מזה זמן רב, אך במודגש מאז המהפך של 1977 (בן אהרון, "עלינו להחליף את העם"), שדרים ברשתות הטלוויזיה הממלכתיות והפרטיות לוקחים את התקנון לידיהם, מצפצפים בראש טלוויזיה על המוסכמות ומפרשים את החדשות למאזיניהם.
לכאורה מדוע הנושא בעייתי. הרי איננו בודקים בציציות האמונה הפוליטית של השדר וכך שדרים מימין ושמאל של המפה הפוליטית, גם אם מתעלמים הם מ"מסמך נקדי", מביעים דעתם בריש גלי על חדשות דיומא, כמה נחמד. ובכן השורה לעיל נועדה לנאיבים והתמימים.
לפני כשנתיים, במשאל אשר נערב בקרב מרב עיתונאי ישראל הגדירו עצמם שלושה רבעים מהם כנוטים עד נוטים חריפות לשמאל הישראלי, ממתון ועד מיליטנטי. היוצא מכך ברור כאור השמש המחטא, מירב דעות הפרשנות אשר מנוגדות לתקנון העיתונות מחוצרץ ע"י עיתונאים בעלי אוריאנטציה מוגדרת כנוטה לכיוון שמאלני.
עיתונאים בעלי אוריאנטציה ימנית אינם עוברים כלל על תקנון העיתונות. ראשית, הם מעטים מדי עקב תהליכי סינון לא הוגנים והמנוגדים לכל חוק ונוהג הנערכים ע"י הרוב השמאלני. שנית, גם אותם מעטים קולם נבלם ומושתק וניתן להמשילם ל"נערי המים" במשחקי הרוגבי האמריקני, כלאמר חוטבי העצים ושואבי המים של המדיה הישראלית, משהו בסיגנון "ימני המחמד" וגו'.
והנה אותם אשר נחשבו כחוטאים ל"מסמך נקדי" ולהיגיון הברזל של עיתונות הוגנת החופשית מפניות והטיות מנסים בימים אלו להכשיר את השרץ ולהעביר תקנון חדש במועצת הערוץ השני ובוועדת האתיקה של רשות השידור אשר יאפשר לשדרי חדשות וידיעות להעביר את דעתם הפרטית לכלל עם ישראל, באין מכהה.
היוצא מכאן הוא כי באם תתקבל ההצעה יהפכו שידורי החדשות שמאלנים למהדרין והמאזינים לא יוכלו יותר לבור התבן מן הבר. התוצאה תהיה דומה לאשר עובר בשנים האחרונות על בית המשפט העליון, זה האמור להשען בעיקרו על אמון ותמיכת הציבור. האג'נדה המוגדרת שמאלנית של חבריו ופסיקותיהם בהתאם דירדרו את התמיכה הציבורית בו לרמה המסכנת את הדמוקרטיה הישראלית.
והנה קם הגוף השני המתיימר להיות שומר הסף של הדמוקרטיה, היא העיתונות הכתובה והמשודרת, ומנסה להפוך עצמו מרצון לתואם כשלי בית המשפט העליון. התוצאה הוודאית תהיה הדרדרות מסוכנת נוספת בתקפות הדמוקרטיה הישראלית, לא שכעת הינה מזהירה במיוחד. "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" יהפכו ל"עכברי הרחוב של הדמוקרטיה".
מנגד, מועצת העיתונות שותקת. נשאלת השאלה היכן היא השופטת העליונה לשעבר דורנר העומדת בראש המועצה? האם כה רוותה נחת מבית המשפט העליון רווי האג'נדה השמאלנית עד כי תומכת גם היא בהפיכת ערוצי הטלוויזיה לתואמי משכנה הקודם? וכך נשאל, האם מסוגלת דורנר לעמדה חסרת פניות וללא משוא פנים, הרי כבר בשבתה במוסד האחר נתנה יד לשפיטה מוטת אג'נדה החסרה יושר אינטלקטואלי וכך מה יום מיומיים?
זאת ועוד, מציע ההצעה הינו שלום קיטל. כיצד נימק הלה את טיעונו? "חובה על המערכת לשמור על איזון כולל ועל שאיפה לאובייקטיביות גם כאשר מובעת עמדה אישית". אם נימוק זה איננו עלבון לאינטיליגנציה איננו יודעים עלבון מהו. באם דעתו האישית, המובעת, של השדר הינה שמאלנית למהדרין, הרי זוהי גישת הרוב, הכיצד יהיו שידורי החדשות אובייקטיביים? סתם ולא פרש. אנו אומרים, קיטל אינו יכול לפרש את שאינו ניתן לפרוש הגיוני ומושכל.
זכותו של קיטל לתמוך אישית בכל מועמד לבחירות הבאות כאשר ידבנו לבו. מאידך, מהצעתו זו נושב סירחון עז של תמיכה, כפי המפורסם (קיטל וברק סועדים בקביעות מדי שישי במסעדה קטנה ברח' ליליינבלום), במועמדותו של אהוד ברק לראשות הממשלה בבחירות הבאות בעוד הוא סמוך ובטוח כי שינוי תקנון העיתונות כמתואר לעיל ישחק בבירור לידי תומכי השמאל וברק בראשם נגד מועמדות בנימין נתניהו לראשות הממשלה. האם אנו כאזרחי ישראל מכל מחנה פוליטי כלשהוא, ימין או שמאל, מוכנים לתת ידנו לנכלוליות זו? זו אינה פוליטיקה, זהו סיכול ממוקד לדמוקרטיה הישראלית.
כמובן (זו בדיחה רבותי), לא היתה מניעה לשינוי התקנון באם ההינו מעבירים את כל השדרים מבחני זהות פוליטית, מציבים מספר זהה של נוטי ימין ושמאל מתוכם בעמדות השידור ומחלקים את לוח השידורים ביניהם. נו באמת.
הראוי יותר, בשום תנאי לא לאפשר לשדרים להביע דעות אישיות בזמן שידור החדשות, אלו חייבות להיות מאוזנות עד גבול הקיצוניות והמאפשרות בכך לצופה לקבע דעתו האישית בנחת ללא השפעות אג'נדה שליליות מבחינתו. מאידך אין מניעה לאחריהן ותוך פרסום גילוי נאות לנטייתם, לראיין את שדרי החדשות בתוכניות ראיונות בנפרד במובהק משידורי החדשות והידיעות.
בנוסף, תוכניות פרשנות חדשות וטלוויזיה הינם זירה מצויינת להבעת דעות אישיות, אין כל מניעה להמשיך או אפילו להעצים ולהרבות תוכניות פרשנות נוספות בהן יותר לכל בר-בי-רב, במדה מאוזנת ובמגבלות הידוע, להביע דעתו ובלבד, שוב, תחת הגילוי הנאות באשר לדעות המביע.
באם רוצים אנו כי בבחירות הקרבות המנהיג נבחר יהיה מקובל על דעת רוב הציבור ולא על דעת ציבור השדרים והעיתונאים בלבד אשר מזה זמן הינם חשודים על ידינו במשוא פנים קיצוני ולא ראוי, עלינו לדחות בשאט נפש ניסיונות נכלוליים כגון זה האחרון לבצע מחטף בחירות אשר אינו מקובל עלינו. האם לא למדנו מן הניסיון עד עתה? האם לא הימלכנו על עצמנו מספיק מנהיגים כשלוניים אך ורק משום שנכנענו לדעת המדיה במקום להפעיל את ההגיון הטיבעי ונטיות הלב בקרבינו? האם באמת מאמין מישהו כי המועמדים הראוים נבחרו תוך איזון תיקשורתי מתאים? האם ניתן למספר שדרים הנפוחים מערך עצמם, כה לזלזל בנו ובערכנו?
