אולמרט מהמר על כל הקופה

ראש הממשלה אהוד אולמרט מהמר על כל הקופה. של עם ישראל, כמובן. בעיקר כדי לשרוד - את החקירות, את דוח וינוגרד, ואת חוסר האמון במנהיגותו. וכדי להגדיל את סיכויי ההימור, מסנדל אולמרט את ישראל: הוא הצהיר על פתיחת המו"מ עם אבו מאזן, וגם הכריז על מועד סיום - סוף 2008. בדיוק התקופה שבה אמורות להתרחש ההכרעות הגדולות בגורלו הפוליטי והאישי. באנאפוליס ויתר אולמרט על עקרונות יסוד, והגביר את הסיכונים לישראל. אולמרט נהג בחוסר אחריות ציבורי ופוליטי, והפקיר, תרתי משמע, את האינטרסים החיוניים של ישראל. נמנה את מקצתם:

• אולמרט ויתר על העיקרון שהותווה ונקבע בהחלטת ממשלה ובהסכם הקואליציוני: מו"מ להסדר קבע לא ייפתח, אלא לאחר מילוי התנאים המוקדמים, שעיקרם מאבק פלשתיני בטרור. למעשה, אולמרט פעל בניגוד להחלטת ממשלה, המחייבת גם אותו. מעניין יהא להיווכח עתה: כיצד ינהגו שותפיו לקואליציה בעקבות החריגה מההסכם הקואליציוני;

• רבות דובר על הצהרה משותפת. המירוץ להשגתה נמשך עד הרגע האחרון ממש. ההצהרה מתוארת עתה כהישג גדול לנשיא ג'ורג' בוש, אך גם לישראל. אלא שהאמת הפוכה. הנה מה שהיא כוללת, אותה הצהרה אומללה, שהושמעה בנאומו של בוש, בהסכמתם של אולמרט ואבו מאזן שעמדו לצידו: "אנו מביעים את נחישותנו להביא לקץ שפיכות הדמים... לקדם תרבות של שלום ואי-אלימות, להתעמת עם הטרור וההסתה, בין אם היא ישראלית ובין אם פלשתינית". הנה כי כן: אולמרט הכיר למעשה בטרור ישראלי, כביכול, במשוואה אחת עם הטרור מצד הפלשתינים.

• אולמרט הסכים לפתיחה מיידית של מו"מ גם על נושאי הליבה - ירושלים, זכות השיבה וחזרה לקווי 67' (לפחות), בלא תנאים;

• אולמרט הסכים למו"מ עם ההנהגה הנוכחית של מה שנותר מהרשות הפלשתינית, וזאת בתקופה שגם בכירי הנהגה זו נערכים למפלתם. לראיה: רבים מהם רוכשים דירות במדינות ערב, מחשש להשתלטות החמאס גם על שטחי הגדה;

• אולמרט הסכים ללכת על ההימור הגדול, למרות שהוא יודע היטב כי אבו מאזן לא מייצג אפילו מחצית מהעם הפלשתיני, ובטח לא את האוכלוסיה הפלשתינית ברצועת עזה - הנשלטת על-ידי כנופיית איסמעיל הנייה, שממשיכה בטרור כלפי ישובי הדרום, כאילו אין צבא חזק מן העבר השני;

• אולמרט הסכים לקצוב זמן למו"מ, ובכך סינדל את הצד החזק (ישראל), מבלי שקיבל מאומה: לא לו"ז מצד אבו מאזן וחבורתו להשתלטות חוזרת על רצועת עזה וסילוק הנייה וכנופייתו; לא לו"ז על הפסקת ההסתה מצד כלי התקשורת הפלשתינים, הסרים למרותו של אבו מאזן; ואפילו לא סימנים ראשונים על מאבק מצד מנגנוני הביטחון של אבו מאזן נגד הטרור היוצא משטחי הגדה.

פושט סדרתי מסנדל את גורמי אכיפת החוק

אולמרט מסובך עד מעל ראשו בפרשיות שחיתות. זו הפעם הראשונה בישראל שראש הממשלה הוא בחזקת פושע סדרתי; וזו הפעם הראשונה שפושע סדרתי מנסה, פעם אחר פעם, לסנדל את גורמי החקירה והאכיפה בישראל, והמערכת הפוליטית - במיוחד שותפיו לקואליציה, משתפת עמו פעולה. עכשיו מנסה אולמרט לסנדל את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז - בכך שהצהיר על סוף 2008 כמועד לסיום המו"מ להסדר קבע עם הפלשתינים. בדרך זו מנסה אולמרט להעמיד את מזוז בפני מצב בלתי אפשרי: אם יחליט להגיש כתב אישום בגין העבירות שביצע אולמרט באחת או יותר מהפרשות הפליליות, יוצג מזוז על-ידי אולמרט ואנשיו כמי שמסכן השגתו של הסדר קבע היסטורי עם הפלשתינים; ואם יעכב מזוז את ההליכים נגד אולמרט, הוא עלול, בעל-כורחו, להעניק למעשה חסינות לפושע סדרתי - ולהסתכן במעורבות פוליטית בלתי חוקית ובלתי ראויה, ולגרום לאובדן מה שנותר מאמון הציבור בשלטון החוק בישראל.