דורון גלעזר, רות יובל

מיום ראשון השבוע: דורון גלעזר, רות יובל - עורכי מעריב. במקום אמנון דנקנר, שסיים את תפקידו. מלאכה רבה ומורכבת עומדת בפני השניים, אחרי ההריסות שמותיר אחריו דנקנר. בתקופת היותו עורך ירדה תפוצת העיתון בעשרות אחוזים ומעמד העיתון נפגע קשות. דנקנר הוביל אג'נדה כוזבת ופופוליסטית שהבריחה עוד ועוד קוראים. הוא כשל והכשיל וכיזב והנמיך את השיח הציבורי-עיתונאי, ובסופו של דבר גרם נזק גדול מאוד הן לציבור הקוראים, הן לעיתון והן למו"ל עפר נמרודי, שנאלץ לממן את הפסדי העיתון. עכשיו יצרכו גלעזר ויובל לשקם את המוניטין של העיתון השני בגודלו במדינה. וחשוב מאוד שיצליחו בכך. אחרי הכל: אבוי לדמוקרטיה בישראל ואבוי לנו, כאזרחים, אם לא יצליחו במלאכתם ויותירו אותנו רק עם ידיעות אחרונות (ארנון מוזס) וקצת הארץ (עמוס שוקן). גלעזר ויובל מחזיקים באג'נדה הפוכה מזו של דנקנר, בעניינים נכבדים העומדים על סדר-היום הציבורי. הם מצדדים בתמיכה בנשיאת בית המשפט העליון ונגד שר המשפטים דניאל פרידמן; והם תומכים במאבק בלתי מתפשר נגד השחיתות של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ונגד אותה עיתונות שמחפה על אולמרט. במאבק פרידמן נגד ביניש, ולהפך, לא הכל שחור, כמובן - ביניש-עצמה אינה צדיקה גדולה, ותוך-כדי מאבק נגד שר המשפטים, אל לגלעזר וליובל לתת יד למירוק חטאיה ומעלליה, ואל להם לנסות ולהדוף את יוזמותיו של פרידמן בלא בדיקה עניינית. מערכת המשפט טעונה רפורמה מקיפה, ובבהילות, לפני שתאבד את מעט האמון שנותר בה. השינויים בקו של העיתון צפויים להראות תוך זמן קצר, ובכך ייבחנו השניים: אם יאפשרו לעיתונאים במעריב - שרבים מהם מצויינים - לעשות עבודתם, בלא מגבלות בלתי ענייניות, הם יוכלו לעשות עיתון איכותי יותר גם מכוח אדם קיים; אם ינהגו בכבוד וביושר עם עיתונאי מעריב - שלא כמו דנקנר שפעל מול עיתונאים רבים באופן מזלזל ובהמי ודוחה, הם יוכלו לבסס את מעמדתם בקרב מאות עובדי העיתון, ולנטוע בהם רוח קרב כדי שיוכלו לקום, בוקר בוקר, ולהאבק כדי להשיג את המידע האיכותי והמעניין ביותר הקיים בשוק; אם ישכילו לקלוע לדעת הקהל, ולהבין כי הקוראים מבקשים לקבל מידע מהימן, ולא כזבים נוסח דנקנר-אולמרט, אזי יגבר הסיכוי שהם יצליחו להגדיל את תפוצת העיתון. אם יצליחו במלאכתם, יעשו שירות לאומי חשוב למען מדינת ישראל.