אסונות טבע התחוללו תמיד. שיטפונות ורעידות האדמה אינן תופעות חדשות בעולמנו. אולם התגברותן המדאיגה ומצבה העגום של האקולוגיה ככלל, לצד הגלובליזציה שכובלת את כל העולם בתלות הדדית שכמעט ולא ניתן להתיר, מציבות בפנינו תמונה עגומה ולא מעודדת. מי האחראי לכל אלה ומי יכול לשנות את פני הדברים? על כך כבר ענו חז"ל: האדם.
האדם עליון על כל הטבע, כאמור: "כל פעל ה' למענהו". אולם עליונות זו טומנת בחובה את האחריות כלפי כל הנברא. בעוד התנועות "הירוקות" נאבקות על השמירה של הטבע בשיטה של "כיבוי שריפות", היהדות מספקת דרך להתמודד עם שורש הבעיה. איך בדיוק?
סיבת עליונותו של האדם על הטבע בכדי להבין זאת, עלינו לבאר תחילה את מטרת הבריאה בכללה, ואת סיבת עליונותו של האדם על הטבע.
מתוך כל הנבראים, אין לך עוד בריאה מפותחת כמו האדם, אשר ניחן ביכולת להסתכל למטרה רחוקה, כלומר להסכים לקבל שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבוא אליו לאחר זמן.
ומהי התועלת העליונה שאותה יכול כל אדם להשיג? תכלית בריאתו ויצירתו של האדם כעליון על כל הבריאה, כפי שהורונו חז"ל, היא בכדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלוקיו, בהרגשתו האנושית שכבר נכונה לו. כמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי האל, ככתוב אצל משה ע"ה: "וידבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו".
כל אדם שיתבונן על התפתחות הבריאה הערוכה לפנינו, יבין לבטח את העונג הגדול שבהרגשה הנפלאה הזו. בכל אדם טמונה היכולת לדבר ולהתעסק עם אלוקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו.
תכליתו של האדם ועליונותו על כל הבריאה מסתכמים דווקא בייעודו - להשיג את האיחוד הנעלה עם בוראו. מכיוון שהאדם המצוי במרכזה של הבריאה, ובהיותו החלק הפנימי ביותר שבה, יש במעשיו ובכוונותיו כדי להעלות או להוריד את הבריאה כולה, שהיא "חיצונית לו".
ד' דרגות התפתחות הרצון חז"ל והזהר הקדוש ממשילים את האדם לעולם קטן, הכולל בתוכו את המציאות כולה הערוכה לנגדו.
הם ממשיכים ומסבירים כי כדי להכין את בריותיו, על-מנת שתוכלנה להגיע למדרגה הרמה של הדביקות בו ית', פעל הבורא את פעולתו על סדר ד' מדרגות, המתפתחות אחת מחברתה, הנקראות דומם, צומח, חי ומדבר.
ד' הבחינות הללו, אינן אלא ד' הבחינות של "הרצון לקבל" שבאדם. כידוע מפי חז"ל מטרת הבריאה הייתה ליהנות את הנבראים. ומפאת רצונו של הבורא להשפיע את כל שפע העונג לבריאה, מייד נחתם הרצון לקבל את טובו ית', בנברא על סדר ד' המדרגות הנזכרות לעיל, שהם הדומם, צומח, חי ומדבר.
במאמר "מבוא לספר הזהר", מתאר הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, את ארבעת הבחינות הללו:
בחינה א', היא הרצון לקבל לפי מדת ההכרחיות של האדם. זו היא בחינת הדומם של הרצון לקבל.
בחינה ב', היא הרצון לקבל מעבר להכרחיותו דהיינו שהאדם שואף למותרות, אלא שעדיין מצטמצם בתאוות בהמיות בלבד. בחינה זו היא בחינת צומח של הרצון לקבל.
בחינה ג' היא השאיפה לתאוות אנושיות כגון כבוד וממשלה. זוהי בחינת החי שברצון לקבל, כי היא מגדילה את רוחו.
בחינה ד' כששואף למושכלות, היא בחינת המדבר, של הרצון לקבל.
מה לכל זה ולאסונות הטבע? משום שהאדם כולל בתוכו את כל ד' הדרגות המצויות בטבע, הדומם הצומח החי והמדבר, ובהיותו החלק הפנימי והעליון על כולן, בידו להכריע את צורתו והתנהגותו של הטבע.
"נודע שכוח המועיל וכוח המזיק, עולים בקנה אחד. כלומר, כמה שמסוגל האדם להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיון שאדם פרטי אחד, עולה כחו על כל "הבהמה" ו"החי" ו"הצומח" מכל הדורות והזמנים, כן כוח המזיק שבאדם עולה על כולנה". (הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", בעל הסולם).
אם האדם מזלזל בייעודו, ומשפיל את חשיבות ההשגה הרוחנית בעיני עצמו, מביא על-ידי כך את כל הדרגות הכלולות בו לידי שפל. ומייד כתגובת שרשרת באה שפלות זו לידי ביטוי באותן ד' סוגי הבריאה בטבע הגשמית.
ובעת שמייעד האדם את עצמו לעבודת הבורא על-מנת לזכות להשגה הנעלה, הרי בכך מעלה ומתקן את כל הבריאה כולה.
חיוב לימוד חוכמת הנסתר בדורנו האדם מתקן את עצמו על-ידי משיכת המאור המחזיר למוטב, הגלום בתורה. ככתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת תבלין. והמאור שבה מחזירו למוטב".
אולם בדורנו לא יכול האדם להסתפק בלימוד תורת הנגלה, למלא את כרסו בש"ס ופוסקים בלבד. על כך העידו רבים מחכמינו בדורות האחרונים. טוהר הדורות הקודמים לא עומד לנו יותר, על כן להבדיל מהם איננו יכולים לצמצם את עיסוקינו רק בפשט. על כך כבר כתבו ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה זצ"ל, והגאון מוילנה זצ"ל.
"בדורות הראשונים היו יכולים להשיג שלמות נפשם, להתלהב בזיכוך רב ובקדושה להמשיך על עצמם נועם זיו אור השכינה... והכל ע"י פשטות התורה, ותורה שבעל פה. אבל בדור הזה עקבות דמשיחא, שהרע גובר ומתנשא, מי יגן עלינו מן הקליפות הרעות המחשיכים האור והשכל. ועל-ידי נגלות התורה אי אפשר בדור כזה באין פנים להלהיב כל כך נפש המשכלת בדביקה וחשיקה, שהרע והמקטרגים הרוחניים מתגברים...
ולכן אחי טעמו וראו אור הגנוז ומתיקות שיש בזוהר הקדוש המאיר לנפש, עד שמרוב אור תקבל על עצמך כל הרעות והצרות והייסורין, ולא יתחלש דעתך ולא תיפול ממדרגתך, ותתעלה למעלה עד רום המעלות, חזק ואמץ, לא תירא ולא תפחד". (ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, נתיב מצוותיך, נתיב התורה, שביל א' אות ל')
דברים דומים אומר אף הגאון מוילנה: "... הגאולה הזאת לא תהיה רק על-ידי לימוד התורה. ועיקר הגאולה תלויה בלימוד הקבלה". (הגאון ר' אליהו מוילנה, אבן שלמה חלק יא' ג').
מי ייתן ונזכה להגיע אל תיקוננו הרצוי, להידבק בו ית' בכל לב ונפש ומאד, להעלות את כל הבריאה כולה לשלמות הרצויה.
