התנהגות מבישה, כישלון צורב בלימודים או בעבודה, זוגיות מעורערת ובריאות לקויה - מרעין-בישין אלה ואחרים נחשפים, פומבית, בסדנאות טיפוליות, המתקיימות למרגלות הר הגלבוע בסופי-שבוע.
בחיק הטבע, הרחק מן ההמון הסואן, מוקפים בנופים הטובלים בירוק רוגע, מתוודעים גברים ונשים, בני קשת-גילים רחבה, מכל קצווי הארץ, לצפונות אורח-חייהם הלקוי. בעזרת כלים מיוחדים, המועמדים לרשותם, הם לומדים, במשך שלושה ימים רצופים (חמישי, שישי ושבת), כיצד להתמודד עם הפגמים ומה לעשות כדי לתקן את המעוות. דמי ההשתתפות בסדנה מסתכמים ב-1150 שקל לנפש, לשלושה ימים, כשהמחיר כולל לינה ב"צימר" בקיבוץ בית-אלפא, ארוחות ופעילויות.
המפתחות לפתיחת שעריהם הנעולים של הגוף והנפש ( ה"אני הנני" בלשון המקצועית) מופקדים לצורך כך בידיהם של זוג מדרכים-מנחים מקצועיים: נחמיה ברייטברט, כירולוג מוסמך, שהתמחה בפענוח צפונות כף היד; ועמיתתו, נירה סילברמן, מדריכה הוליסטית להתפתחות ולצמיחה של הגוף והנפש. בהנחייתם של השניים ניצבים משתתפי הסדנה בפני נקודות-מפנה מהותיות לשינויים בדפוסי-חייהם.
את הדרך לשינוי מתווה ברייטברט באמצעות הכירולוגיה - התורה העתיקה של חוכמת כף היד, המסייעת להגיע להבנות על אודות האדם. הדבר נעשה מתוך התבוננות בקווים המובנים, במירקם ובצבע כף היד, כאשר תובנות ההסתכלות. עוברות דרך פריזמת האינטואיציה של הנבדק ומגיעות לרבדים העמוקים של חייו.
בהתבוננות בכף היד מבקש ברייטברט לראות את סיפור-חייו של המטופל. זו מספרת לו על הוריו, על ילדותו ועל ה"קוריקולום ויטה" שלו. יש והקריאה פותחת בפניו עניינים שנסגרו בנפש, ויש שהיא מחברת אותו מחדש לרגשות הכמוסים הצפונים בליבו. את אלה חושף ברייטברט בדרך מקורית משלו: הוא נוטל מן המטופל דגימה של טביעת-אצבעות, שהיא, בעצם, המבחן המעשי של הכירולוגיה. באמצעות קווי האופי של הנבדק, ועל-פיהם, יכול ברייטברט לייעץ לו כיצד עליו לכלכל את מעשיו. כך, למשל, הוא מאבחן אצל המטופל אמונות-בסיס, או מחסומים הניצבים בפניו והמונעים ממנו ללכת קדימה. בסוד הוא מוכן לחשוף בפנינו את רזי הפענוח: כף-יד במיטבה מתאפיינת בקווים משמעותיים, דומיננטיים, ארוכים וישרים, בעוד כף-יד שאינה במיטבה מתאפיינת בהסתעפויות אינספור ובפיתולים לרוב.
ברייטבט מבקש להטעים כי בכל מקרה, לא ניתן לחרוץ באמצעות הכירולוגיה את גורלו של אדם. לעומת זאת ניתן להתוות לו דרך, לייעץ לו ולהדריכו כיצד עליו לנהוג, ועל איזה נתיב כדאי לו לעלות. כך, למשל, טובה הכירולוגיה לאיבחן מקצועי. לצורך כך נוטל ברייטברט טופס-נייר, מטביע עליו את טביעת האצבעות של הנבדק ובוחן אותה בקפדנות. הוא מתייחס לגמישות האצבעות, לצורתן, לעור העוטה אותן ולקוויהן האופייניים. כל אלה עשויים להעיד על התאמתו של הנבדק למקצוע מסויים, כאשר לצורך הבדיקה אין כל הכרח לשיתוף הפעולה שלו.
אליבא דברייטברט, אין הנבדק אמור לפתח בו תלות כלשהי, ואם למרות הכל זו אכן מתרחשת - הוא טורח לטפל בו ברכות ובעדינות, כך שהייעוץ העולה מתוך האימון מתקבל על דעתו של המטופל ומתפתח ביוזמתו.
ברייטברט יודע לספר כי יש שהתשובות למטופל הן פשוטות, ויש שהן דווקא מורכבות; יש שהן מתגלות מהר, ויש שהן צומחות רק מתוך תהליך. כך או אחרת: צריך לזכור, כי חלק מהתשובות מצויות גם בתת-המודע של המטופל עצמו, אלא שלא תמיד ניתן להגיע אליהן. בעזרת "כלי העבודה" שלו - הכירולוגיה והאימון האישי - מסייע ברייברט למטופל להבין את שאלות החיים ולנתב את המחשבות והמעשים שלו אל התשובות החבויות.
כמדריכה הוליסטית רואה נירה סילברמן את חיי האדם כאילו הם מסע. במסע הזה: - היא אומרת - אנו חשופים למצבים שונים, לאירועים, לסימפטומים, למערכות-יחסים, לחלומות ולזיכרונות. אם נעמיק ונלמד להתבונן בכל אלה - נוכל להגיע לתובנות, שיובילו אותנו לצמיחה ולהתפתחות אישית גבוהה. לדבריה, יש לחוש ולהשתכנע, בכל רמ"ח האיברים, שצמיחה זו הכרחית והיא, בעצם, המפתח למימוש כל הכוחות הטמונים באדם. בסופו של דבר, אסור לשכוח כי חייהם של אנשים המגיעים למודעות חדשה, משתנים מן הקצה אל הקצה.
סילברמן משווה זאת ל"דרך הנשר", החופשי במרחבים, ללא משאות מהעבר, בעוצמה ובאומץ, עם חדות-ראייה במיקוד במטרות, תוך כדי חשיפת הפוטנציאל האישי. יתר על כן: היא מאמינה שבכל אחד מאיתנו טמון פוטנציאל עצום, שחשיפתו מאפשרת מימוש עצמי במלוא העוצמה, ובכך להיטיב עם האדם עצמו, עם החברה ועם העולם כולו.
לצורך טיפוליה בסדנאות משתמשת סילברמן בכלים טיפוליים שונים ומגוונים. כך, למשל, היא מחזירה את המטופל אל מחוזות רחוקים, אל חלומות הילדות והזיכרונות שלו, שמספרים עליו ועל מערכת היחסים במשפחתו. בסך-הכל היא אומרת - זוהי עוד דרך לחשוף דברים עלומים שלא ידענו על עצמנו. בדרך זו ניתן לגלות דפוסים שעדיין קיימים במטופל ומשום מה "תוקעים" אותו. העבודה בכלים המתאימים מאפשרת, לדבריה, להגיע למודעות חדשה ובדרך זו לריפוי התחלואים.
באמצעות הדמיון המודרך והיצירתיות מקיימת סילברמן עם המטופל מסע אל מקומות ונופים שונים, תוך הבעתם בדרך יצירתית, כמו מוזיקה או ציור. לצורך המחשה היא מספרת לנו על מטופלת, בת 46, שסיפרה לה את החלום שלה, תוך שהיא מציינת שחלמה אותו מספר פעמים במרוצת שנים אחדות. על-פי החלום החליק מעץ החרוב נחש ענק לעבר השולחן שעמד לפני העץ. הוא זחל ונכנס לבית הילדים, לכיוון המיטה של אחיה, ומשם הוא זחל היישר לעברה, כשאחיה לא הצליח להזהיר אותה מפני הנחש.
התברר כי מתוך הסיפור הזה עלו הרבה פחד, בהלה וחוסר-אונים. סילברמן ביקשה מהמטופלת לצייר את הנחש והיא ציירה אותו על שני דפים. תוך כדי כך היא ידעה לספר כי כשהנחש זוחל - הוא בולע כל דבר שבו הוא נפגש. מן התמונה עולה כי היא ציירה צפרדע ועכבר. מששאלה אותה סילברמן מה עוד בלע הנחש - היא הגיעה לתובנה הראשונה, כשהרגישה וראתה שהנחש הולך לבלוע אותה. לאחר כמה דקות של שתיקה - זלגו מעיניה דמעות. היא סיפרה שהיא רואה בנחש, בהשאלה, את הכוח של הוריה, המנסים לבלוע אותה, או במלים אחרות: מנסים להשתלט על כל תחומי-חייה ולבטל אותה. הטיפול הסתיים בתובנה שניה, שעליה לחזק את אישיותה ולהכיר בעוצמות שבה.
מסבירה סילברמן: "מה שמאוד חשוב בתהליך הזה שאין אני, כמטפלת, מכתיבה או מנסה לנתח את אשר חלמה.המטופלת בסופו של דבר היא מגיעה לדברים בעצמה, אומנם בהכוונה מסויימת, אבל בכוחותיה שלה, וזהו הקסם שבתהליך האקטיבי"!
אחד הכלים שסילברמן מקנה למטופלים שלה הוא ההתבוננות הפנימית. זו מאפשרת למטופל להתחבר ולבדוק כל מה שמתרחש בגופו ובנפשו, כמו רגשות, צבעים, מירקמים ותחושות פיזיות. המטופלת ציירה את הציור לאחר שהתבוננה במקום שכאב לה. התברר שהיא סבלה מהתקפי-מיגרנה קשים מאוד, שתקפו אותה לעיתים קרובות. תוך כדי ציור היא תיארה את הכאב ככוח המושך אותה לצד השמאלי של גופה.
לדברי סילברמן, "מה ש"ישב" מתחת לסימפטום הזה היה הנטל והאחריות הכבדים שנטלה על עצמה, מבלי להתחלק בחלק מהתפקידים עם בן-זוגה. יתרה מזו: התקשורת בין בני הזוג לקתה בחסר.
בעקבות המודעות החדשה שעלתה בעבודה זו, חלו שינויים משמעותיים בחייה של המטופלת: התקשורת הבין-זוגית השתפרה לאין ערוך, וחלוקת התפקידים חלה על שני בני הזוג באורח הוגן. ומה שחשוב לא פחות: בעקבות כל אלה חלו גם הטבה והקלה בהתקפי המיגרנה.
