מחירי הדירות והשכירויות בתל אביב ובירושלים משתוללים. התושבים הזרים ובעלי ההון העלו את השוק והורידו כמעט לאפס את הסיכוי של זוג צעיר או סתם ישראלי לרכוש דירה. בשוק חופשי, אין לכאורה מה לעשות נגד התופעה. אלא שלשמחת פשוטי העם, בערים הגדולות בעולם ואפילו בלב הקפיטליזם של מנהטן, נוקטים צעדים משמעותיים כדי לספק לתושבים דיור בר השגה (Affordable Housing). כעת מנסים להכניס את התפישה גם לישראל.
"מחירי דירות גבוהים גורמים לכך שזוגות צעירים ובעלי מקצועות נחוצים לא יכולים לרכוש דירה, ואז נשללת מהעיר קבוצה של אנשים יצרניים", מסביר פרופ' שלמה חסון מהאוניברסיטה העברית ומנהל תחום האתיקה הסביבתית במרכז לאתיקה בירושלים. "בכל העולם מנסים לפתות את האנשים האלה לבוא אל העיר, לא לפרברים, אלא לפנים העיר, כי זה הלב הפועם של המטרופולין. שם אתה רוצה קבוצות תוססות שנותנות לחיים טעם וצבע".
שכונות כמו רחביה וטלביה בירושלים היו מאז ומתמיד נחלתם של בני המעמד הבינוני-הגבוה. כיום המעמד הזה יצא מהמשחק, ועל הבתים בשכונות אלה תלויים שלטי מכירה באנגלית ובצרפתית. לדוברי העברית נותר רק להבין את הרמז. התושבים הזרים מגיעים לעתים רק לביקור קצר יחסית, ובשאר השנה הדירות עומדות ריקות, מה שהופך אזורים בירושלים לשכונות רפאים למשך תקופות ארוכות.
פרופ' חסון מתאר גישה חדשה עם יסודות סוציאליסטיים, שרווחת גם בעולם הקפיטליסטי. להתמודדות עם תופעת ריקון מרכזי הערים מאוכלוסיות מגוונות. הגישה הזו מחבקת את הבוהמה היצירתית, את הפילוסופים והאמנים. היא רואה באוכלוסיה הצעירה את הכוח שמניע את העיר קדימה ומייצר את מקומות הבילוי והתרבות.
ישראל אינה הראשונה להתמודד עם בעיית יוקר הדיור. כל עיר גדולה בעולם סובלת מהמחלה הזו, שמזיקה לא רק לרוכשים, אלא גם לעתיד העיר עצמה.
"בניו-יורק, בלב העיר, הכריזו הרשויות על יוזמה להקמת דיור בהישג יד. מדובר על כמה אלפי דירות, והשנה חולקו 200 ואוצ'רים (זיכויים) ראשונים לזוכים בהגרלה. משתתפי ההגרלה נבחרים מבין קבוצת זכאים, שנקבעת לפי", מסביר פרופ' חסון את השיטה האמריקנית. "כדי ליצור דיור בהישג יד בודקים מהו גובה החציון של שכר דירה בעיר או באזור המדוברים, ומסבסדים את ההפרש בין סכום זה לבין 30% מההכנסה החציונית באזור".
המלה סובסידיה מעלה קונוטציות של שכונות עוני, אבל אל תתנו לסמנטיקה לבלבל אתכם. כל זכאי רשאי לבחור את הדירה שלו בהיצע של השוק החופשי בכל אזור בו הוא חפץ.
"בעבר עשו טעות ואת כל הזכאים שמו במקום אחד - ונוצרו שכונות עוני. איכלסו שם את מעוטי היכולת. כיום מנסים להגיע לשכונות מעורבות. לא מרכזים את כולם בשיכון ציבורי אחד, אלא נותנים ואוצ'ר: כל אחד מחפש דירה והוא מקבל סבסוד", מציין פרופ' חסון. "אני חושב שיש יופי בשיטה האמריקנית וגם קושי. היא נותנת גמישות ומאפשרת לחפש דירה באזורים שונים. זה יוצר סביבה מעורבת, ולא סלאמס. מצד שני זה לא נעים להיות העני היחיד בבניין ולא בכל אזור אפשר למצוא דירה, זה להיות זנב לאריות".
למי שמשפשף את עיניו בתדהמה ושואל את עצמו האם ייתכן שבארצות הברית של אמריקה, שמפקירה את אזרחיה לכוחות השוק, ייתכן מצב שבו זוג צעיר, המתפרנס בכבוד, יוכל לקבל סובסידיה על שכר הדירה. התשובה היא: כן. יש רשות שנקראת HUD: הרשות לדיור ופיתוח עירוני. המדובר ביוזמה פדראלית, מדינתית ועירונית. מטרת הרשות מוצהרת באתר האינטרנט שלה: "להעלות את מספר הבעלויות על דירות, לתמוך בפיתוח קהילתי ולהגביר את הנגישות לדיור בר השגה חף מאפליה".
ירושלים מסייעת לסטודנטים ירושלים ביצעה מהלך חשוב כדי למשוך את הסטודנטים לגור המרכז העיר. בשנתיים הראשונות למבצע הצליחה העיריה לגרום ל-1,400 סטודנטים לשכור דירה בעיר, לאחר שתרמה לדמי השכירות שכל אחד מהם משלם 100 דולר בחודש. אבל הדרך עוד ארוכה. המבצע פנה לסטודנטים בלבד וטיפל רק בתחום השכירויות. בירושלים לומדים יותר מ-20 אלף סטודנטים, אך רובם עוזבים את העיר בסיום הלימודים.
השילוב של מחסור במקומות תעסוקה ומחירי הדירות הגבוהים יכול לשבור גם את אחרוני הפטריוטים. יכולת ההשתכרות בירושלים אינה גבוהה כמו בתל אביב, והסיכוי של צעירים לשרוד בה נמוך. עמית פוני, ירושלמי מלידה ורכז פיתוח חברתי, סבור כי "דווקא ירושלים צריכה לאמץ תוכנית של דיור בר השגה לצעירים. היא צריכה להיות הראשונה כי היא זו שסובלת שלושה עשורים מהגירה שלילית של צעירים".
תל אביב מכנסת צוותים בתל אביב התכנס השבוע לראשונה צוות משימה למציאת פתרונות דיור בראשות סגן ראש העיר, ארנון גלעדי. "תל אביב אמורה לאכלס את כל שכבות החברה, גם צעירים וסטודנטים, גם אוכלוסיה חלשה וגם חזקה. היא לא יכולה להיות חד-ממדית", מסביר גלעדי. "ניתן לכוחות השוק לפעול, אבל אנחנו רוצים לשמור גם על אוכלוסיות אחרות. העיריה לא יכולה להניע מערכות מבחינה סבסודית, זה תפקידה של הממשלה, אבל באמצעות הליכים תכנוניים היא יכולה להגדיל את היצע הדירות, להתיר בניית דירות קטנות יותר, שיהיו זולות. בקרקע הפרטית תהיה אופציה לקבל הגדלה של אחוזי הבנייה תמורת בניית דירות קטנות".
כדי למנוע מצב שבו דירות יירכשו בזול ויימכרו מיידית ביוקר, יש לגלעדי רעיון. "הדירות הקטנות ינוהלו על-ידי חברה עירונית כדי שלא יהיה ספסור בדירות. כלומר, זוג צעיר לא יקנה דירה זולה וימכור אותה ביוקר, הוא יצטרך להחזיר את הדירה למאגר הדירות".
מתי אנחנו צפויים ליהנות מפירות הוועדה? "התוכנית האופרטיווית תוגש בעוד חצי שנה". והיישום שלה? "לחלק מהפרויקטים יש תב"עות מאושרות, לדוגמה מתחם נס לגויים על דרך בן צבי, שבו יש כ-800 יחידות דיור, בהן יש דירות לשכירות בלבד ודירות לצעירים".
אם אתם חושדים בעיריית תל אביב שהיא תציע פתרונות באזורים מרוחקים מאזורי הביקוש, דעו שיש מישהו למעלה שחושב עליכם. "אני מאמין שנוכל לשלב דיור זול במקומות אטרקטיוויים וגם לחזק אזורים אחרים באמצעות אוכלוסיה חזקה", משיב גלעדי באופטימיות.
פתרונות ומודלים קיימים בכל העולם, צריך רק ליישם אותם. לא מטעמי צדק אלא כדי שהעיר לא תפסיד את ההון האנושי שמקדם אותה. "עיר שאין בה את הקבוצה הזו נידונה לכליה", מסכם פרופ' חסון ומצביע על גורם לאופטימיות. "שתי הערים הן ערים גלובליות, ירושלים בתחום היהודי ותל אביב בתחום הכלכלי. זה מאפשר להיכנס לשיתוף פעולה עם התושבים הזרים. אם נכנס הון בינלאומי שמשקיע בדיור, צריך ליצור עם בעליו קשר ולפעול יחד לפתרון הבעיה.
