המחדל הקולוסאלי של אי פיתוח נשק נגד טילים קצרי טווח עוד ייחקר לעומק בשנים הקרובות. שר הביטחון הקודם, עמיר פרץ, קיבל שתי החלטות חשובות במהלך כהונתו: מיגון בתי הספר ב"עוטף עזה" וחידוש הפיתוח של נשק נגד רקטות.
מיגון מערכת החינוך מתבצעת ועוד תתרחב בשנים הקרובות הודות לפסיקת בג"צ בנושא. בינתיים, עלינו להתמקד במזעור הנזקים הכבדים שכבר נגרמו לבטחון המדינה ומוגנות תושביה, בצפון ובדרום.
אני תומך בהחלטת מערכת הביטחון לפתח את "כיפת ברזל", הטיל נגד הטילים קצרי הטווח. אולם חיוני שנסכים שאין שום סיכוי שהפיתוח יסתיים בתוך פחות משלוש-ארבע שנים. יתרה מזו, מדובר בפתרון יקר ביותר ליישום (עלות של עשרות אלפי דולרים לכל יירוט של רקטה שעלותה מאות דולרים).
והנה, למרות חיוניות ההצטיידות באמצעי נגד נשק ארטילרי קצר טווח, הממשלה אינה מסוגלת לקבל החלטה פשוטה: לקדם, במקביל, מוצר שכבר קיים בארצות הברית, שהושקעו בו מאות מיליוני דולר ובעיקר: שהצליח באופן חסר תקדים ליירט עשרות רקטות ופצצות מסוגים שונים.
ה"נאוטילוס" הינו מדגים טכנולוגי שהוכיח את עצמו מעל למצופה, שניתן להציבו בתוך מספר חודשים באזור "עוטף עזה", ולגייס לשם כך סיוע כספי מממשלת ארצות הברית.
מערכת הביטחון עסוקה בהפרחת שמועות בלתי הוגנות, כלכלית ומדעית, נגד קידום חלופת נשק הלייזר. האמירה הנוכחית הינה: "אין דבר כזה", אין שום נשק לייזר נגד טילים. אני ממליץ לכל אזרח בעל תבונה וכבוד עצמי לא לקבל את העמדה המתנשאת הזו.
בישראל חי, מזה שלוש שנים יהודי יקר שעלה ארצה מארצות הברית, לאחר שהופסק פרויקט פיתוח ה"נאוטילוס". האיש היה ממלא תפקיד בכיר ביותר במערך הפיתוח והניסוי. שמו אבי שניאור וכל רצונו כעת הוא לתרום לביטחון ישראל ואזרחיה, ללא שום כוונת רווח אישי או נגיעה לחברות עסקיות בישראל או בארה"ב.
חודשים ארוכים מנסה מר שניאור, ללא הצלחה, להיפגש עם בכירי משרד הביטחון בכדי לשכנעם בהיתכנות החד-משמעית של הנשק שהוא היה אמון על פיתוחו.
תושבי קו העימות הדרומי עומדים שנים ארוכות בלחץ ביטחוני כבד, בלתי צפוי. אין שום הבטחה לשיפור משמעותי בעתיד. הדרך שבה מדינת ישראל יכולה לחזק אותנו באתגר הבלתי נפסק הוא לשכנע אותנו שהממשלה עושה כל אשר לאל ידיה בכדי להגן עלינו.
בכל הקשור בפיתוח הנשק האנטי-רקטי, הרי שיש לנו יותר משמץ של תחושה שלא כל ההחלטות התקבלו בהגינות ושלא מוצו כל האמצעים הסבירים למאבק על ביטחוננו.
