סוכרייה לילד בן שנתיים תמיד מלווה בשאלה מתנגנת: "מה אומרים"? ורק אחרי שהוא אומר "תודה" (בפעמים הראשונות בעזרתנו: תו-דההה) הסוכרייה נוחתת ביד הקטנה. ככה בני האדם מפתחים אינסטינקט להודות לכל מי שמיטיב איתנו.
עוד קצת, ואנחנו כבר ילדים שרואים סרטים (אני מדבר על בנים). אהבנו את אלה עם המלחמה והמאבק, יען כי היו עתירי ריגוש. דרך הסרטים האלה למדנו, שהחיים גדושי מאבק, ותמיד יש "טובים" ו"רעים". כל הילדים, בלי יוצא מהכלל, צהלו לקראת הרגע שבו "הטובים" הביסו את "הרעים". זה קרה בדרך כלל בסוף הסרט, כך שיצאנו עם הרגשה מעצבת ש- "סוף הצדק לנצח".
עכשיו אנחנו גדולים. השלנו מעלינו את התמימות, והסתכלנו על החיים במבט אחר. מפוכח יותר. ההתעניינות במאבקים נותרה כשהיתה, אלא שגילינו, שלעתים "הרעים" מנצחים. יש לזה כמה סיבות, כשהעיקרית שבהן היא כניסתם של שני שחקנים חדשים: האינטרס, והמניפולציה. הם כל הזמן היו, אלא שהילדים לא מזהים אותם, והמבוגרים כן.
מתברר שיש כאלה שהאינטרס שלהם לראות בניצחון הרעים, כל כך חזק, שהם תומכים בהם. בחיים, ניצחון "הרעים", תמיד יבוא על חשבון "הטובים". יש לו לניצחון הזה כמה פרצופים. השחיתות בצמרת היא המתוחכמת והמכוערת שבהן, מפני שהיא חסודה ותמיד יש לה מליצי יושר רהוטים. מי שהתקרב ראה אנשים חזקים מנצלים את עוצמתם כדי לחגוג על חשבון הציבור.
ד"ר ירון זליכה התקרב. במקום לשתוק, או גרוע מכך: לטעום מהפרי האסור, הוא החליט להשבית את השמחה. אל יקל הדבר בעיניכם, מפני שהתחושה הדומיננטית של החוגגים, היא הייחום. הם כל כך מיוחמי כסף ציבורי, עד כי כל מי שיהין לדכא את ייחומם, הופך באחת לאויב האומה. אין בכוחם של קווים אדומים או כללי משחק, כדי לעצור בעדם.
רק מי שניחן באומץ לב נדיר, יש שיגידו בחיוך "שריטה עמוקה", יכול להיכנס חזיתית בחבורה המושחתת, שרואה בכספי ציבור יעד מגיר ריר. מרגע שזיהו בד"ר זליכה "משבית חגיגות", לא בחלו בשום אמצעי כדי למצוא כתמים בעברו. רק מי שחווה על בשרו יודע: זה מאוד קשה לקרוא עליך שורות רעות בעיתון. פתאום מתברר לך שאתה כזה, וכזה, וכזה- ואתה בכלל לא ידעת...
אצל אולמרט (והחצר שלו) מדובר ברוטינה. קרימינולוגים מכנים זאת "דפוס התנהגות". כל לוחם שחיתות שמתקרב אליו, זוכה למטח טענות שתכליתן גימוד הביקורת ו... הפחדת האחרים. גם אם מדובר במערכות שמקובל להתייחס אליהן בכבוד. הוא מתנהג כמי שאין לו מה להפסיד. בהתנהגותו, הוא מזכיר קצת את שמשון הגיבור ברגעיו האחרונים.
המלצת המשטרה לסגור את "תיק בל"ל" הוציאה מחוריהם את סוכני אולמרט בתקשורת. אלה מצאו הזדמנות לבעוט במי שעשה את עבודתו מתוך תחושת שליחות ציבורית עמוקה. להם אני אומר: השמחה שלכם מכוערת, ובעיקר מוקדמת. הסיבה להמלצת המשטרה, איננה יושרו של החשוד, אלא תחכומו וערמומיותו. האיש שאתם מגוננים עליו, רחוק מלהיות צדיק, וזה שאתם תוקפים, רחוק מלהיות רשע.
אצל רוב בני-האדם נשאר האינסטינקט שהתפתח מגיל שנתיים, להגיד תודה למי שעושה למעננו. לד"ר ירון זליכה אני אומר בשם מיליוני אזרחים שרוצים מדינת מופת - תודה! תודה על אומץ הלב והנכונות להיחשף לפגיעתם של המושחתים והאינטרסנטים. וכל זה כדי שהמיליונים - יעשו דרכם, בזכותך, ליעדים מוסריים, ולא לכיסיהם של המושחתים.
