חשין מצפה לסילוק בן-דרור ימיני וגורלי

בתחילת דצמבר ייכנסו דורון גלעזר ורות יובל לתפקיד עורכי מעריב, במקום אמנון דנקנר - שהספיק בתקופתו להוביל את העיתון למשבר החמור ביותר בעשור האחרון ולהשחית את דרכו. עיתונאים רבים ממתינים לבואם, בתקווה גדולה. אחרים חוששים שמא יישלחו למנהל כוח אדם, ל"גמר חשבון". לא רק העיתונאים ממתינים בדריכות. גם משפטנים בכירים עוסקים בזאת. אחד מהם שלא מפסיק לברבר הוא מישאל חשין, אותו "מישה" שבגד אפילו בבתו, בשר מבשרו. ביום חמישי (15.11.07) השתתף חשין בכינוס של העמותה למשפט ציבורי הנערך בקיסריה, ושם, בנוכחות כמה אורחים נוספים, הביע בקול רם את הערכתו/כמיהתו לכך, שאחרי הסתלקותו (המוצדקת) של דנקנר, ייאלצו לעזוב את מעריב גם העיתונאים בן-דרור ימיני ומשה גורלי ולחפש עבודה. חשין דיבר בחופשיות ובתחושת נינוחות, בנוכחות השופט (בדימ.) תאודור אור, והשופטת עדנה ארבל, שטרם החזירה לאזרחי המדינה את אותם 200 אלף ש"ח שנטלה לעצמה במרמה ובתחבולה, לחשבונה הפרטי. ימיני וגורלי, יש לדעת, נחשבים לשניים מהמבקרים החריפים של חשין וביניש. רצונו של חשין לראות בהסתלקותם ממעריב, או בסילוקם/פיטורם על-ידי העורכים החדשים, מעלה תמיהות קשות על חשין - שנחשב בטעות בפי רבים כאחד מאבירי חופש הביטוי. פעם, בימים טובים יותר, היו חשין ודומיו נוהגים לומר: שהם יילחמו עד טיפת דמם האחרונה כדי שגם למבקר החריף ביותר יהיה חופש ביטוי. עכשיו הם משרטטים מחדש את הגבולות, ומאששים את התזה הרווחת בדבר צביעותם. לדבריו של חשין, צריך להתייחס ברצינות, דווקא בגלל עברם של גלעזר ויובל: כמי שנמנעו מגילוי ו/או פרסום מידע העלול להביך את חשין, ביניש ומקורביהם; וכן דווקא נוכח ההערכות של חשין ומקורביו, לפיהן עם כניסת יובל וגלעזר לתפקיד יהפוך מעריב את עורו, ויחבור לכנופיה בראשה עומדים ביניש-חשין ומקורביהם.