"התייר שינחת בארץ מהמאדים יאמין כי הבעיה היחידה של ישראל היא ההשתלטות של בית המשפט העליון על כל המערכות, וחטיפת השלטון לידיו". כך ניסתה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, להתגונן מול גל הביקורת על בג"צ. אך היא סיפקה הזדמנות מעניינת לבחון את מידת נזקו של בג"צ.
השימוש בחוקי היסוד שהתקבלו במחטף לילי בכנסת כמעט נטושה, ריסק את עקרון הפרדת הרשויות ונתן לבג"צ כוח גדול בהרבה מהכנסת והממשלה. האמירה "הכל שפיט" היתה כלי שנתן לבג"צ יכולת התערבות בכל נושא, ואת נשיאו, ברק, לפוסק האחרון, האיש החזק במדינה.
ברק לא היסס לנצל עד תום את הכלי האדיר שבנה. בג"צ בראשות ברק שינה בכוחניות את אופיה של המדינה. בשם "עקרון השוויון" הוא וביניש התערבו במדיניות האיכלוס והכתיבו כניסה של ערבים לישובים יהודיים, בניגוד גמור למטרת הציונות, שנועדה להקים בית לאומי יהודי, עם אפליה מתקנת ליהודים לשיקום 2,000 שנות רדיפות ואפליה.
כך כפה על הקרן הקיימת לישראל שהוקמה, לפי הגדרה, לצורך קניית קרקעות ליהודים בכספי העם היהודי, לשווק קרקעות לערבים. הוא הכריח את עיריית ירושלים להשתתף במימון "מצעד הגאווה" הפרובוקטיבי, להתיר בעקיפין נישואי הומוסקסואלים, לרדוף תוך אפליה ברורה מתנחלים, לפגוע בסמכויות בתי הדין הרבניים, ועוד רשימה העלולה לתפוס את יתר העיתון.
בג"צ התערב גם במדיניות צה"ל, מנע את "נוהל שכן", ומנע הריסת בתים ערביים שמהם היתה סכנה שיצאו פיגועים. מבתים כאלו, בציר כיסופים, יצאה גם החוליה שרצחה את טלי חתואל ובנותיה. בשבוע שעבר אישר בג"צ, ברוב חסדו, צמצום של אספקת דלק לעזה, כאילו שסוגייה כזו אמורה להיות באחריותו.
בג"צ הנחיל לכל המערכות ראיית עולם פרו ערבית ופוסט ציונית, ובפסיקה עקבית גרם להן להתנהג למפרע בהתאם לערכים שהיה ברור מראש שמקובלים עליו, ולא לנקוט בצעדים לגיטימיים שפקידים וקצינים ידעו שהוא יפסול.
"הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשות בכבודו, בחרותו ובקניינו, ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים..", זהו חלק מהתפייטותו של ברק שבה סיכל גירוש משפחות מחבלים משכם לעזה. זהו אותו ברק, שידו בכל, שאישר גירוש של 9,000 יהודים חפים מפשע תחת התירוץ המדהים שבג"צ לא מתערב בהחלטה הממשלתית.
אישור לצביעות הזו נתן מישאל חשין בראיון הפרידה שלו כשהסביר מדוע מנע בג"צ את העמדתו של שרון לדין בפרשת "האי היווני":
"באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההינתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה הינתקות". כך נתן בג"צ הכשר לעקרון האתרוגיות, כלומר כתב מחילה לשחיתות של מי שמבצע מדיניות חוץ התואמת את ערכי "הציבור הנאור"- עוד אמירה אפיינית של ברק.
מאותו רגע, ידע כל פוליטיקאי, קצין, ופקיד כי אין קשר בין רמת מילוי תפקידו ועבירותיו, לבין הישרדותו, כל עוד הוא מזוהה עם מדיניות של נסיגות וויתורים. מאז היה זה גם המפתח לקידום, במקום כישרון והתאמה. התובנה הזו חילחלה והרעילה את כל מערכות המדינה שפיתחו ספורט לאומי להכות את המתנחלים ולזכות בטיהור גורף לכל מחדל, שחיתות, וחוסר תפקוד.
צמרת המשטרה הבינה את הרמז שקיבלה ממוקד הכוח הראשי, ופעלה בהתאם - "נוהל ידיים בכיסים" בסכנין, מול עודף מוטיבציה בשומרון. תשובתו הקלאסית של שוטר לנער בחומש שהעיר לו על שהיכה אותו היתה "זה חוק ההינתקות. מותר לנו הכל".
אותה תובנה בצה"ל הובילה להקדשת מלוא תשומת הלב לעקירה, להזנחה של המוכנות למלחמה, ול"הצלחה" בלבנון. את הגושפנקה לתהליך הזה נתן בג"צ. תודה, דורית ביניש. לא התכוונת, אך הארת את עינינו.
