|
|
|
תאריך:
|
24/11/2007
|
|
|
עודכן:
|
24/11/2007
|
|
|
1 |
|
| |
קראתי את מאמרך בו אתה ממליץ להוציא את יגאל עמיר להורג, כדי שלא יספר את האמת מה באמת קרה ברצח רבין.
עכשיו אני קורא את מאמרך בו אתה מסביר ומצדיק מדוע שוטרי נהריה רשאים לקחת את החוק לידים ולפוצץ את הראש לאזרחי ישראל שלא הורשעו בבית משפט.
לשני מאמריך יש מכנה משותף. נראה לי שהחונטה השלטת שלנו קנה את קולמוסך, כדי שתלקק מפעם לפעם את הסוליות של קלגסי השב"כ והמשטרה.
בהצלחה ידידי. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
איטה זמלי |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
2 |
|
| |
הפכנו את הסדר, והעמדנו את הביטחון בראש סדר העדיפות. הפתרון הוא בחינוך נכון מגן הילדים. חינוך ליהדות ולציונות בלי מרכאות.
שוטרים ושופטים אינם מחנכים ומעולם לא קיבלו הכשרה לכך, וזה אינו תפקידם.
שוטרים ושופטים נמצאים בסוף הדרך ומטפלים בנוער ובצעירים שלנו שעוצבו כבר סופית ולא ניתן לשנותם.
יש לתת טיפול יסודי בתחילת הדרך, דהיינו במערכות ההוראה, ולא בסוף הדרך.
כולנו נמצאים, וכל הזרקורים תמיד מופנים לסוף הדרך, ושם אנו מציגים את "חוכמתנו", כשבאותה עת מערכת ההוראה ובתי הספר ממשיכים להזרים ל"שוק החיים" נוער וצעירים "דפוקים". זו הטעות ויש לתקנה.
החינוך לפני הביטחון. הביטחון הוא בורג במכונה. המכונה היא החינוך. 60 שנה אנו משקיעים בבורג ומזניחים את המכונה. זה לא עובד ככה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שאול אבידור |
|
|
|
3 |
|
| |
|
מאמריו של גורי גרוסמן הם דברי הלל לחונטה השלטת בישראל. בתור שכאלה, הם תורמים תרומה אדירה לתהו ובהו השלטוני ממנו נהנית החונטה השלטת מלוא החופן. הם נהנים לדוג דגים במים עכורים. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תהו ובהו שלטוני |
|
|
|
4 |
|
| |
|
|
|
5 |
|
| |
השוטרים המדוברים בפרשיה הם אנשים שמוכרים לתושבי נהריה.
אני תושב נהריה ואני מכיר את אותם בלשים.בראש החבורה הזאת עומד בלש בשם מיקי,וכולם פה מכירים אותו.
אין ספק שמדובר בחבורה של עברינים במדים שלכל אחד מהם יש קבלות במח'ש והם מוכרים מהבחינה הזאת.
אני מוכן להתערב שבכל מקום יש שוטרים כאלו עברינים וזאת אחת הסיבות שהחברה הישראלית מדרדרת בעניני פשיעה.
לדאבוני הרב החברה הישראלית (או ה'איש רע עלית' למי שמעדיף כי ישראל כבר קשה לקרוא לנו) בחרה ללכת בדרך של הפשע כמו שאתם יודעים גם ראש ממשלתינו הוא עבריין וגם הנשיא ולהזכירכם שממלא מקום ראש הממשלה הוא עבריין מין מורשע.אילו הם נבחרי העם שלנו ושוב לדאבוני הרב.מי שחשב שמעשים כגון אלו ישארו רק בין כותלי הכנסת שיחשוב שוב.
אני מציע לכל אחד ואחד לחשוב טוב לפני שילשול הפתק בקלפי.לא לעבודה לא לליכוד מפני שמדובר בחבורה רעה של עבריינים קשים. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אביעד ש |
|
|
|
|
|
| |
לא אשכח את התמונות בטלביזיה איך שוטרי נהריה עצרו את בני סלע, כבלו את ידיו ורגליו בשרשראות ברזל וכשהיה חסר הגנה לחלוטין הפליאו בו את מכותיהם ועוד התפארו בזה. אני קורא למעשה כזה עבריינות ואלימות של שוטרים, שהיא מעשה פלילי יותר חמור מאשר פשיעה של עבריין רגיל, כי יש כאן ניצול סמכות לרעה.
לא אשכח את האירוע האחרון בו ניסו שוטרי נהריה להרוג אזרחים חפים מפשע שלא הורשעו בבית המשפט. הטענה בדבר איומים על שוטרים מעולם לא הועלתה בפני המשטרה ולא הוכחה. אין להוציא מכלל אפשרות שמדובר בתירוץ שלאחר מעשה.
עצוב מאד ששר המשטרה אבי דיכטר קונה מיד את התירוצים האלו כאילו הם היו אמת לאמיתה.
לגבי דידי מדובר בסכסוך עבריינים רגיל. קבוצה אחת של עבריינים מורכבת מאזרחים רגילים ואילו קבוצת העבריינים השניה לובשת במקרה (או שלו במקרה) מדים של משטרת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרדי מוסטקי |
|
|
|
6 |
|
| |
פוליטיקאים מושחתים אשר מקבלים מימון מבעלי ההון הגלובלי יודעים היטב שבתוך קדנציה של ארבע שנים הם צריכים לאסוף לעצמם כמה שיותר כך שרואים בראש ובראשונה טובת עצמם וטובת הכלל לא עומדת בראש מעיינם. מהם נאצלת מערכת משפט אשר שומרת על שלטון ודואגת להכשיר מדיניות של הפרטות בה מדינה מאפשרת ניצול ועושק ואינה מספקת הגנה ושירותים חיוניים לאזרח אלא משמשת כעין חברת ביטוח ושמירה של בעלי הון. כמוכן דרך כלי תקשורת המגויסת שוטפים לאזרח מוח עם ערכי ניוליברליזם, מכנים את המתנגדים לסדר העולם החדש כ"פשיסטים" "חשוכים" "פרימיטיביים" ושוחטים כל פרות קדושות עד שלא תשארנה פרות לחליבה. בכותרות תקשורת המגוייסת לא מופיעים חולים שידם אינה מספקת לממן תרופות, עשוקים, מנוצלים, מגורשים מובטלים חסרי דיור, תושבי נגב המאוימים, מורים מדוכעים, משפחות ששני בני זוג עובדים משרה מלאה ואינם מספיקים למלא די צרכי ביתם... מאידך, תקשורת המגוייסת ממלא כותרות עם כניעה, רפיסות, זכיות הומאים ולסביות עשירים, תמיכה בשחרור מחבלים, כדורגל ושאר דברי הבל וריק.
נודפת במדינתנו צחנה כבדה של פירוק. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טיטו |
|
|
|
7 |
|
| |
בְּתֶּקֶן שֶל חֲצִי-אֱלוֹקִים
הֵם עָשוּ חוֹזֶה, חוֹזֶה מוּשְלָם, חוֹזֶה בִּלְתִּי-הָפִיך, חוֹזֶה עם אֱלוֹקִים
כי כל עוד היהודים ושכניהם זה את זה בעוֹז ובמֶרֶץ כַּזֶה מַכִּים
יוּבְטַח להם מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
גם, אבל לא רק, משום כך הם תמיד לבטח נראים
כה אגדתיים, כה נִצְחִיים, כה נְפִילִים, כה עֲנָקִים.
יֵש לָהֶם, לפּוֹלִיטִיקָאִים (לא רַק לַצְלוֹפָחִים החֲמַקְמָקִים-חֲלַקְלָקִים)
הֶסְכֵּם מוּזָר ומַדְהִים עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד שְאִיפוֹת כּוֹחַ, הוֹן, שִלְטוֹן ושְרָרָה בַּהֶם מִמַעֲמָקִים מְפַכִּים
יוּקְנֶה ויִהְיֶה לָהֶם לַעַד מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
בַּבּוֹקֶר מוּקְדָם הֵם מְמַהֲרִים קוּם לְהַשְכִּים
מַקְדִימִים אַף אֶת מְטַאטְאֵי-רְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵלוּ אֲשֶר אֶת עָרֵינוּ, בְּמֶרֶץ כּה רַב מְנַקִים
בִּשְמוֹ שֶל אֱלוֹקִים, בִּשְמָם, בִּשְמֵנוּ, בְּשֵם חֶבְרָתֵנוּ, בְּשֵם תַּרְבּוּתֵנוּ, בְּשֵם מְדִינָתֵנוּ,
מְחוֹקְקִים הֵם לָהֵם וְלָנוּ הַנְחָיוֹת (מָשָל חַיוֹת אָנוּ) ושְלָל נִכְבָּד שֶל חוּקִים
חוּקִים אֲשֶר תּוֹדוֹת לָהֶם, נִרְאִים אָנוּ, בְּסוֹפוֹ של יוֹם, כָּל כָּך מְצ'וּקְמָקִים
דְרוּסִים כמו תִּיקְנִים, מַקָקִים, ג'וּקִים מְחוּצִים, תִקְוָה ועָתִיד מוּחְמָצִים, מְחַיִים-כָּלִיל-מְחוּקִים.
הֵם עשו חוֹזֶה עם הקב"ה, עִם אֱלוֹהֵינוּ, עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד יִשְחוּ ויִשְהוּ במַיִם רְדוּדִים, מַיִם מְעוּפָּשִים, מַיִם בִּלְתִּי-עֲמוּקִים
יוּכְלוּ לְהַמְשִיך להנוֹת מחַיֵי הַנָאָה, חַיֵי-שַלְוָה, חַיֵי-רַאֲווָה, חַיֵי דוֹלצֶ'ה וִיטֶה, חַיִים מְתוּקִים.
אותנו שוֹלָל יום-יום הם מוליכים, בתרגילי הישרדותם עלינו מערימים,
במשיכת-זמן נצחית מצטיינים-מתמחים, עם שלם מרדימים, לשוכְרָה אֶזְרָחִים תְמִימִים מַשְקִים.
משום כך, אנו כמובן, נתמיד להיראות, כה אוּמְלָלִים, עָלוּבִים, נְבוּלִים, שְפוּפִים, כְּפוּפִים, נִידָפִים, מְצוּמָקִים, מְשוּתָּקִים ושְחוּקִים. בדרך זו, כעַם, לעולם לא נוּכַל לְהַחְכִּים.
בתוֹר מְיַיגֵע, מְיַיזֵע, תּוֹר אָרוֹך-מִשְתַּרֵך, מגָלִיל וְעַד נֶגֶב, מִיַרְדֵן וְעַד יָם מִשְתַּרֵעַ,
בפניהם אנו מִתְבַּטְלִים, אליהם אנו מִתְחַנְפִים, נִדְחַפִים, נִדְחַקִים, מִשְתוֹקְקִים
מִצְטוֹפְפִים כמו תְנוּעָה הוֹמָה-שוֹקֶקֶת בצַווָּאר-צַר שֶל בַּקְבּוּקִים, תְנוּעָה גוֹרֶמֶת פְקָקִים
מתנהגים כמו צִי-בּוּר, עֵרֶב רַב, של שְמוֹקִים-שְמוֹקְמוֹקִים
חיים כהרגלנו חיים מְרוּחֲקִים, מְנוּתָקִים ודְחוּקִים.
מִי אֶבְיוֹנִים, מוּשְפָּלִים וְדַלִים מעָפָר ומאַשְפָּתוֹת סוף-סוף יַעֵז ויַהִין לְהַעִיר ? לְהַרִים ? להַקִים ?
קִים... קִים... קִים... קִימָה-הֶר... קִים-מַהֵר... קִים...
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
8 |
|
| |
בְּתֶּקֶן שֶל חֲצִי-אֱלוֹקִים
הֵם עָשוּ חוֹזֶה, חוֹזֶה מוּשְלָם, חוֹזֶה בִּלְתִּי-הָפִיך, חוֹזֶה עם אֱלוֹקִים
כי כל עוד היהודים ושכניהם זה את זה בעוֹז ובמֶרֶץ כַּזֶה מַכִּים
יוּבְטַח להם מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
גם, אבל לא רק, משום כך הם תמיד לבטח נראים
כה אגדתיים, כה נִצְחִיים, כה נְפִילִים, כה עֲנָקִים.
יֵש לָהֶם, לפּוֹלִיטִיקָאִים (לא רַק לַצְלוֹפָחִים החֲמַקְמָקִים-חֲלַקְלָקִים)
הֶסְכֵּם מוּזָר ומַדְהִים עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד שְאִיפוֹת כּוֹחַ, הוֹן, שִלְטוֹן ושְרָרָה בַּהֶם מִמַעֲמָקִים מְפַכִּים
יוּקְנֶה ויִהְיֶה לָהֶם לַעַד מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
בַּבּוֹקֶר מוּקְדָם הֵם מְמַהֲרִים קוּם לְהַשְכִּים
מַקְדִימִים אַף אֶת מְטַאטְאֵי-רְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵלוּ אֲשֶר אֶת עָרֵינוּ, בְּמֶרֶץ כּה רַב מְנַקִים
בִּשְמוֹ שֶל אֱלוֹקִים, בִּשְמָם, בִּשְמֵנוּ, בְּשֵם חֶבְרָתֵנוּ, בְּשֵם תַּרְבּוּתֵנוּ, בְּשֵם מְדִינָתֵנוּ,
מְחוֹקְקִים הֵם לָהֵם וְלָנוּ הַנְחָיוֹת (מָשָל חַיוֹת אָנוּ) ושְלָל נִכְבָּד שֶל חוּקִים
חוּקִים אֲשֶר תּוֹדוֹת לָהֶם, נִרְאִים אָנוּ, בְּסוֹפוֹ של יוֹם, כָּל כָּך מְצ'וּקְמָקִים
דְרוּסִים כמו תִּיקְנִים, מַקָקִים, ג'וּקִים מְחוּצִים, תִקְוָה ועָתִיד מוּחְמָצִים, מְחַיִים-כָּלִיל-מְחוּקִים.
הֵם עשו חוֹזֶה עם הקב"ה, עִם אֱלוֹהֵינוּ, עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד יִשְחוּ ויִשְהוּ במַיִם רְדוּדִים, מַיִם מְעוּפָּשִים, מַיִם בִּלְתִּי-עֲמוּקִים
יוּכְלוּ לְהַמְשִיך להנוֹת מחַיֵי הַנָאָה, חַיֵי-שַלְוָה, חַיֵי-רַאֲווָה, חַיֵי דוֹלצֶ'ה וִיטֶה, חַיִים מְתוּקִים.
אותנו שוֹלָל יום-יום הם מוליכים, בתרגילי הישרדותם עלינו מערימים,
במשיכת-זמן נצחית מצטיינים-מתמחים, עם שלם מרדימים, לשוכְרָה אֶזְרָחִים תְמִימִים מַשְקִים.
משום כך, אנו כמובן, נתמיד להיראות, כה אוּמְלָלִים, עָלוּבִים, נְבוּלִים, שְפוּפִים, כְּפוּפִים, נִידָפִים, מְצוּמָקִים, מְשוּתָּקִים ושְחוּקִים. בדרך זו, כעַם, לעולם לא נוּכַל לְהַחְכִּים.
בתוֹר מְיַיגֵע, מְיַיזֵע, תּוֹר אָרוֹך-מִשְתַּרֵך, מגָלִיל וְעַד נֶגֶב, מִיַרְדֵן וְעַד יָם מִשְתַּרֵעַ,
בפניהם אנו מִתְבַּטְלִים, אליהם אנו מִתְחַנְפִים, נִדְחַפִים, נִדְחַקִים, מִשְתוֹקְקִים
מִצְטוֹפְפִים כמו תְנוּעָה הוֹמָה-שוֹקֶקֶת בצַווָּאר-צַר שֶל בַּקְבּוּקִים, תְנוּעָה גוֹרֶמֶת פְקָקִים
מתנהגים כמו צִי-בּוּר, עֵרֶב רַב, של שְמוֹקִים-שְמוֹקְמוֹקִים
חיים כהרגלנו חיים מְרוּחֲקִים, מְנוּתָקִים ודְחוּקִים.
מִי אֶבְיוֹנִים, מוּשְפָּלִים וְדַלִים מעָפָר ומאַשְפָּתוֹת סוף-סוף יַעֵז ויַהִין לְהַעִיר ? לְהַרִים ? להַקִים ?
קִים... קִים... קִים... קִימָה-הֶר... קִים-מַהֵר... קִים...
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
9 |
|
| |
מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הצדק...
שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש (בג"ץ 6728/06 ו- 7607/06) . שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה"גבוה" ל"צדק": אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס.
"ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה". מלכים א', ג', ט'.
מרוֹב הוֹד כְּבוֹדוֹ לא רוֹאִים כְּבָר יוֹתֵר את האָרֶץ...
אִיש מבינינו איננו עוֹמֵד כלל בפֶּרֶץ
רַק שוֹפְטֵי "העֶלְיוֹן" בפסיקותיהם
מֵיטִיבִים, מַפְלִיאִים, מַדְהִימִים בִּיְכוֹלְתָם את הכּל לתָרֵץ
איש מביניהם אף אֵיננו טוֹבֵל וביָדוֹ שֶרֶץ .
מִפְּאַת הוֹד כְּבוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ לא רוֹאִים יוֹתֵר אֶת היַעַר
לא דוּבִּים, לא זְאֵבִים, לא פִּטְרִיוֹת, אֲפִילוּ לא כִּיפָּה אֲדוּמָה
לא שִלְגִיָה, לא גַמָּדִים, אַף לא, אוּלַי, סְתָם דְבוֹרָה, תְּאֵנָה, תוּתִּים או פִּרְחֵי-בָּר
הֵם שָם, מִמַעַל, בְּאַרְמוֹן השֶנְהָב: סְפוּנִים . נִינוֹחִים. נִישָאִים. מְדוּשָנִים. מְחוּסָנִים.
כְּנוּעִים. עֲלוּבִים. שוֹתְקִים. מְשוּתָקִים. מְרוּחֲקִים. מְנוּתָקִים.
נֶהֱנְתָנִיים. תּוֹעֲלְתָנִיים. נִקְלִים. נְלוֹזִים. פּוֹחֲזִים. בַּזִים. מְבוּזִים. מִתְבַּזִים.
מְרוּקָנִים. מְנוּוָנִים. מְאוּסִים. מְנוּמָסִים. מְנוּסִים. מְבוּסָסִים. לְעוּסִים. מְעוֹשִים. מִתְפַלְמֵסִים. מִתְפַּרְנֵסִים.
עַל כָּל צַעַד ושַעַל, מִכָּל פִּנָה, זָוִית וקֶרֶן מְכוּסִים.
כוֹכָבִים. נִתְעָבִים. מַרְקִיבִים (לֹא רַק) כְּמוֹ רִימוֹנִים רְקוּבִים. מְלַבְלֵבִים.
אַך חֲרִיפִים, מְפוּלְפָּלִים וְחַדִים מִתָּמִיד כַּתַּעַר.
אֲנַחְנוּ כָּאן, על פְּנֵי אֲדָמָה (טוֹבָה?) זו מִתַחַת, סוֹפְגֵי מוּסָר תּוֹכֵחָה וגַעַר.
מִי היה מַאֲמִין, כִּי עד כְּדֵי כך, ביניהם לבינינו יִיוָוצֵר כָזֶה, כּה רָחָב ועָמוֹק, אוֹתוֹ פַּעַר ? ? ?
הֵן כְּסִיל לא יבִין זאת, לא אֱווִיל, לא חָכָם, וודאי לא שוֹטֶה או איש בַּעַר
אֱלוֹהִים, שא-נא תְפִילָה, קַבֵּל מְחִילָה, פְּתַח לָנוּ בְּעֵת נְעִילָה את השַעַר .
מֵחֲמַת הוֹד כְּבוֹד מְאוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ,
רוּחַ כְּבוֹד אַהֲבַת-האָדָם וחֵירוּתוֹ הפוֹעֶמֶת, יוֹקֶדֶת בִּלְבָבוֹ.
שוֹכֶנֶת, שוֹרָה, לִפְרָקִים חָבוּיָה (עִיתִּים אֲבוּדָה) מְקַנֶנֶת (לֹא-תָּמִיד) בְּקוֹדְקוֹדוֹ
מַעֲלָתוֹ, כְּבוֹד זוּלָתוֹ, תְּזוּנָתוֹ, מְדוּשָנוּתוֹ, חָזוּתוֹ, חָזוֹנוֹ, מְזוֹנוֹ,
הֶגְיוֹנוֹ, פִגְיוֹנוֹ, אֲרֶשֶת פָּניו, לְשוֹנוֹ, קִלְשוֹנוֹ,
סַבְלָנוּתוֹ, סוֹבְלָנוּתוֹ, אִיפּוּקוֹ, שְבִיעוּת-רְצוֹנוֹ-העַצְמִית, קוֹר-רוּחוֹ, קוֹרַת-רוּחוֹ
שְנִינוּתוֹ, נְחִישוּתוֹ, נִמְרָצוּתוֹ, נֶחֱרָצוּתוֹ, עֶלְיוֹנוּתוֹ, הָגוּתוֹ, דַקּוּתוֹ, יַנְקוּתוֹ,
מוֹרָשְתוֹ, תוֹרָשְתוֹ, מַחֲרַשְתוֹ, יַבָּשְתוֹ, אִשְתוֹ (?) תִּלְבּוֹשְתוֹ,
עוֹמֶק אֱנוֹשִיּוּתו, הֵיקֵף תוּשִיָתוֹ, מִבְנֶה אִישִיוּתוֹ, עוֹצְמָת יֵישוּתוֹ,
...לא רוֹאִים יוֹתֵר את האָרֶץ
איש מִבֵּינֵינוּ כְּבָר אֵיננוּ עוֹמֵד כְּלָל בפָּרֶץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר |
|
|
|
10 |
|
| |
הכותב, מתרשם מהתקשורת בלבד. אינו מכיר את:-מצבם-ונפשפ של שוטרים, החיים תחת איום מתמיד של פושעים, מבלי יכולת להשיב כחוק.
עד שכוס-הסבל מלאה ופועלים: נגד החוק, כדי לרסן את הפועים . אותם לא-מצליחים לרסן באופן חוקי
יש להאשים שוטרים שעברו על החוק. אך יש-גם להבינם, ולטפל בעבריינים-ובפשע, כנדרש.
הכתה- מסיתה. לא צריך היה להזכיר נשכחות, אותן
טחנו-ולעסו מספיק. מוטב היה: לו לא-היה כותב כלל! |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מוטי קופר |
|
|
|
11 |
|
| |
"תדע לה כל אמא כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך" ציווה דוד בן-גוריון את צה"ל בראשית דרכו.
ידע לו כל אב וראוי כי ידוֹעַ תֵדַע לה כל אִמָא....
איך 'קָדִימָה'
לִגְלֵגָה, סרבה להכיר ולהודות בשְגָגָה, באֲרֶשֶת רבת-נצחון שָאֵגה, כלל לא דאָגָה, זִיגְזְגָה, להֲגָה, הִתְמוֹגְגָה, חַגְגָה,
ראשה כלל וכלל לא הִרְכִּינָה.
על בטחון חיי בנינו, חיי חיילינו, בקשת רחבה-גבוהה-יהירה, קשת מנצחת-פולחת-ניצחת, צִפְצְפָה, זִמְזֵמָה והִשְתִּינָה.
איך לחזית, לתופת, למוות, להרג, שלחה 'קָדִימָה' את לוחמינו כצאן לטבח קָדִימָה !
על חייהם הורידה מסך, פתיל חייהם גדעה באחת, בְּבּוּם ! בְּהֵבְזֵק ! בְּמַטַח ! ב'טְרַח' !
שמחת-חיים פתע קטעה וניתקה, פרחים חתכה ושיספה, משפחות קרעה, בעודן בחיים 'קָדִימָה' אותן חיסלה וקברה,
טיפת אחריות בגין כך לא לקחה, לא נשאה, לא נטלה.
בזילזול, רשלנות, שאננות, יהירות, הפקרות, מרעימת-מערימת-מפקירת-מרקיעת שחקים
הפקרות אשר אין מחילה לה אף לא ביום כיפורים – חיי לוחמים לחלוטין הִפְקִירָה 'קָדִימָה' !
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא...
איך 'קָדִימָה',
לאחר מלחמה, התנהגה כבת-יענה, את ראשה עמוק-עמוק בחוֹל כוֹפְפָה והִטְמִינָה.
איך... ? איך... ? איך... ? השלימה 'קדימה' משימתה, סיימה מלאכתה, לעם שלם שיר ערס שרה 'קדימה',
עם מדושן-מנוון-שאנן-מנומנם הרדימה. עם כסיל, עם אויל, עם מַחֲרִיש, עם אָדִיש, עם בִּיש, עם מֵבִיש, עם בִּלְתִּי-רָגִיש
עם אשר קוּרֵי שתיקה טווה כעכביש, את עצמו טוב והיטב בהם כִּסָה והִיסְוָוה, לטֶרֶף צִפָּה, מָנָה עֲסִיסִית, מְלאָה, דְשֵנָה.
עם אשר משתיקתו נֶהֱנה כמו ממשחק פַּנְטוֹמִימָה.
איך 'קָדִימָה' שעורים לא למדה, לא ספגה, לא שיננה, לא הכינה. לקח להפיק לא חפצה,
בשגיאותיה ובאחריותה להכיר מאנה, תמונת-אמת לחלוטין טישטשה, מציאות לגמרי לא הפנימה.
את משמעותם העמוקה של חיים 'קָדִימָה' ביְהִירוּתָּה-כְּסִילוּתה-בּוּרוּתָה כלל וכלל לא הבינה.
מאחריות אישית-שילוחית-לאומית, כמו חתול מטיפות גשם, כליל התנערה 'קָדִימָה'.
במחדליה-כשלונותיה-אסונותיה-קורבנותיה אף את עצמה ואת עמה 'קָדִימָה' הפליאה ! התמיהה ! הִדְהִימָה !
בחוסר-אחריות, עזות מצח, התנשאות, התעלמות, התכחשות, חרשות, טיפשות, אדישות, התגוששות, 'קָדִימָה' הרשימה !
עריצות שלטונית, חוצפת מנגנון שלטון, בקפדנות, דקדקנות, נחרצות ובנחישות 'קָדִימָה' הדגימה.
בתמונת-מציאות הלקוחה ומזכירה גטו, פרסה-מתחה 'קָדִימָה' בהשראת "מנהיגיה"
חוֹמה גבוהה בינה לבין עמה, גדר-תַיִל, חַיִץ, ברזל, קונצרטינה.
רשלנות, פזיזות, יהירות, שררה, זילזוּל וכוח, באכזריות-לב רבה, בשרירות 'קָדִימָה' הפגינה.
איך וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי חיילינו, בעוצמה ובדיוק רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות, ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה דומעות, משפחות דוממות, מדממות, אותן מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלוות שלטון פּוֹלֵחַ-מְנַצֵחַ, שלטון אשר בשירת הללויה-הַלֵל לעצמו ולפועלו ללא-הֶרֶף בלי-הפסק פּוֹצֵחַ,
כל זאת כאשר ליבנו גוֹעֵש ורוֹתֵחַ, שלטון בלי מצרים, ללא רסן, שלטון בלי גבול, שלטון סוֹרֵח, שלטון ללא כל טעם או ריח,
שלטון בלי טִיפַּת חֶמְלָה, שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה, שלטון בסימן שאלה, שלטון חָלוּל-נָבוּב-רָקוּב, שלטון בְּרוּך-רְווי-קְלָלָה.
מאומה, שוּם דבר לא מנע מ'קָדִימָה' למלא עיתותיה בניגו |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אמא מודאגת |
|
|
|
12 |
|
| |
לדן חלוץ, לחיים רמון ולצחי הנגבי יש וקיים "מְכַנֶה מְשוּתָּף"
כל אחד מהם, בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פרוץ מלחמה ובתוך מלחמה בִּצֵעַ להנאתו מַחֲטָף.
איזה רצון, איזה חשק, איזה יֵצֵר,
איזה דפוס מחשבה עלה במוֹחָם ? מה אוֹתָם סָחַף ?
אֵיזוֹ 'הִילַת-קוֹדֶש' כָּל אֶחָד מהם עָטַף ?
מָה אוֹתָם רָדַף ? מָה, כלל לא לפתע, צָץ וצָף ?
מָה את שלושתם בפְרוץ מלחמה ובתוך מִלְחָמָה הנִיעַ ?
מָה את מחשבתם הוֹגִיעַ ? מָה אותם לחלוטין לא הִרְגִיעַ ?
מָה גָּרַם להם לְהזִיעַ ? מָה הִמְרִיץ אותם ? מָה האִיץ ותָקַף ?
הן בסופו של דבר, איש לא עוֹדדם לעשות מַחֲטָף,
איש בעוֹרְפָּם לא נָשַף.
כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד עשו כֵּן בחֲטָף.
בלי טיפת מחשבה שניה באשר לתוצאות ולהשלכות,
ללא כל הִיסוּס , בלי להניד עַפְעַף.
כל זאת שעה שבחורינו שְלִיחוּת מְמלְאִים,
את עצמם למערכה ולקרב מטִילִים
בעוז ובגבורה למלחמה יוצאים, שמים את נַפְשָם בֹכַּף.
אמנם, לכל אחד מן השלושה תשובה היתה,
מְנוּמֶקֶת, "מוּצְדֶקֶת", סִבָּה ועִלָה למַחֲטָף.
רָמוֹן "תוֹקֵעַ לָשוֹן" בתשוקתו ובתאוותו המינית,
צחי הנגבי יוצא לארה"ב בעֵת מִלְחָמָה
על מנת לבַלוֹת "חוּפְשָה מִשְפַּחְתִית"
ואילו חָלוּץ טָרוּד-עָסוּק וחָרוּץ בתיק מניותיו,
בעייתו הכספית. בעייה, אשר צַחֲנָה, רֵיחַ כל-כך לא טוב,
מאוחר יותר, ממנה התפשט ונָדַף.
זו היתה, עבור שלושתם, בשעת חירום, עת מלחמה,
מטרה אותה לעצמם הציבו, סִיפּוּק בְּלִי פִּיקְפּוּק, גובה רַף.
מצפונו של איש מהם, חָלִילָה וחַס,
לא העִיק, לא הצִיק, טִיפָּה לא נָקַף !
רק לנוכח גַל פְּלִיאָה, גַל תְמִיהה, גַל תַדְהֵמָה,
אם לִנְקוֹט בְּלְשוֹן הַמְעָטָה, גַל אֲשֶר בחֶבְרָה
טִפְטֵף, טִיף-טִיף, דָלַף ורָעַף.
גַל אֲשֶר את הצִי-בּוּר, עם היוודע הידיעה ברבים,
בקרב גברים, נשים וטַף שָטוֹף אף שָטַף
הבינו הללו כי המַחְטָף, לא בְּתוֹם לֵב נעשה,
וכי אי-אפשר לכנות את עושהו סְתָם תָּם או חַף.
דבר-מה חָמוּר, רָעוּעַ, גָרוּעַ, פָּרוּעַ,
קְלוֹקֵל, עקלקל, מְקַלְקֵל ופָּסוּל
ממנו השתמע, בִּעבֵּעַ, חִלְחֵל ונָטַף.
הֵן בשעת חֵירוּם היה מְדוּבָּר, לא בסְתָם עוֹד יוֹם שֶל חוֹל,
יום תָכוֹל, יוֹם שֶל כֵּיף, יוֹם נִכְסָף.
אָכֵן, דָן חלוּץ, צחִי הנֶגְבִּי וחיים רָמוֹן
עברו את הגְבוּל במלחמה,
באָדוֹם ושָחוֹר, חָצוּ את הסַף.
בין דן חלוץ, חיים רמון וצחי הנגבי קיים דימיון-רב,
יש אצלם הרבה מן המשותף
איש-איש מהם בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פְּרוֹץ מלחמה ובתוך מלחמה
להנאתו בִּצֵעַ מַחֲטָף.
שלושתם בלי טיפת קורטוב מחשבה,
בלי נקיפות מַצְפּוּן, חצוּ את הגְבוּל, עברו את הסַף.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שושנה ק. |
|
|
|
13 |
|
| |
פָּרָה מֵתָה הַיוֹם (11.11.2007) בַּרֶפֶת שֶל קִיבּוּץ זִיקִים
"רקטה אחת גדולה במיוחד, לפי דברי החבלנים שהיו במקום, נפלה בתוך סככת הפרות שעומדות כרגע לפני המלטה", כך סיפר מרכז המשק בקיבוץ זיקים, טל מור, בראיון לגלי-צה"ל. "שש פרות נהרגו, וכמעט כל הפרות שהיו במקום נפצעו. אנחנו מחכים לראות אם הפרות יתאוששו או שנצטרך להמית אותן מטעמים הומניטריים".
רכז הביטחון השוטף בקיבוץ, שי וינשטיין, אמר ל-nrg מעריב כי מדובר בקסאם משופר של 165 מילימטר, שבדרך כלל לא נורה לאזור. "בחודשים האחרונים היה שקט בקיבוץ, אבל עדיין המשיכו לטפטף קסאמים לאזור", אמר וינשטיין. "אין הרבה מה לעשות, אני מאמין שבעקבות הקסאם הבוקר סף החרדה אצל התושבים עלה".
כמה עצוב, כמה כואב, כמה דואב הלב,
לראות פרה מתבוננת באחותה מתבוססת בדם,
חברתה אשר שוכבת מוטלת חסרת-חיים, מתה.
פרה אשר היתה פרה בריאה, שקטה, נינוחה, נוחה לבריות, פרה חפצת חיים,
פרה אשר לא הזיקה לאיש בכל חודשי השנה, בכל שעותיה, בכל שבועותיה, בכל הימים.
פרה אשר רק נתנה חלב, סיפקה זהב מדי יום ביומו,
אושר ועושר ממנה קיבוץ שלם שאב.
נתנה הפרה ונתנה, לא ביקשה כל תמורה,
את שֶלָה תרמה ב-"מוּ", בלקיקה, בשלווה, בחדווה, כנטע.
פרה ברפת קיבוץ זיקים, אשר טיל "קאסם" פגע היום בה ובעדרה, פגע בה והרגה פתע.
"קאסאמים שמאסאמים" הצהיר שמעון פרס, תֶרַח אָדִיש ויָשִיש, נשיא מדינה
אשר ממשלתה-מַכְשֵלְתָה אף לאזרחיה, לא רק לחיותיה בלבד,
נכשלה כשלון חרוץ ביכולתה לספק ולתת ביטחון,
לשמש כנגד אויבים אכזריים מגן, חַיִץ, חוֹמָה, גדר, רֶתַּע.
מי היה מאמין כי יבוא ימים בהם נראה כה שפופים ?
כה עלובים ? כה דלים ? כה מושפלים ?
מי היה מאמין כי יגיעו ימים כה עגומים בהם נחוש ונרגיש כל-כך כואבים ? דוֹאֲבים ? עצובים ?
מי היה מאמין כי בהיסטוריה שלנו, היסטוריה בה זכינו פעם (זוכרים?) להיות גם גאים
תהפך תמונתה של פרה תמימה, מוטלת שוכבת, דוממת, מדממת, חסרת-תנועה, נעדרת-חיים,
פרה לא יחידה בעדר פרות של רֶפֶת קיבוץ זִיקִים, פרה אשר באכזריות היום פתע נהרגה, מתה,
לחלק בלתי-נפרד, בלתי-נגמר, הָרֶה-אָסוֹן, חסר-סוף, של פֶֹרֶק אָרוּר, פֶּרֶק חוזר ונשנה, בהיסטוריה שלנו.
כלום אכן ייתכן כי צופים ועדים אנו אך ורק בקטע ?
מרכז המשק מור תיאר את שארע ברגעים שאחרי הנפילה.
"כל מי שנמצא באזור כבר היה במקום הנפילה, וניסה לבחון מה קרה לפרות", אמר. "מה שנראה לאחר שהקסאם נפל על הסככה זה מכתש אדיר באמצע הסככה, ואת הפרות שוכבות על הרצפה מתות. חשוב לציין שאין נפגעים בגוף מבין בני האדם שהיו במקום, ובנס אף אחד לא נפצע. לצערי הרב, זו הסיטואציה שאנחנו חיים בה".
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
|
פרד כהן
האם יש קונצנזוס שיש להחזיר את רמת הגולן לסורים ובאלו תנאים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראובן לייב
לא רבים מהבוחרים יודעים שנבחריהם, חברי הכנסת, מצדיקים את קיומם גם בטיפול שוטף בקובלנותיהם היומיומיות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אברהם (פריצי) פריד
על שוטרים מהסרטים וחתונת אדמו"רים. על תנועת החרקים והחתונה באנאפוליס. על חילונים שנמוגו, פרשות בלי אולמרט והמכון של פרופ' גביזון. ועוד
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גלעד קופמן
בחזון עובדיה הנקרא כולו כהפטרת פרשת 'וישלח' נאמר 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ'. בית יעקב מומשלים לאש ותולדותיהם - בית יוסף נמשלים ללהבה  עם המשפיע על כל סביבותיו אינו מוגבל לחומר. עם שאינו נראה ואינו נתחם, אך בכוחו ובמהותו משתנה ועולה ומכלה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עו"ד משה גולדבלט
אין צורך לקפח את פרנסתן של חברות ביטוח. כל שיש להקפיד הוא שימכרו, במחיר הראוי, ביטוח תאונות שיעמוד בזיקה ישירה לצרכים הממשיים של המבוטח
|
|
|