחמה עם המוסלמים, ויהיה הריגת האויב בה עד שיצא ממנה מצווה עד תום, ובאשר לאשמת הכישלון במלחמה תהיה על מי שמוטלת עליו המצווה והם מושלי האיסלאם שליטיהם ומנהיגיהם, ואשם זה אינו נוגע לכלל המוסלמים אלא אם השלימו עם הכישלון ונמנעו ממילוי מצווה זו.
שלוש: אם השתלט האויב על אדמה זו היא תהפוך לבית מלחמה ואי אפשר למוסלמי לחיות בה אפילו אם בביטחון, אם כי מותר למוסלמי להגיע אליה לצרכי מסחר או לצרכי לימודים, או במידה וייחתם הסכם שלום בין שליט מוסלמי או שליט המוסלמים לבין השולט בארץ זו הלא מוסלמי, ואדמה זו תהפוך לארץ מוכרת ומוחזקת בנאמנות בידי הלא מוסלמי.
רביעית: הפליטים המוסלמים מאדמות שכבש אויב אי אפשר להם לחזור לאדמתם כל עוד נשלטת ע"י האויב, ויהיה מעמדם במדינה המוסלמית אליה עקר כמעמדו של כל מוסלמי אחר בארץ זו, ואסור שיימנע מהם כל זכות שאללה אישר, ואסור להסית אותם או להפריע להם במטרה לחתור לחזור לארצם, וזאת בתנאי שלא ידרשו תנאים העולים על תנאי מוסלמים אחרים, ובאשר להחזרת שליטת המוסלמים על ארצם שהשתלט עליה האויב, ובמידה שנחתם הסכם שלום בין שליט מוסלמי שעקרו לארצו לבין השליט הלא מוסלמי שהשתלט על ארצם, הם נשארים נתונים לחרם הזה ואסור להם לערער עליו, ויאסר עליהם לגור בארצם שממנה עקרו תחת שלטונו של הלא מוסלמי אלא אם הם עוסקים במסחר או לצרכי לימוד או שליחות.
ובהסתמך על האמור, התשובה היא: חיסול ישראל אינה מצווה על נבחרי האיסלאם, וחל איסור על מוסלמי להילחם במדינה זו ללא עילה, אם מלחמה זו עלולה לסכן את המוסלמים ורכושם.
חזרת הפליטים הפלשתינים לחיות בצל מדינת ישראל אינה חובה חוקית, ואפילו מאוסה ואסורה, והפעילות להחזרתם לארצם ממנה עקרו תהיה תוך כדי שיקבלו את הזכויות החוקיות ולא תבדילם משאר המוסלמים, ולא ימנעו מהם כל זכות חוקית שזוכים לה שאר המוסלמים.
אם נחתם הסכם שלום עם מדינת ישראל, מותר, ובעת נחתם על השליט המוסלמי ונתיניו המוסלמים לא לערער על תקופתו אלא אם מדינת ישראל ערערה את תנאי ההסכם החוקי.
אין מניעה חוקית שאוסרת על המוסלמי להיכנס למדינת ישראל לצרכי עבודה או מסחר או לימודים, כל עוד שנכנס אליה בהסכמת שליטיה אם כניסתו אליה מהווה אינטרס ברור למוסלמים ובתנאי שלא אסר עליו זאת שליט מוסלמי שנתון למרותו.
