בשנים האחרונות אנו עדים לגידול בקרב האנשים המתפרנסים באמצעות האינטרנט, שהפך מקום המסחר הגדול בעולם וכתוצאה מסתברת, ספק תשלומי מס מרכזי. האינטרנט הפך את העולם לכפר גלובלי והטכנולוגיה כיום מאפשרת לכל החפץ להקים עסק ולמכור מוצרים לכל קצוות תבל.
בעקבות כניסתו של אמצעי האינטרנט, הגישה לסחר הבינלאומי פתוחה גם בפני חברות קטנות ואנשים פרטיים, ולא אחת אנו נתקלים בתופעות של אנשים המפעילים אתרי אינטרנט מבתיהם, דבר המאפשר לנהל פעילות עסקית חובקת עולם מהבית ללא צורך בהקמת תשתיות במדינות הזרות בהן מתבצעת הפעילות המסחרית. חלק נכבד מהפעילות העסקית הבינלאומית על גבי רשת האינטרנט הינה מתן שירותים מסוגים שונים כגון בניית אתרים או שירותי שיווק או מכירת נכסים בלתי מוחשיים כגון מכירת תוכנות, ספרים אלקטרוניים, הורדת קבצי מוזיקה וכד'.
לא מכבר, רשות המיסים הקנדית זכתה בצו מבית משפט פדרלי, המחייב את אתר אי ביי קנדה (אתר אינטרנט ידוע לעסקות סחר- מכר חליפין) להעביר אליה שמות, כתובות, מספרי טלפון ואי מייל של כל המוכרים הפעילים באתר אי בי קנדה, בדגש על POWER SELLERS. מטרת איסוף המידע היא לבדוק האם המוכרים הרשומים אכן דיווחו על הכנסותיהם המלאות שהתבצעו כבר בשנים 2004 ו-2005.
גם בארץ, לאחרונה החלה רשות המיסים לבדוק את רמת ההכנסות ממסחר בינלאומי באינטרנט. אולם, מרשויות המס בישראל נמסר כי יש בעיה אמיתית ברמת הדיווח על רווחים מהאינטרנט.
הסוגייה העיקרית היא, האם בגין עסקת מתן שירותים לתושבים זרים או בגין מכירת מוצרים לא מוחשיים לתושבים זרים, קמה חבות במע"מ אם לאו?
התשובה לכך, היא שעסקת מתן שירותי שיווק באמצעות האינטרנט על-ידי נישום, אשר מקום עסקיו בישראל, או עסקת מכירת נכס בלתי מוחשי ע"י מוכר תושב ישראל, הנן עסקות החייבות, לכאורה ובאופן עקרוני, במע"מ. אולם למעשה עסקות אלו נהנות מהקלות.
מע"מ בשיעור אפס על עסקת יצוא שירותים על-פי חוק מע"מ, אם מקבל השירות הינו תושב חוץ אזי אין צורך בתשלום מע"מ. אולם קיימים לכך חריגים לפיהם אם נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, ההטבה (מע"מ בשיעור אפס) תישלל.
לעניין קביעת זהות מקבל השירות התוותה הפסיקה מספר מבחני עזר, על פיהם יש לבחון את זהות המשלם בעד השירות, הצדדים לחוזה השירות, זהות הנהנה הדומיננטי מהשירות ואת שאר נסיבות העניין, אשר מהן ניתן ללמוד על זהות מקבל השירות.
אחרי שאובחן כי קיים מקבל השירות יש לוודא שהוא תושב חוץ, על-מנת ליהנות מההטבה. בחוק מע"מ נקבע כי "תושב חוץ" הוא: לגבי יחיד - יחיד היושב דרך קבע מחוץ לישראל; לגבי חבר בני אדם - חבר בני אדם שנרשם או התאגד רק מחוץ לישראל.
אולם, להגדרה זו שני חריגים:
1. לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ,
גם לתושב ישראל בישראל.
2. לא יחול שיעור אפס על שירות שניתן לגבי נכס המצוי בישראל.
הטבת המס הקבועה בחוק מע"מ נועדה לעודד ייצוא שירותים מישראל. לפיכך נשללה ההטבה, במקום בו נחזים שירותים להיראות כניתנים לתושב חוץ, בעוד בפועל שירותים אלו ניתנים לתושבי ישראל.
לעניין מתן שירות לגבי נכס המצוי בישראל, יש לאתר את הנכס שלגביו ניתן השירות, ולוודא כי אינו בעל זיקה לישראל, בוודאי שלא בעל זיקה ממשית.
הפסיקה קבעה כי במקום בו ניתן השירות גם לתושב ישראל, יש לבחון את מידת הזיקה שבין תושב ישראל מקבל השירות לבין מתן השירות, אל מול מידת הזיקה שבין מתן השירות לתושב החוץ מקבל השירות.
בפועל, אם ייקבע כי אם מקבל השירות, קרי התושב הזר, איננו "איש קש" ואיננו כסות למקבל שירות ישראלי בפועל, והשירות עצמו הוא שירות בחו"ל לתושב חוץ, תינתן ההטבה של מע"מ בשיעור אפס.
אולם עם זאת, חשוב לשים לב, כי הפסיקה נקבעה טרם תיקון 23 לחוק מע"מ, אשר הרחיב את החריג לקיומו של תושב חוץ, בקובעו כי "כיום די בכך שבצד השירות לתושב חוץ מקבל שירות גם תושב ישראל, על-מנת שההטבה תישלל".
מע"מ בשיעור אפס תינתן על עסקת מכירת נכס בלתי מוחשי. אולם, על-מנת להיכנס לגדר הפטור יש לקיים שני תנאים מצטברים: 1. מכירת נכס בלתי מוחשי 2. לתושב חוץ.
לאור האמור, יש לדאוג כי הנישום ימכור מוצריו הבלתי מוחשיים אך ורק לתושבים זרים. אלא, שמכירת מוצרים וירטואליים באמצעות אתרי אינטרנט, מקשה לכאורה את השליטה והפיקוח על זהות רוכשי המוצרים. כידוע, הנגישות הבלתי מוגבלת לאתרי אינטרנט שונים מכל מקום בעולם בלחיצת כפתור מקשה על יכולת הנישום לעמוד בתנאי של "תושב חוץ".
לאור האמור לעיל, על הנישום לוודא, כי רוכשי המוצרים הנם יחידים היושבים דרך קבע מחוץ לישראל או חברות אשר התאגדו ונרשמו בחו"ל, ובהתאם לכך הנם תושבי חוץ, לצורך חוק מע"מ. טוב יעשו העוסקים בתחום הסחר הבינלאומי, באמצעות האינטרנט, אם יכלכלו צעדיהם בתבונה ויוועצו בגורמי מקצוע כדי להתמודד עם סוגיית תשלום המע"מ.