בסוף השבוע שעבר הגיעו ידיעות מדאיגות מן האו"ם על כך שקבוצה של מדינות ערביות בתמיכת רוסיה, סיכלה יוזמה לכלול בהחלטה של האו"ם גינוי לחמאס והוקעת הארגון בעקבות השתלטותו על רצועת עזה. את ההתנגדות להצעה הובילו מצרים סוריה ולוב. העמדה הזו של המדינות הערביות היא מדאיגה במיוחד נוכח העובדה שהן סיכלו יוזמה שהוביל השגריר של הרשות הפלשתינית באו"ם ריאד מנצור.
יתרה מכך,כאשר הביא המשקיף של אש"ף את נוסח הסעיף, המביע דאגה מהשתלטות ארגון החמאס על הרצועה והקורא להשיב את המצב לקדמותו אל נציגי המדינות החברות בקבוצה הערבית באו"ם וביקש כמקובל את אישורן, הפך הוא עצמו ליעד לנזיפות ולגינויים.
בסופו של דבר הוא נסוג מיוזמתו והודיע כי הוא מוכן לתקן את הסעיף המקורי שהציע. הנציגים הערביים שדחו את יוזמתה של הרשות הפלשתינית טענו כי גינוי רשמי של ארגון החמאס על-ידי האו"ם יגרום לכך שישראל תקבל הצדקה בינלאומית להפסקת החשמל והדלק לרצועה.
ברור שהטיעון הזה הוא רק תירוץ עלוב. מדיניותה של ישראל כלפי הרצועה מושפעת בעיקר מעוצמת הטרור שמפעילים הארגונים השונים בתוך עזה כלפי מטרות ישראליות. ההצדקה לסנקציות הכלכליות והפעילות הצבאית הישראלית נגד הגופים הקיצוניים ברצועה ובראשם ארגון החמאס נובעת מהפגיעה בחיי אזרחים ישראלים חפים מפשע. על ממשלת ישראל מוטלת החובה לדאוג לשלום אזרחיה ויש לה את ההצדקה החוקית והמוסרית לעשות זאת בכל דרך הגיונית תוך פגיעה מינימלית, ככל האפשר, באוכלוסיה פלשתינית חפה מפשע.
אולם הייתי רוצה להתייחס דווקא לעמדה המצרית ולעמדה הרוסית כלפי ארגון החמאס כפי שבאה לידי ביטוי בעניין זה באו"ם. כבר כמה שבועות שאגף המודיעין במטכ"ל מתריע בפני הדרג המדיני בישראל כי מצרים תומכת בחמאס ברצועת עזה. להערכת אמ"ן, מדובר בשינוי אסטרטגי שמטרתו להחליש את ישראל. במסגרת הזו אפשרה מצרים לחמאס להחדיר אמצעי לחימה רבים לרצועה והתירה לעשרות מבוקשים של הארגון להיכנס משטחה לתוך עזה.
מצרים גם מעריכה כי ארגון החמאס ישלוט עוד כמה שנים ברצועה ורוצה לשמור איתו על יחסים טובים גם בשל היותו שלוחה קדמית של "תנועת האחים המוסלמים" רבת ההשפעה במצרים. למצרים אין שום בעיה שישראל תשלם את המחיר וכפי שראינו עכשיו, אין לה גם שום בעיה שהדבר יבוא על חשבונה של הרשות הפלשתינית ונשיאה מחמוד עבאס.
ובאשר לעמדתה של רוסיה כלפי ארגון החמאס. אין זה סוד כי זמן קצר לאחר ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלשתיני בינואר 2006 שינתה רוסיה את מדיניותה כלפי החמאס ואירחה במוסקבה את מנהיג הארגון ח'אלד משעל. לפני יותר מחודשיים ביקר הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס במוסקבה ונפגש עם הנשיא ולדימיר פוטין. הנשיא הרוסי הביע תמיכה פומבית בעבאס, הבטיח לו שרוסיה הורידה במידת מה את דרג היחסים שלה עם החמאס והציע לנשיא הפלשתיני להשתמש בקשריה של רוסיה כדי לקדם פיוס עם החמאס.
בינתיים,נראה כי גם רוסיה קוראת היטב את המצב ברצועה. גם היא מבינה כי שלטון החמאס ברצועה הוא שלטון איתן ויציב, באמצעות כוח הזרוע, וכי יקשה מאוד על הנשיא עבאס לשוב ולהשתלט על הרצועה בשנים הקרובות. רוסיה גם פועלת בדיוק להיפך מארה"ב ומחפשת להחליש את השפעתה במזרח התיכון, לכן היא תומכת באירן במלוא הכוח ולכן גם עכשיו היא תומכת בארגון החמאס כדי לקנות לה השפעה ברצועת עזה, עם זאת היא ממשיכה לשמור על קשריה המסורתיים עם אש"ף בראשותו של מחמוד עבאס.
הצביעות באו"ם חוגגת. מי כמו ישראל יודע זאת. אולם הפעם גם הרשות הפלשתינית של מחמוד עבאס חווה את החוויה שישראל הורגלה לה שנים רבות. הנשיא עבאס צריך להסיק את המסקנות הנדרשות, הוא אינו יכול לסמוך על מדינות ערב וגם לא על חלק ממדינות המערב. בכל מה שקשור לארגון החמאס עדיף שיסמוך על התיאום עם ישראל. הסברנו את הדברים לנשיא עבאס פעמים רבות, הוא לא רצה להבין וטען כי הוא לא יגרר ל"מלחמת אחים", עכשיו הוא לומד בדרך הקשה.
