למען הגילוי הנאות עוד לפני שבועיים מצאתי הבטים חיוביים בוועידת אנאפוליס אותה הגדרתי "תחנה נוספת בתהליך הארוך של השלמת הערבים עם קיומה של ישראל". זה היה לפני כמה דורות, לפני דוח המודיעין האמריקני הטוען שלאירן אין תוכנית גרעין צבאית מאז 2003 אך גם מודה שאין הסבר "אזרחי" למה שכן ידוע לעולם על פעילות הגרעינית האירנית.
ועידת אנאפוליס התקיימה על-רקע חזית אפשרית משותפת של העולם הערבי המתון וארה"ב, בשיתוף ישראל, להכיל את האיום האירני, והבנה משותפת עם ארה"ב של מהות האיום והצורך בעמידה מדינית נחרצת. השתתפות סוריה יצרה בקיעים, כך היה נדמה, בשותפות הסורית אירנית רבת השנים ותהליך השלום מול הפלשתינים בודד את החמאס והכיל בתוכו סתירה מובנית לפלשתינים. בלי שליטה בעזה וריסון הטרור ממנו מילא אי אפשר לדבר על ישום ההסכם. החמאס, המחויב לחיסול ישראל, חזק דיו בעזה כדי למנוע השתלטות של הפתח על הרצועה לעוד שנים רבות - זאת בהנחה העיוורת שהפתח כן משלים עם קיום ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
צריך תמימות מופלגת להאמין שלנשיא ארה"ב, המקבל תדרוך מודיעיני יומי, לא היה שום מושג מקדים על הדוח המכשיל את מדיניותו כאשר חיזק את ידיו של אהוד אולמרט בנושא אירן, וכי הדוח נחת עליו כרעם ביום בהיר. צריך לנחות מהירח כדי להאמין שפקיד בכיר, מזכיר המודיעין הממונה על-ידי הנשיא עצמו, ללא כל אזהרה ובניגוד לתרבות הפוליטית של ארה"ב, מרשה לעצמו להפתיע את נשיאו בדוח הסותר לחלוטין את מדיניותו המוצהרת של הנשיא. הדוח כבר הכשיל את הדיון באו"מ על סנקציות נוספות נגד אירן ויצר התקרבות מהירה בין אירן לעולם הערבי-סוני. אירן הוזמנה לפני שבוע, לראשונה, לוועידת מדינות המפרץ ולראשונה הודיעו מדינות המפרץ שהן מוכנות לדון עם אירן על הסכם הגנה ושיתוף פעולה אזורי למפרץ.
נשיא אירן הוזמן (13.12.2007) באופן רשמי לביקור בסעודיה. ישראל, שהיתה נכס למדינות ערב כשמדובר בבידוד ובבניית הבנה אזורית אנטי אירנית, הפכה לנטל בתהליך ההתקרבות הערבית-אירנית. גם נשיא סוריה הודיע אתמול בפומבי ש"דבר לא יכול לפגוע ביחסים העמוקים בין סוריה לאירן". הסדקים, שאולי היו, בין סוריה לאירן אוחו במהירות ומדיניות ההשתלטות על לבנון קיבלה תנופה מחודשת.
צוות המו"מ הפלשתיני, אותו הצוות מאז ועידת מדריד ב-1991 והסכם אוסלו מ-1993, מיישם עלינו את הטקטיקות הישנות והמוכרות. הרי לו היו מסכימים ב-2000 למתווה קלינטון - סוגיית הר חומה המטפורית לא היתה כלל על הפרק. לו היו הפלשתינים מתכוונים לתהליך שלום שיש בו גם הכרה במדינת הלאום של העם היהודי הרי היו מגיעים עד סוף 2008 גם לפתרון סוגיית הר חומה עוד בטרם עלה הטרקטור הבא.
למצער כל פגישה עם הפלשתינים מולידה תביעה טקטית ומסיטה את הדיון מליבת הסכסוך והתהליך שבעקבותיה מואשמת ישראל שהתעקשותה על נושא טקטי זה או אחר מכשילה את השלום הגדול והמלא. תהליך הדה-לגיטמציה של ישראל, עובד במלוא הקיטור ומדרדר אותנו חזרה לימי ועידת דרבן, אורגיית השנאה לישראל מסתו 2001.
רק בימים האחרונים התפרסם דוח של ארגון כלשהו המציין שיש עלייה בגזענות כלפי ערבים ושצוטט בהרחבה בכל כלי התקשורת בעולם. האו"ם פרסם דוח שישראל מקשה על גישה לבתי החולים הפלשתינים והצלב האדום דרש פתרון מדיני מיידי להשפלה ולדיכוי של העם הפלשתיני. ארגונים המשתפים פעולה עם המאבק הפלשתיני, מדעת או שלא מדעת, מגישים תלונות על פשעי מלחמה נגד שלוחי מדינת ישראל בכל מקום ובכל זמן שהדבר מתאפשר למרות שלאחר המלחמות בבלקנים, בעירק ואפגניסטן כל מדינות אירופה שותפות למעשים חמורים, מוחלטת ויחסית, בהרבה. כמו בימי אוסלו אנחנו נגררים במדרון המוביל לדרבן, מדרון הנאציות והדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
בדיוק לפני שנה, ב-12.2006, התפרסם דוח בייקר-המילטון בארה"ב לגבי האסטרטגיה האמריקנית בעירק והמלצותיו המדיניות, בקצרה, היו אלו:
א. לנהל מו"מ מדיני ישירות עם סוריה ואירן על פתרון הבעיה העירקית במגמה להגיע אתם להסכמה כלשהי על עירק.
ב. להרגיע את המתחים והסכסוכים האחרים במזה"ת ולשקם את מעמדה המתערער של ארה"ב על-ידי ועידת שלום אזורית שבה, בלחץ אמריקני, ייושבו המחלוקות המסורתיות של המזה"ת, הסכסוך עם הפלשתינים ו"כיבוש" רמת הגולן.
אמנם נשיא ארה"ב, לפחות בפומבי, הסתייג מהדוח, יחד עם זאת מינה את אחד ממחבריו - רוברט גייטס למזכיר ההגנה שיחליף את הנץ המובהק דונלד רמספלד. רוברט גייטס נלווה לחלק ממסעותיה המדיניים של קונדוליזה רייס במזה"ת והתניע תהליך של הידברות עם אירן על עירק בדרג של שגרירים בבגדד. אירן הצהירה מספר פעמים שהתקדמות בעירק אפשרית רק בהקשר למדיניות הגרעין של ארה"ב.
למרות שהשיחות לא הניבו דבר רשמי ומוכרז הם גם לא הופסקו. באוגוסט האחרון הכריזה המיליציה השיעית הרצחנית, האחראית לחלק גדול מהאלימות בעירק, המכוונת על-ידי אירן, "צבא המהדי", על השעיית פעילותה לחצי שנה. צעד שהניב מיד ירידה במפלס האלימות בעירק. גנרלים של צבא ארה"ב ציינו מספר פעמים שיש ירידה משמעותית מאוד, בחצי שנה האחרונה, בהברחת לוחמים ונשק מסוריה. יש כאלו שמאמינים בפיות ובכוונות הטובות של אירן וסוריה אבל הסימנים מעידים על יישום לא מוכרז של דוקטרינת בייקר-המילטון.
נשיא ארה"ב, בשנה האחרונה לכהונתו, עושה ככל יכולתו להדחיק את עירק ולהצטייר כאיש השלום והחזון על פני איש המלחמות האבודות. כמו ביל קלינטון באחרית כהונתו או טוני בלייר לאחר סיום תפקידו - מחפש הנשיא בוש את יוקרתו האבודה כאן אצלנו במזה"ת. מעשי הטבח היום יומיים בדרפור, העוני והמלחמות בקרן אפריקה, עירק ואפגניסטן ייעלמו מהתודעה העולמית שתעסוק במחסומים בשכם, יבניה במעלה אדומים ובפצועים בבית החולים שיפא בעזה, רק אם הם נפצעו מאש צה"ל ולא, חלילה, מתגרה מקומית עם הפתח.
הבסיס המדיני של תהליך אנאפוליס קרס עם פרסום דוח המודיעין האמריקני. זו לא חשדנות מוגזמת לראות בסמיכות הזמנים והתהליכים מלכודת מכוונת לישראל. כרגע ישראל יותר מבודדת מהעולם הערבי, מתנהלת במתווה אוסלו ונגררת לתהומות דרבן וידידתה ארה"ב מיישמת עליה את דוח בייקר המילטון, כולל השתתפות בתהליך הדה-לגיטמציה של ישראל כמכשילת שלום סדרתית. השנה הקרובה, 2008, מסתמנת לא כשנה של הבנות מתרחבות עם העולם הערבי אלא כשנה של חיכוך מתגבר עם ארה"ב.
ישראל צריכה להבהיר לפלשתינים ולעולם שזמנו של התהליך המדיני מוגבל ושהיא לא תסכים להיגרר לדיונים טקטיים או למחוות אלא כחלק מההבנה גדולה ושלמה הכוללת הכרה בישראל כמדינה "יהודית דמוקרטית". ישראל צריכה להדגיש במפורש שיש לה תוכנית ב' ושגורלה אינו תלוי בתרגילי ההשהיה והדה-לגיטימציה של הפלשתינים.
תוכנית ב' צריכה לכלול השלמה מהירה של גדר ההפרדה, התנערות מכל התחייבות לאבו מאזן ונכונות לדון על הסדרים טקטיים וזמניים, שאין בהם משום "סיום הסכסוך", עם כל גורם שירצה לדון איתנו ושיש לו סמכות בשטח כולל עם החמאס בעזה. במקביל צריכה ישראל לעצב, במסגרת תוכנית ב', את גבולותיה כמדינה "יהודית דמוקרטית" חד-צדדית. אם יש דבר בעולם שיקדם שלום עם הפלשתינים זה דווקא העובדה שאיננו נגררים אחרי גחמותיהם של הפלשתינים ולא תלויים בהם, שהאסטרטגיה הפלשתינית לגרור את הסכסוך למחוזות הדה-לגיטמציה של ישראל ולחזון המדינה האחת הדו לאומית - נידונה לכישלון.
