האם יכול להיות מצב שלאדם יהיו שתי אמהות? מסתבר שכן. תפנית מעניינת ומדעית זו, היא תוצאה של החלטה שקיבל בג"צ בשנת 2000 בעניינן של בנות הזוג, שחיות יחד, רותי וניקול ברנר-קדיש. הפרקליטות, בתקופת היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, הגישה עתירה לדיון נוסף על החלטה מוזרה זו, וראה זה פלא, כעבור 7 שנים, בהרכב מורחב של 9 שופטים אושרה ההחלטה הקודמת ויצאה ההוראה, למנהל האכלוסין, בפיקוח הפרקליטות לוודא שההוראה תקוים.
במקביל לכך החליט בג"צ, שעל מנהל האוכלוסין לרשום אימוצים שנעשו לחו"ל למשפחות חד מיניות, בכל מקרה שבו יוצג צו אימוץ כדין ותקף ממדינה זרה.
כמובן, שהקהיליה ההומו-לסבית שמחה וחגגה ופוליטיקאים נוסח זהבה גלאון, כבר הצהירו על צעד נוסף לשוויון וביטול ההפליה כלפי זוגות חד מיניים.
ובכן, כדי להסביר, אין ויכוח בנושא השוויון בין המינים, הזכויות המשפטיות והסוציאליות הנלוות של זוגות בני אותו מין, כמו זכויות הידועה או הידוע בציבור שכבר הוכרו כבעלי זכויות בפסקי דין קודמים.
אין מדובר, בשוויון הזדמנויות, בשוויון שכר עבודה, ביכולת המשפטית לאמץ ילדים, בהוראה לרשום אותם במנהל האוכלוסין כילדים של... הנקודה המרכזית שבג"צ עם כל כבודו, מקומו, סמכויותיו - לא יכול ליצור תא משפחתי חדש שלא מוכר במסורת ישראל, בדת ישראל - בבתי הדין הדתיים, לא מוכר באף דת בעולם, לא מוכר בטבע (פרט לכמה חריגים) החי והצומח.
בג"צ יכול לייצר עקרונות, לאמץ עקרונות כלליים או אוניברסליים ולהטביען במשפט הישראלי החילוני והמדינתי, כמו עקרון: השוויון בין המינים, שוויון ההזדמנויות, שוויון בין מיעוטים ללא הבדל דת צבע ולאום.
אפשר לייצר, לשמר, לקיים עקרונות כמו: "חזקת החפות", הזכות להגנה עצמית, עקרון של ניהול משפט הוגן, שמירה על כללי הצדק, על מנהל תקין, חופש היצירה, הדיבור, חופש הפרט - אבל לבוא במקום בורא עולם וליצור תא משפחתי גנטי חדש - ע"י פסיקה משפטית של שופטים, זהו תהליך בלתי שגרתי ובלתי מתקבל על הדעת.
נניח שבג"צ צודק - מה יקרה אם בעתיד הקרוב יחליטו שלוש נשים או שלושה גברים לחיות במיני קומונה - ולאמץ את הילדים שאחת תלד. האם הילד שנולד לאחת מהן יהיו לו שלוש אימהות?
לפי ההחלטה של בג"צ זה אפשרי. למה לא? אך יחד עם זאת אסור לשכוח שההחלטה נוגעת בנקודות הרגישות ביותר של החברה והדת בישראל, בשאלות של מסורת, של אמונה, אורח חיים ואמונה שלא ניתנת לחלוקה או הגמשה מודרנית - ובמיוחד בכל הקשור לחיי אישות וקדושת התא המשפחתי על-פי כללי ההלכה מאז דורות.
פסק הדין הראשון שקבע את ההלכה נע בין שני קצוות משפטיים ואידיאולוגיים - כפי שבא לידי ביטוי בהחלטות של דעת הרוב בראשות הנשיא ברק ודעת המיעוט של השופטים מצא ואדמונד לוי.
העובדה שהשופט ברק מתאמץ מאוד בפסק הדין לשכנע את הציבור, שלא מדובר ביצירה חדשה של "תא משפחתי" אלא בנימוקים פורמליים, משפטיים, פרוצדורליים, אומרת דרשני ואומרת שהוא מבין ורגיש דיו לעובדה שהציבור עלול (כפי שאכן התברר) לפרש זאת אחרת ויתירה מזו ההוכחה לפרשנות חדשה זו - היא גם ששני הצדדים המתדיינים וגם הקהילייה ההומו-לסבית כולה שעבורה זה יום חג - לעומת החרדים והדתיים (שס, מפד"ל - מסורתיים) שעבורם זה יום שחור.
אדגיש, ההחלטה החדישה והנועזת - באה כתוצאה של פרשנות משפטית חברתית גמישה, שהרי חוק האימוץ אומר במפורש ההפך, לאמור: "אין אימוץ אלא ע"י איש ואשתו יחד". נכון, שנושא הזוגות החד מיניים, אינו כמובן המצאה ישראלית אלא תופעה בינלאומית, שמרכז הכובד שלה הן מבחינה משפטית ומעשית בארה"ב ובמיוחד העיר סן-פרנציסקו על המים, ולאחרונה גם בקנדה.
ההחלטה של העליון - היא ללא ספק, חדשנית ומתקדמת אפילו בקנה מידה עולמי ובהתייחס למדינות באירופה ובארה"ב, שם הנושא נמצא על הפרק מזה שנים רבות.
כבר אמרתי וכתבתי זאת בעבר, בית המשפט העליון בראשות השופט ברק דומה לאביר עם שריון מבריק שדוהר על סוס קרבות ותיק ומנוסה, כאשר פסיקותיו ותקדימיו מתנופפים ברוח ופרסות הסוס - נוגעות ולא נוגעות בקרקע.
לא פעם ההרגשה היא שהעליון ובג"צ, או שהם מנותקים מהעם, מאמונותיו, דעותיו, ומסגרת חייו - או שהם מעוניינים לקבל דימוי זה - כחדשנים, ליברלים נושאי לפיד הקדמה והנאורות של החברה הישראלית והקהילייה המשפטית הבינלאומית. כדאי לשים לב בהקשר זה - לדברים שאומר השופט טירקל, משופטי הרוב (בהחלטה הראשונה): "יש ואחרי נתינתה של הלכה משפטית יוצאת היא מגדרה ומפליגה למחוזות שמלכתחילה לא שיערו נותניה שתפליג אליהם".
הוא שאמרתי לעיל - ולהערכתי דברי הנבואה האלה של השופט טירקל, כבר מוכיחים עצמם, בפסיקות קודמות של העליון וכפי שיקרה גם להחלטה הספציפית.
יש לציין בנקודה זו - כי בנוסף לשופטי המיעוט מצא (חילוני-מסורתי) ואדמונד לוי (דתי) היו שופטים עליונים גם בעבר שלא קיבלו גישה זו, כמו השופט (בדימ.) יעקב קדמי - אשר בפסק דין קודם בנושא דומה, קבע בדעת מיעוט גם כן, כי התא המשפחתי על-פי המסורת, הדת והחוק בארץ - הן חוק נישואין וגירושין והן חוק האימוץ מדברים על תא משפחתי של "גבר ואשה" ואין בלתו - צורה של תא משפחתי אחר.
עכשיו בא העליון - ולמרות כל הניסיונות והתירוצים להסביר את ההחלטה - שלא יוצרת תקדים כביכול - יוצרת יש מאין סוג של "תא משפחתי חדש משפטי" המנוגד למסורת לחוק ולטבע.
אמנם, אנו רואים בטבע תופעות של הומואים ולסביים בין החיות, במיוחד בתנאי כליאה כמו גני חיות למיניהן - אך היא בטלה בשישים.
אין מושג כזה לא בטבע מסביב ולא בחברה העולמית של ילד שיש לו "שתי אמהות" - זה לא טבעי לא מקובל ולא נתפס. ושאלה לעליון: מה יקרה לזוגות חד מיניים שאימצו ילדים של הצד האחר - שיחליטו להיפרד? לבגוד, לברוח עם אחר, להקים זוגיות וקשר חדש, מבלי להתיר הקשר הקודם? ימים יגידו.
צריך להדגיש - כי בתי המשפט, הפסיקה וגם היועץ המשפטי לממשלה, העניקו פרשנות רחבה ונדיבה לגבי הזכויות החברתיות והסוציאליות של זוגות בני אותו מין - בתחום של יחסי ממון, ירושה, עבודה, בצה"ל כולל ביטול הסעיף בחוק הפלילי בשנת 1988 על איסור יחסים הומוסקסואליים - והנושא התפתח מאוד לקראת שוויוניות מאז פסק הדין של הדייל דנילוביץ וחברו לחיים של רופא מצה"ל בדרגת אל"מ.
המוזר בכל הפסיקה הזו היא העובדה, שלמעשה בית המשפט המחוזי בת"א שדן בסוגייה זו, דחה אומנם את בקשת האימוץ - אבל נתן פתרון משפטי יצירתי ומעשי למצב העובדתי החריג והוא מתן אפוטרופסות מלאה לצד השני על הילדים - הפותר את הסוגייה מכל כיווניה המשפטיים.
בג"צ חצה קווים מסוכנים גם בתחומי האמונה והמוסר בהחלטות כמו: בתפילת נשים בכותל עם טלית ותפילין. סוגיות בתחום הביטחון, התנהלות צה"ל, בג"צ ג'נין לגבי פינוי גופות חללים, גירוש מחבלים מסיתים, כולל בג"צ בנושא הסרט "ג'נין ג'נין". לצורך האיזון הנכון, יש לומר שלא כל התוקפים את בג"צ במיוחד פוליטיקאים ואנשי ציבור - צודקים ומניעיהם טהורים כך גם לא כל התומכים צודקים ומניעיהם משפטיים גרידא - ודי לראות את הפיצול בביקורת כדי להבין.
כבר כתבתי בעבר כי אפשר לעקוף את בג"צ אך אסור לעקוף את הכנסת ואם המאבק הציבורי לא יצלח ויאזן את עצמו - נמצא את עצמנו עם בית משפט לחוקה עם 15 שופטים עליונים וחקיקה מגבילה של סמכויות בג"צ. מובן - שחוקה לישראל בעת הזאת חיונית וחשובה - שהרי ניתן היה לעגן את כל שלושת זרועות השלטון והיחסים ביניהם - באמנה כתובה בנוסח קונסטיטוציות מערביות דמוקרטיות.
על הכנסת להרים, בעת הזאת, את הכפפה שזרקה ההחלטה בנושא האימוץ ובנושא רישום ילדי זוגות מאותו מין ולהגדיר את הנושא בחקיקה - וטובה שעה אחת קודם.
הערות לסיום 1. אזיקי השפלה - מי שראה את העיתונאי הצעיר אדם שוב, מובל באזיקי ידיים ורגליים במסדרונות בית המשפט יכול היה להזדעזע ולהשפיל מבט. אומנם הוא נחקר על עבירות מין, אבל הוא לא עבריין מסוכן, לא אנס סדרתי, לא סוחר סמים, שודד קשישות, למה היה צריך לבזותו ולהשפילו.
ומה קרה - לאחר שמעצרו הוארך בשלושה ימים - הוא שוחרר מיד למעצר בית כאשר התלונות החלו להתמוסס והתיק בסכנת סגירה. אבל התמונות עם האזיקים - יישארו בתודעה גם לעתיד. מה חבל שמפכ"ל המשטרה פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה, לא מצאו עדיין זמן להגדיר את נוהל הובלת חשודים/עצורים באזיקים לפי דרגות, חומרה ומסוכנות, כדי למנוע את תמונות הביזיון האלו - שהיו גם בעבר ואני נמנע מלציין שמות כדי לא לפגוע פעם נוספת באותם אנשים שלא לצורך.
2. אירן והגרעין - מול הדוח האמריקני או ההערכה המודיעינית של ארה"ב - יוצאת ישראל בסיוע אנגליה, למערכה על אמינותו ומסוכנתו של הדוח. גם בכירי הפרשנים אצלנו או שמביעים היסוס או הסתייגות ויש כאלה שמאמינים לדוח האמריקני.
להזכיר לכולם - ההיסטוריה הצבאית מלאה בטעויות (פשלות) גסות בהערכות מודיעין. החל במלחמת העולם השנייה - בה הוליכו שולל בנות הברית את הגרמנים על מקום ומועד הפלישה הגדולה בנורמנדי, דרך ההפתעה בתקיפת "פרל-הרבור" על-ידי היפנים, דרך כישלון המודיעין העולמי לרבות ארה"ב על התפוררות ברית המועצות, כישלון המודיעין הישראלי - במלחמת יום כיפור, בחיזוי האינתיפאדה גורמיה השלכותיה ואורכה, כישלון מלחמת לבנון ה-II על כוחו, התחפרותו ונשקו של החזבאללא וכוחו של נסראללה - והרשימה עוד ארוכה.
יראן משחקת ומרמה את כל העולם - והמעצמות אוכלות את הלוקש. המעבר מכור גרעיני לצרכי שלום לצרכי מלחמה, הוא קצר ומהיר ויתכן שאירן מבצעת את שניהם במקביל.
המסקנה: ישראל היתה לבד ונשארה לבד במערכה וכך צריכה להתנהל מול האיום של "הגמד מטהרן". הכתובת נמצאת על הקיר - וחבל שהעולם לא קורא אותה נכון: "מנה מנה תקל ופרסין" לאמור: "מנה מנה פצצת גרעין באירן" - ראו הוזהרתם.
