אין שום ספק שדרישות המורים להעלאת שכר, להקטנת מספר התלמידים בכיתות ולהגדלת מספר שעות ההוראה מוצדקות. עם זאת היענות לדרישות לא תביא ישועה למערכת החינוך. אם נבחן מערכות חינוך טובות כמו זו שהיתה לנו פעם או אלה שבאירופה, למשל בברית המועצות שלעבר או בפינלנד כיום, נראה כי יחסרו שני אלמנטים חשובים: מורים בעלי ידע מקצועי והשכלה רחבה ואווירה ציבורית ותרבותית אחרת במדינה כולה.
רבים מסכימים כי רמת חלק מהמורים נמוכה והדבר משתקף בטיב ההוראה שלהם. לכן תנאי יסודי להיענות לדרישות הצודקות של המורים חייב להיות הסכמתם לסינון של מורים כושלים ולהוצאתם מהמערכת (בתנאים נאותים). השאלה היא כיצד מבצעים סינון כזה?
הפתרון פשוט. מורה יקבע איזו כיתה הוא רוצה ללמד ואז יצטרך לעבור בחינה על חומר הלימוד! כן בחינה! את הבחינה יצטרך לעבור בציון 90 לפחות! לא מתקבל על הדעת שהמורה לא יוכל לעבור בציון גבוה בחינה בחומר הלימוד שאותו הוא אמור ללמד. אם יש למורה ספק, יוריד את סף הדרישות וילמד בכיתה נמוכה יותר. אם יכשל יוכל לגשת מדי שנה לבחינה חוזרת ללא הגבלה. יעבור את הבחינה, יקבל הסמכה לחמש שנים ללמד באותה כיתה. ירצה ללמד בכיתות שונות יוכיח את שליטתו בחומר הלימוד ע"י כך שיעמוד בכל הבחינות הרלוונטיות. לאחר חמש שנים יצטרך לעבור את הבחינה מחדש מתוך הנחה שחומר הלימוד השתנה. כדי להמריץ מורים ללמד בכיתות גבוהות ולעבור בחינות קשות יותר יהיה השכר תלוי בגובה הכיתה.
מלבד רמת הידע של המורה יש לבחון גם את יכולת ההוראה שלו וזאת על-פי הישגי התלמידים. כאן הוגן לבצע מדידה של התקדמות התלמידים ולא רק של רמתם האבסולוטית. אחרת בתי הספר יעשו כל מאמץ לקבל רק תלמידים טובים ולהיפטר מהחלשים. לשם יצירת בסיס להשוואה צריכה להתקיים בחינה משווה לפני הכניסה לכתה א' ובמשך שנות הלימוד בהמשך. הציונים של כל תלמיד בבחינות המשוות ישמשו בסיס להערכת תרומתו של המורה להתקדמות התלמיד.
מורים רבים בעלי ידע מקצועי חסרים השכלה רחבה יותר. גם אם בדלית ברירה נתעלם מהחור בהשכלה הרחבה אצל המורה המקצועי הרי אצל מחנך כיתה הדבר בלתי נסבל. על כן מי שירצה להיות מחנך כיתה יעבור בחינה בהשכלה כללית. הבחינה תכלול היסטוריה עתיקה ועכשווית וכן תרבות עולמית וישראלית. הבחינה תתבסס על ספרות קנונית רחבה אבל קבועה שלא תשתנה חדשות לבקרים ותחייב את כל המורים. שוב כדי לעודד את המורים להבחן יקבל מחנך כיתה תוספת מיוחדת.
השכר של המורים ראוי להגדרה אחת, "עלוב" ואין ברירה אלא להעלותו לפחות ב-50% כפי שהמורים דורשים. לצערנו ממשלות ישראל בשנים האחרונות בורחות מאחריותן לגבות מיסים ולטפל בעניינים הציבוריים. החלום שלהם להפסיק לגבות מיסים, ולהתחמק מלדאוג לציבור הרחב. הדרך היחידה להכריח אותן למלא את תפקידן הציבורי היא שביתה ממושכת. מכיוון שהציבור מבין ותומך במורים יקבלו אלה בסופו של דבר העלאה ניכרת במשכורתם.
הדרישה להקטנת הכיתות לא מעשית ואיננה דרושה. הקטנת הכיתות לסטנדרט אירופי, כלומר כמעט לחצי, פרושה השקעת סכומי עתק במבנים חדשים של בתי ספר ולהגדלת מצבת המורים כמעט פי שתיים. הדבר גם לא הכרחי משום שהבעיה היא לאו דווקא גודל הכיתה אלא נוכחות תלמידים בלתי מתאימים הדורשים את מירב תשומת הלב של המורה. תלמידים לא מתאימים יכולים להיות כאלה שהם חסרי כל משמעת או תלמידים חלשים במיוחד (לפעמים מצטיינים יכולים גם להפריע מתוך שיעמום). מספיק אם יפרידו את הלא מתאימים ויתנו להם טיפול פרטני בכיתות קטנות. הדבר יעזור להם ויעזור לשאר התלמידים ולמורים בכיתה הרגילה, הגדולה וגם יקטין במקצת את מספר התלמידים בכיתות הגדולות.
חוסר המשמעת בכיתות וחוסר העניין בלימודים נובע בין היתר מהעדר אמצעי ענישה. במשך השנים רוקנה מערכת החינוך מאמצעי הענישה בשם "הפוליטי קורקט". לזה נוסיף התערבות גסה של הורים והרי סמכות המורה נרמסת. יש כמובן גורמים נוספים מחוץ למערכת החינוך. הורים רבים שאין להם את היכולת, הרצון או הזמן לחנך את ילדיהם. וכמובן איך לא נזכיר את האמצעי בעל ההשפעה הגדולה ביותר (האנטי) חינוכית, הטלוויזיה בה קיימת צנזורה, "צנזורת הרייטינג".
רמת המורים משתקפת גם ברמת המפקחים ומפתחי תוכניות לימודים במשרד החינוך עצמו. המפקחים באים מאותו מאגר של מורים חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות. אחת התוצאות היא התבטלות בפני כל מה שהומצא בארה"ב גם אם נכשל שם ושינויים לפרקים בתוכניות הלימודים עד שנדמה שנעשים שינויים למען השינוי. איך נפתור בעיה זו? פתרון חלקי יבוא עם הזמן כאשר רמת המורים ולכן גם של המפקחים תעלה עם משכורתם. החלק האחר יבוא כאשר שרי החינוך יתערבו בנעשה, יבקרו את תוכניות לימודים, ואת תוכן הבחינות.
משרד החינוך זכה במשך השנים בשרים בעלי שיעור קומה. למרות זאת השרים לא העזו להתמודד עם צוות העוזרים שלהם. השפעתם על מערכת ההוראה היתה שולית והמערכת הלכה והתדרדרה משנה לשנה עד שהגיעה לרמתה הנוכחית העלובה. האם השר קרא, למשל, את השאלה המהממת בתנ"ך שנשאלו פעם תלמידים בכתה ב': "כיצד הרגיש יצחק על העקידה"? החלק האחר של הפתרון הוא העברת האחריות על שיטות ההוראה וחומר הלימוד להנהלה וצוות המורים בכל בית הספר. משרד החינוך יעסוק רק בהישגים הנדרשים, הסילבוס ובבחינות משוות ובבחינת הבגרות. ה"איך" יקבע ע"י כל בית ספר על-פי דרכו.
