לאחרונה התרבו המקרים שבהם צעירים בגילופין היו מעורבים באירועים טראגיים. נתונים שונים מלמדים על שינויי בהרגלי הצריכה של משקאות אלכוהוליים בקרב בני נוער. שינוי זה מתבטא בגידול בצריכת יין ומשקאות חריפים על חשבון צריכת בירה ובמעורבות הולכת וגדלה של בני נוער בביצוע עברות בגילופין. החל ממעורבות בתאונות דרכים קטלניות ועד רצח ממש.
בנובמבר 2002 נער בן 16.5 מעפולה הואשם ברצח של פיודור לוקצ'וב, בן 27. מכתב האישום, שהוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת, עולה כי בין השניים, ששתו לשוכרה בביתו של המנוח, התפתח ויכוח. במהלך הויכוח נטל הנער סכין מטבח ונעץ אותה בלבו של לוקצ'וב.
לאחרונה, בתוך פחות מחודש, היינו עדים לשלושה אירועים טראגיים שבהם היו מעורבים צעירים תחת השפעת אלכוהול. ב-28 באוקטובר בשנה זו, המשטרה עצרה שני נערים בני 13.5 מחדרה, בחשד שאנסו ילדה בת 12, שעה שהיתה מחוסרת הכרה. הילדה אושפזה בבית חולים "הלל יפה" בחדרה ביחידה לטיפול נמרץ במצב אנוש. למזלה היא נותרה בחיים. משהתעוררה הוברר שלא היה אונס.
ביום שישי, 9 בנובמבר 2007, התלוננו שתי בנות כי נאנסו ע"י חבורה של צעירים ערבים שפגשו במרכז העיר ושתו עמם אלכוהול. שתי הבנות 16 יצאו לבילוי לילי בהרצליה ובנתניה שהסתיים בסיוט. על-פי כתב אישום שהוגש לבית המשפט בתל אביב, שישה צעירים מקלנסוואה, לוד וטייבה ניצלו את מצבן לאחר שהשתכרו, אנסו אחת מהן, ביצעו בה מעשי סדום וגרמו לה חבלות. תוך כדי המעשים הקשים קיללו אותה "יהודייה מסריחה" והכו אותה.
ביום שישי 23 בנובמבר 2007 נמצאה שרית וייס, בת 23 מבאר שבע, מוטלת ללא רוח חיים בבית בקיבוץ אשדות יעקב. חקירה ראשונית העלתה כי מתה משתיית יתר של אלכוהול וכי אין חשד לפלילים. החבר צעיר, בן 26 מקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, נעצר כעבור יומיים בחשד לגרימת מוות ברשלנות של חברתו.
רצף האירועים המזעזע הזה, מסמן חולי חברתי שככל שנכיר בו מוקדם יותר, ייטב. ההורים של הילדה בת ה 12 ושל הנערים לא נטלו אחריות. המציאות זועקת, צועקת את כישלונם, אבל ההורים עסקו בתירוצים. חוסר נכונותם לקחת אחריות ולייחס לעצמם כישלון הורי הוא תמצית כישלונה של החילוניות הישראלית.
מדוע זה קורה? מה זה אומר עלינו? האם זה ביטוי לאסקפיזם, להתפוררות הרשתות החברתיות? האם זה ביטוי לחוסר נחת בסיסי מהמציאות הישראלית? ההורים בישראל נוטים להאשים את המשטרה, את המורים את כל העולם, אבל עדיין לא שמענו הורה שמתוודה ומצהיר, "נכון בגלל דרישות הקריירה הזנחתי את ילדי, הפקרתי אותם ללא מספיק השגחה, תמיכה, הדרכה, חום ואהבה."
איך קורה שבחדרו של ילד בן שלוש עשרה וחצי, ישראלי דובר עברית יש בקבוק וודקה? מה שחסר, זו אותה ההתוודות אולטימטיבית וכנה של אמו ואביו שתאפשר לנו, להתחיל להתבונן - דרך הטראומה המשפחתית שחוו - בתהליך ההתבהמות שמציף אותנו.
אם הורים יסמכו על תודעתם האזרחית או מוסריותם של בעלי הפיצוציות, זהו מתכון בטוח להמשך הקריסה המוסרית של החברה שלנו. משטרת ישראל סובלת ממחסור היסטורי בכוח אדם באשמת משרד האוצר, לכן יהא זה חוסר אחריות מצד ההורים לצפות שהשוטרים שאינם יצילו את ילדם בשנייה האחרונה מגמיעת כוס הוודקה השביעית או השמינית - רגע לפני אובדן ההכרה. משטרת ישראל כנראה, כבר לא תוכל לספק לנו נסים מעין אלה. הציפייה ששוטרי ישראל יפטרלו בשעות הלילה סביב כל עסק וכל קיוסק שמוכר משקאות חריפים ברחבי הארץ וישגיחו על כל נער ונערה שיצאו לבלות, לא עומדת בשום מבחן הגיוני.
קשה להאשים ילדים בני שלוש עשרה בחולאים שהם קורבנותיהם. נכון יותר לתלות את האחריות בחברה הבוגרת בכלל ובהורים בפרט. דומה שבני הנוער יוצאים לעולם הגדול כיום, ללא הכלים הנחוצים להתמודדות עם הסכנות הכרוכות בעישון סמים, נטילת כימיקלים משנה תודעה, או שתיית אלכוהול. סולם הערכים נפל. אם הורים לא טורחים להכין את צאצאיהם לפני הכנסם לביצת הלילה והבילויים שורצת הכרישים, על תקן הדגיגים הקטנים - לא ניתן להאשים איש מלבדם.
השאלה איך מחזירים את האלכוהול והאלכוהוליזם למקומם הטבעי, כפי שאלה נתפסו בעיניו של כל ישראלי מבית טוב, עד לא מזמן - עניין של שתיינים, שיכורים ואלכוהוליסטים. בעיה של אנשי שוליים שמתים בגיל צעיר משחמת הכבד. נגע שלעתים קרובות מוביל למוות בשל מחלות כבד, כליות, דימום פנימי, התדרדרות מוחית, תרעלת אלכוהול, תאונות ואף התאבדות.
המיתוג של האלכוהול [שכר] כמשהו קלטי על-ידי המדיה ובעיקר הטלוויזיה המסחרית וסדרותיה האוויליות, דחק את הדימויים שהיו מוצקים מאוד עד לא מזמן. מובן שיש להבדיל בין שתיית אלכוהול שתכליתה השתכרות ואובדן שליטה לשתיית יין מדודה במהלך ארוחה, טקס דתי או אירוע חברתי כחלק מתרבות לגיטימית.
הרפובליקה הישראלית קורסת בין היתר משום שהכלכלה הניאו שמרנית מקצצת ללא הפסק בהוצאה הציבורית, ושוחקת ללא הפסק את השירותים החברתיים, את האדם ואת צלם האדם. המרוץ אחר הכסף והתעשרות הקלה מצדיקים מכירת בקבוקי וודקה וסמים לילדים בני שלוש עשרה ברחובותיה הראשיים של תל אביב או הרצליה, התעשרות קלה מתירה לחברת תעופה להעסיק דיילים ודיילות ישראלים בתנאי עבדות. הבעיה שהמחלה הדביקה את כולם, לא רק את בעלי הפיצוציות השנואים שמוכרים לילדינו סמים מתחת לדלפק, אלא גם את ציבור ההורים, שבמרוץ המטורף אחר הדולר בלא משים, החל לחפף בעניין אחריותו ההורית כלפי ילדיו.
