מישהו כבר אמר בבדיחות הדעת, כי את כל החגים היהודיים אפשר לסכם במשפט אחד: הם (אויבינו) ניסו להשמיד אותנו, אבל אנחנו ניצחנו! יאללה בואו נאכל משהו. אולי יש בהומור זה קורטוב של אמת, כאשר רבים מתוכנו חוגגים חגים וברוב פאר, מבלי להבין את עומקו וגדלותו של החג.
חג החנוכה הנחגג מדי שנה ברוב פאר והדר ובשירה וריקוד, מעלה שאלות ותהיות רבות להבנת משמעותו העמוקה של החג. שהרי חז"ל ציינו את החג לדורי דורות זה כאלפיים שנה במצוות הדלקת נרות חנוכה, משום נס פך השמן שדלק במקום יום אחד שמונה ימים (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא' ע"ב).
נשאלת השאלה: מדוע לא מציינים חז"ל את חג החנוכה לזכר עשרות הניצחונות המזהירים של המכבים על פני האויב, כאשר המעטים ניצחו את הרבים, החלשים את הגיבורים, ללא מיומנות צבאית, במלחמתם נגד האימפריה והמעצמה הגדולה בימים ההם - יוון.
זאת ועוד: אם לדברי חז"ל חג החנוכה נקבע לדורות עקב נס פח השמן, ניתן לשאול שאלה פשוטה: הגמרא במסכת שבת מביאה את עניין המנורה בבית המקדש, וכיצד היו משתמשים בה מדי יום ביומו. לשון הגמרא: "מחוץ לפרוכת העדות יערוך (ויקרא כד) וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי שנותן בה שמן כמידת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים (מסכת שבת, כב, ע"ב). הרי שנס פח השמן היה מתרחש בבית המקדש לעין כל, מידי יום. מדוע אם כן לא נקבע חג לרגל הנס בבית המקדש?
התשובה: חג החנוכה מסמל את הניצחון של הרוח על הגשם, בזכות ההקרבה ומסירות הנפש של המכבים נגד היוונים והמתייוונים. רק בזכות מסירות נפש זו למען הרוח - למען שמירת זהותו היהודית של העם בארץ חמדת האבות, זכו הם לנס שהוא בגדר למעלה מן הטבע.
נרות החנוכה מסמלים את ניצחון המעט את ההרבה, מעט אור - פח שמן טהור, על הרבה מן החושך. לכן ציינו חז"ל את נס החנוכה לדורות בהדלקת הנר, כי זוהי גאוותינו לדורי דורות - המסירות וההקרבה למען עיקרון בסיסי - חיי הרוח ושמירת הזהות היהודית. בשונה מניצחון פיזי - שלא היה אף פעם גאוותנו כעם, כי "הקול קול יעקב". גאוותינו ברוח, לא בכוחי ועוצם ידי.
מסר זה עובר כחוט השני מדור לדור. אין לך יהודי במקום הנידח בעולם שלא שמר על זהותו היהודית, שלא העביר את המסר הזה באופן חד וברור לצאצאיו במשך אלפי שנים.
המסר לדורות חנוכה - לשון חינוך. ללמדך עד כמה חשוב הוא נושא זה בראש סדר העדיפויות, ויהי מה. בחג זה מצווים אנו להעביר וללמד לבני דור המחר עד כמה הקריבו וחירפו אבותינו את נפשם למען שמירת זהותנו כעם ישראל. לא בדיבורים, במעשים! מתתיהו ובניו הם הדוגמא החיה למסר חשוב זה לדורי דורות.
נושא החינוך תפס לו מקום של ראשוניות במעלה, לאורך כל הדורות. אבותינו הבינו את משמעותו העמוקה של הנושא, שהיא הערובה היחידה להמשך הדורות ולנצחיותו של העם היהודי עלי אדמות. על כך הם נלחמו בכל עוז וחירפו את נפשם ללא כל פשרות. כזו היתה מלחמתם של המכבים. הם לא נלחמו רק עבור עצמם, עבור זהותם הרוחנית שלהם. הם נלחמו בעיקר עבור בני הנוער והדור המחר. שם הם ראו סכנה מוחשית לגזרות היוונים, גזרות דווקא במצוות שהם עיקר ויסוד היהדות. שבת, מילה, קידוש החודש וטהרת המשפחה. מלחמתם העיקשת לשמור על הרוח, הביאה אותם להילחם ביוונים גם אם באופן טבעי היה זה חסר סיכויים. אך המכבים שמו את יהבם על היושב במרומים - "אנו עושים את שלנו, אתה תעשה את שלך" - אמרו. ניצחונם המזהיר, ראוי ללמד אותנו לקח נוסף. מי שנלחם למען הרוח בכל כוחו וללא אינטרסים צדדיים - מובטח לו סיוע מיוחד מאת ה' ונצחונו מובטח.
זוהי משמעותו העמוקה של חג החנוכה. אלה המכבים שהקריבו את נפשם ובגבורה ומסירות נפש לשימור התורה עמדו מול גזירות היוונים שרצו למחוק כל זכר מהיהדות. ודווקא שם מעטים מול רבים, טמאים נגד טהורים, גיבורים נגד חלשים... זכו לניצחון היסטורי ולדורי דורות בזכות גבורתם והתעלותם מעל הטבע האנושי - קיבלו יחס שמעל הטבע.
כל חג מביא עמו את האור שבו. תלוי בנו, כיצד נמשוך את מהאור הגדול של החג לחיינו למשך השנה כולה. אם נחכים ונשכיל להכין את עצמנו לקבלת השפע מחג האורים, יתקיים בנו "על הניסים... בימים ההם", גם "בזמן הזה".
במבט אקטואלי בימים אלה של המשבר הפוקד את מערכת החינוך, המסר הוא כפול ומכופל. ראשית, עד כמה יש להציב את נושא החינוך בראש מעיינינו ועד כמה יש לנו לתת למען ילדינו - דור המחר, שיהיה להם את הכלים הבסיסיים להמשיך במסורת הדורות ובשמירה על הרוח ללא פשרות.
הבעיה היא, שהמלחמה המוצדקת המתנהלת מצד ארגוני המורים השונים בעניין החינוך הינו מאבק על כל מה שמסביב לנושא, חוץ מהנושא עצמו - התכנים עצמם. כאשר לית מאן דפליג שהמשבר במערכת החינוך אינו רק בנושא השכר, שעות וכד', אלא בתכנים עצמם, כאשר גדלים כאן במדינת היהודים, למעלה ממיליון בני נוער המנותקים מהשורשים היהודיים, עליהם הקריבו אבותינו את נפשם לאורך אלפי שנות גלות, כאשר אינם יודעים על מה אנו נלחמים כאן בארץ אבותינו. משבר ערכי ממדרגה ראשונה. התוצאות בהתאם. כמו סכינאות בבתי הספר, מהו מעמד המורה בעיני התלמיד ... וכו', התוצאות והדירוג במדרג העולמי כמעט בכל תחום - המגיע לתחתית, עד כדי בושה של ממש.
הרי זה דומה לאותו גשר שעברו בו מכוניות לרוב מדי יום, עד שנפער בור במרכזו. מה עשו חכמי החלם? במקום לסתום את פי הבור, בנו מתחת לגשר בית חולים לכל הרכבים שיפלו בדרכם לתוכו. כך במשבר כה ערכי וחשוב, יש לראות בו כמשבר מהותי. לכן, בראייה פוזיטיבית, אולי ישנו איזה דבר טוב בעצם המשבר כאשר הוא יכול לגרום לשינוי מהותי בגישה לנושא החינוך ותכניו. כי אם חלילה משבר זה יסתיים רק ב"הישגים" טקטיים ולא מהותיים, השארנו את המשבר על תילה, ודומה הוא לאותו הגשר שבמקום לסתום את החור שנפער בו בנו "החכמים" בית חולים מתחתיו, מבלי לפתור את הבעיה עצמה.
תפקידנו היא, ללמוד את המסרים המיוחדים שישנם בחג החנוכה. כי אז, נזכה לחג של אור, שמחה ואושר בחיינו. בברכת אורות החנוכה נתברך כולנו.
