בתוך ים המלל השוטף שלנו, שכולל מילים-בחדשות כמו: קסאמים ומאחזים, הודנא והר-חומה, פייסבוק ונינט, פרצה לסדר-היום גם המלה הזרה הלא מוכרת עד כה ברבים -"ננו". ננו-טכנולוגיה. טכנולוגיה ממוזערת.
מסתבר, שישראל היא מעצמה בתחום ה"ננו". מדעננו עוסקים בפיתוחים ממוזערים, שנותנים פתרונות מעשיים בתחומי המדע והרפואה, למשל, ומייצרים התקנים דמיוניים שימושיים ש"לא מן העולם הזה".
הנה למשל התבשרנו, כי חוקרי הטכניון הצליחו להדפיס את ספר התנ"ך הקטן ביותר. תארו לכם - כל התנ"ך, ואם תרצו ננו-תנ"ך, על גבי משטח שגודלו כראש סיכה או גרגר סוכר!
תאור הפעולה (קראנו בעיתון) כמו לקוח ממדע בדיוני: אלומת חלקיקים קטנטנים ממוקדת נזרקת לעבר משטח סיליקון מצופה בשכבת זהב קטנה, ואטומי זהב ניתכו ממנו. כך נחרטת תבנית כלשהי של נקודות על אותו משטח, ובעזרת תוכנה שפותחה במיוחד - נכתב עליו כל הטקסט המקראי. ממש שיא גינס.
אל תשאלו לאיזה צורך דרוש תנ"ך כה ממוזער ואיך קוראים ספר כזה. חשוב העקרון שפותח בטכניון ואשר יושם על ספר-הספרים שלנו, המורכב בשפת המדענים מעשרה מיליון ביטים- היכולת לאחסן מידע רב בצפיפות גבוהה.
זוהי טכנולוגיה, שתאפשר למזער קבצי מידע מכל גודל שהוא, ועל-ידי כך לחולל נפלאות בתחום הרפואה ובמלחמה בסרטן (למשל, ייצור ננו-קפסולה, שהיא אמצעי לאיחסון תרופות כדי להעבירה לתאי הגוף הנדרשים לטיפול), וכמובן בתעשיה ובתחומי המחשוב שהשתלטו כליל על חיינו.
פתאום חדרו לחדשות שמות אישים שמעולם לא שמענו על אודותם כמו: פרופ' אהרון גדנקן, פרופ' בנימין שרדני, ד"ר אלכס להב ואוהד זוהר. הם וחבריהם בטכניון, במכון ויצמן, באוניברסיטת בר-אילן ואולי בעוד מוסדות דומים בארץ, עוסקים בהשקט ובצינעה, הרחק מאור הזרקורים, בפיתוח הטכנולוגיה הפלאית.
הם ולא הננו-מנהיגים שלנו מציבים את ישראל כמעט בראש המדינות המוערכות, שמדעניהן מקדמים את האנושות אל המיזעור האין-סופי של מידע, אל הישגים ואל מחוזות שלא ידענום עד לפני שנים ספורות. מיזעור שצופן בחובו אפשרויות עתידניות בל תשוערנה לאנושות כולה.
אז זהו, הננו-טכנולוגיה מזכירה לכל, כי ישראל היא לא רק שביתות. ישראל היא לא רק אלימות. ישראל היא לא רק טרור פלשתיני. ישראל היא לא רק עוני ואבטלה, קיטורים ודאגות. ישראל היא גם מדינה עם פוטנציאל עצום, שלפחות בתחום המדעי, המתנהל בחדרי חדרים של מעבדות ומוסדות נעלמים, היא בין מובילות הקידמה האנושית ומצדיקה את היותה אור לגויים.
הצרה היא, שרק לעתים רחוקות יתפוס נושא כמו הננו-תנ"ך כותרת בעיתון, לעומת איזו אמירה של ננו-ראש-ממשלה או קיצוץ שערה של איזו ננו-סלבריטאית.
רוב אזרחי ישראל, שמחליפים בינם לבין עצמם, בשיחות סלון של ערבי שבת או במקום העבודה, מילות של ייאוש מן המצב, מן ההנהגה, חוסר אמון בעתידה של המדינה כפי שהיא מתנהלת עתה, ומעלים פקפוק לגבי כושר עמידתה מול הטרור והאלימות - פשוט אינם מודעים לדברים הגדולים-הקטנים שנחקרים ומתגלים במוסדות המחקר האזרחיים והצבאיים. פיתוחים, שגם מדינות העשירות יותר, הבטוחות יותר, לא זוכות תמיד להגיע אליהם.
הננו-טכנולוגיה-המדוברת היא רק דוגמה ליכולותיה האמיתיות, מאחורי הקלעים, של מדינת היהודים, שמצטיירת בעיני אזרחיה שלה ובעיני אויביה כמדינה הדוהרת אל האבדון.
הננו-טכנולוגיה כמובן לא תעזור להקים לנו מנהיגות ראויה יותר, אבל מסמנת את קרש-ההצלה, את הכיוונים שאליהם יש להטות את עיקר השקעת המשאבים - דהיינו, למדע, לפיתוח, לחינוך, להשכלה, תחומים שקידומם הוא בנפשנו.
ישראל, מעצמה בתחום המיזעור, היא מדינה בעלת פוטנציאל אדיר בתחומי הפיתוח הצבאיים והאזרחיים, שרק מעט מהישגיה המדעיים מגיע לידיעת הציבור הרחב. אל מול נסיקתה המדעית-טכנולוגית, זועקת שבעתיים שקיעתה המדינית-חברתית.
הפאראדוקס הוא - שדוקא בתחום שבו צריך ראש גדול ולא "ננו", דהיינו בהנהגת המדינה, שם חוסר הכישרון הניהולי-המדיני זועק-לשמיים, שם אין אמונה מספקת בצדק הישראלי-יהודי ומשם מוקרנת חולשת הרוח הלאומית-ציונית.
זוהי הנהגה, שכבר הוכיחה את אוזלת ידה הן במלחמה והן בשלום. היא עלולה לדרדר עוד יותר את המדינה והעם. כאשר הגה השלטון נתון בידיים שמאליות, מה יעזרו בסופו של דבר טובי המוחות שלנו, שנמצאים לא בפוליטיקה, לא בכנסת, לא בחיים הציבוריים, אלא במעבדות נעלמות של ננו-טכנולוגיה?
