הטור של פריצי

אגרת טלוויזיה משולמת בישראל מאז שנת 1965. מדינת ישראל בחוצפתה גבתה מאזרחיה אגרת טלוויזיה בטרם סיפקה להם בכלל שידורים והטלוויזיה הישראלית החלה לשדר לראשונה רק בסוף 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, ושידרה תחילה בערבית, כי הממשלה חשבה שצריך לספק לתושבי השטחים הכבושים שידורי תעמולה. יש הטוענים שמבחינות רבות הטלוויזיה הזו נשארה ערבית עוד שנים רבות. כך או אחרת, העולם התקדם והעניין הציבורי בשידורי ערוץ 1 דומה כיום לעניין במערת עטלפים נטושה וכבר לפני שנים הוחלט בממשלה להקטין ולהפסיק לגבות את אגרת הטלוויזיה כדי לחסל את הבדיחה. אבל זה לא יקרה, כי ח"כ חיים אורון ממרצ יזם השבוע חוק להשארת אגרת הטלוויזיה בתוקף. חיים אורון הוא לא אידיוט. הוא יודע שהטלוויזיה הממלכתית היא סוס מת. אבל אתם יודעים בכמה ראיונות והופעות תקשורת אתם תראו אותו מעכשיו? אם כל עובד מיותר בטלוויזיה הממלכתית יסדיר לו בתמורה הופעה אחת אצל חבר שלו בתקשורת, צפויות לאורון כ-2,000 הופעות בשנה הקרובה. זכרו זאת, כשתשלמו את אגרת הגזל המיותרת של הטלוויזיה הממלכתית גם בשנה הבאה ובכל פעם שתראו בתקשורת את חיים אורון זורח ומחייך.

שתי תמונות היו במודעה: בעליונה נראו חובשי כיפות סרוגות מתפללים מול הכותל ובתחתונה תמונה של מפגיני חמאס עם דגלי האיסלאם הירוקים. הכותרת הגדירה אותם כ"קואליציית המתנגדים לוועידת אנאפוליס". זו היתה מודעה מתוחכמת, שניגנה טוב על נימים סמויים, כי באמת מה לנו ולמתפללים דתיים פנאטיים בכותל או במסגדים. אבל זו דוגמא למודעת הסתה. מודעה מתוחכמת, אבל דמגוגית ורעה. היא לא נימקה מה טוב בוועידה והיא לא הסבירה מדוע מתנגדי אנאפוליס טועים. היא סתם ניצלה הבדל תרבותי בחברה הישראלית כדי להציג את הצד של מתנגדי הוועידה כדתיים מטורפים והזויים, כפסולי דיון רציונאלי וככאלה שטיעוניהם לא שווים שום התייחסות אינטלקטואלית. יוזכר למפרסמי המודעה, שכמה מחובשי הכיפות הסרוגות הללו שצולמו עדין גרים בקרוואנים לאחר שפונו מבתיהם למען השלום - והם לא הרימו יד על השוטרים שהרסו אותם. אז לפחות מותר להם היום לזעוק ולהתריע ליד הכותל, ובמיוחד שאזהרותיהם הקודמות "ההזויות" כי פינוי בתיהם יביא את האש גם לשדרות ואשקלון נתממשו. לא צריך ולא חובה להסכים איתם, אבל לא צריך לבזות אותם וחבל שלתנועת "שלום עכשו", מפרסמת המודעה המסיתה הזו, לא היו נימוקים מכובדים יותר לתמוך בעמדתה עד שהיא הידרדרה לסתם מודעות של העלבה. חבל. ועצוב לראות איך מי שטוענים שפניהם לשלום מבססים את עמדתם על הסתה.

יוחנן אור, מנכ"ל הרכבת הקלה בת"א, מבטיח ללמוד מהטעויות שנעשו בירושלים. כל הכבוד. אבל בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים לא נעשו שום טעויות. העלמות התקציבים, הכפלת המחירים, ניגודי העניינים והשחיתויות לא היו טעויות. זה תוכנן ככה מראש. רכבת ששווה משהו כבר לא תהייה לירושלים, אבל כמה פקידי עיריה ובכירים לשעבר ממשרד התחבורה הפכו בזכותה למליונרים. גם זה משהו. לא כל המילארדים בוזבזו לשווא. אתם חושבים שתצליחו לעשות משהו דומה גם בת"א?

40 ח"כים חתמו על דרישה להדחתה, אבל יולי תמיר קוצרת (כאשר היא במקרה בארץ) את מה שזרעו גם קודמיה. הכשלון הוא כישלונם של כל שרי החינוך בעשרים השנים האחרונות ולכן הגיע הזמן להביא למערכת החינוך את ה"פרידמן" שלה. שר חיצוני, ללא רקע פוליטי, מקצוען עם ביצים של פלדה שלא יעשה להם חשבון: שיחליף מורים, שיזרוק מנהלים, שיפטר מומחים, שיסגור מוסדות, שיהפוך מערכות ומצידי שתעלה זעקתם ומחאתם עד השמים. כמו במערכת המשפט. אני לא יכול להבטיח לו גיבוי מהמימסד, אבל הוא יקבל את אהבת הציבור והאזרחים. כי בלי מעשה שכזה אין למערכת החינוך שלנו סיכוי. לא שצריך להיכנס לפאניקה נוראית, כי מכסימום נוכל לרדת רק עוד 6 מקומות במבחנים העולמיים. אין יותר. ויש גם צד חיובי למתרחש: כמו שזה מתפתח, בתוך כמה שנים תיעצר לחלוטין תופעת בריחת המוחות מישראל.

א) חברת "סימנס" שיחדה את השופט (בדימ.) דן כהן, יו"ר ועדת הרכישות של חברת החשמל שרכשה ממנה טורבינות. הטורבינות, 500 מיליון יורו מחירן, שוכבות כיום דוממות במחסנים ופרקליטות המדינה הוציאה צו איסור פרסום על הפרשה. ב) כשנתגלה שחברת "סימנס" שיחדה מקבלי החלטות גם באירופה כדי שיקנו ממנה טורבינות, החלו ממשלות אירופה לדרוש ממנה פיצויים. ממשלת גרמניה, למשל, קיבלה ממנה השבוע 220 מיליון יורו (למעלה ממיליארד שקל) כפיצוי על כך שהחברה שיחדה בכירים בגרמניה. גם צרפת צפויה לקבל בקרוב סכום דומה ושאר מדינות אירופה מנהלות מו"מ על גובה הסכומים. רק ממשלת ישראל לא פנתה לבקש פיצוי. ג) לפני 4 שנים זכו האחים עופר וחברת "סימנס" במכרז להקמת תחנת כוח במישור רותם ולא הקימו אותה. עכשו עשתה המדינה שינוי רטרואקטיבי בתנאי המכרז (4 שנים אחרי שהוא כבר נגמר...). רק שהממונה על התקציבים באוצר גילה שהשינוי הזה יעלה למדינה בכמה מאות מליוני שקלים, לטובת הזוכים. כמובן. ד) נראה שפקידי ממשלת ישראל מתעקשים לבחור דווקא ב"סימנס" ושותפיה כגורם שיספק לישראל טורבינות לתחנות כוח ואפילו משנים בדיעבד תנאי מכרז לטובתם. אני לא יודע איך הם עושים זאת, אבל אני יודע למה.

בגיל 6 אתה שולח ילד סקרן ואינטליגנטי לבית הספר ואחרי 12 שנים במערכת החינוך אתה מקבל אותו חזרה כבטטה אינטלקטואלית, חסר כל ענין בהשכלה ועם הרגלי לימוד של לטאה בשמש. תוצאות המבחנים משקפות את המציאות ואי אפשר להתעלם מרמת בוגרי המכללות שלנו להוראה. זכורה עדין הסמינריסטית הדגולה לגיאוגרפיה והיסטוריה יהודית שידעה לספר בטלוויזיה שבהר הבית יש ריכוז של מנזרים, או חברתה להוראה שלא ידעה מה זה ה' באייר תש"ח וחברתן המורה לספורט שלא ידעה מיהי אסתר שחמורוב או מה זה מינכן. אוי לנו מהיום שגם הסמינריסטיות שלנו להוראה תבחנה במבחן בינלאומי השוואתי מול חברותיהן האנגליות הצרפתיות וההולנדיות. זה יהיה הרגע שיאשר את הדבר הנוראי שכתוב בספרי הגיאורגרפיה, שהן לא מכירות: שישראל תקועה בין אסיה לאפריקה.

הפרקליטות דחתה את הצעתו של דן כהן למסור לה את כספי השוחד (כ-50 מיליון!) ולהסגיר את שותפיו, תמורת הקלה בעונשו. במקום זה העדיפה שהוא יעלה על מטוס ויעלם. בלית-ברירה השופט מבלה המסכן (בדימ.) כיום עם הכסף בפרו, כששותפיו בישראל ממשיכים כאן בעסקיהם. מכיוון שבכל פרשת שחיתות רגילה מתנוססים בעיתונות שמות ותמונות אנשי הפרקליטות המטפלים בחקירה העושים רעש ופרסום לעצמם כמו תובע אמריקני שנלחם במשפחת פשע בדרכו לפוליטיקה, הסתקרנתי לדעת מיהם אותם הפרקליטים שדאגו שבמקום לחתום על ההודאה, השופט שלנו חתם על אוטוגרף לדיילת במטוס. דובר משרד המשפטים סירב להביא לידיעתכם את שמותיהם ומסר רק כי מדובר בפרקליטות מיסוי וכלכלה. יפה איך הם נהיו פתאום נורא צנועים בפרקליטות. הצניעות היא מידה נאה וראויה. אבל אז נזכרתי שקודם לכן הם גם הוציאו צו איסור פרסום על הפרשה כולה, כדי שלא תדעו עליה כלום. עליה - או עליהם?