ממשלת ישראל באיוולתה, רוקחת במסתרים קומבינה מתועבת, שתכליתה להכשיר את שחרורם של מאות רוצחים פלשתינים ולהגמיש את ההגדרה של "דם על הידיים" ולשחרר את אלה ש"רק" ירו על יהודים אבל לא הרגו אותם.
ראויה רשימתו המצמררת של עידן קלימן שהתפרסמה בידיעות אחרונות, להיחקק באותיות של אש בלשכתו של ראש הממשלה. עידן, נכה צה"ל משנת 1992, שנפצע אנושות בקרב עם מחבלים בחאן יונס, המרותק מאז לכיסא גלגלים משותק מהחזה ומטה. מאוחר יותר, הצליח כוח של צה"ל ללכוד את אחד המחבלים, שעלול להשתחרר חלילה מכלאו, בגלל שהוא "רק" פצע את עידן ולא הרגו.
וכך כותב עידן בדם לבו: "כל אחד שנפצע בצורה כזו רוצה להאמין שזה שפגע בו ושינה את חייו לעולמים ישלם את המחיר הכבד ביותר האפשרי ולא ישוחרר לעולם. כמו שאנחנו אסירים כל חיינו בכיסאות הגלגלים, גם מי שפגע בנו צריך להיות אסיר כל חייו".
והוא מוסיף משפט אישי למצפונו של אולמרט: "אתה לא תבין לעולם את ההרגשה שהאחיינית המדהימה בת ה-6 שלך אומרת לך: ' הייתי אוהבת אותך יותר אם לא היית על כיסא'".
לא ירחק היום ויאשימו אותנו "חובבי ציון" מחוץ, והזויי השלום מבית "בעלילת הדם על הידיים".
למצעד האיוולת הזה יש לצרף את השר בנימין בן-אליעזר וחבר מרעיו, המטיפים לשחרר את הרוצח מרוואן ברגותי שנידון ל-3 מאסרי עולם כדי לחזק את אבו-מאזן וזאת בנוסף לעשרות השריוניות, מיליוני הכדורים, רבבות הרובים ומיליארדי הדולרים שישראל הטיפה לגייס למענו.
לעתים נדמה שממשלת ישראל היא ממשלה זרה על-פי התנהלותה מול אויבינו: כמו למשל השתיקה הנואלת לנוכח הפרות הסכם השלום של המצרים. הנה העזה השרה ציפי לבני לצייץ ולהאשים את מצרים כי התעלמותה מהברחות לעזה "גרועה ופוגעת בתהליך השלום". מיד התגוללו עליה כל פרקליטי מצרים והאשימו אותה שהיא פוגעת בשר הביטחון אהוד ברק ערב פגישתו עם הנשיא מובארק.
שגריר ישראל לשעבר במצרים, אלי שקד, בראיון לרזי ברקאי בגל"צ, גילה כי המצרים מפרים כל הזמן את הסכם השלום וישראל שותקת. המצרים התחייבו בין היתר להפסיק את ההסתה נגד ישראל, ואת התעמולה האנטישמית בספרי הלימוד ובאמצעי התקשורת הממלכתיים. וההשמצות דווקא גוברות מיום ליום. שלא לדבר על אוטוסטראדת ההברחות בציר פילדלפי, שהמצרים אינם עושים דבר כדי למנעה ואפילו מעודדים אותה.
ראוי לצטט את גיבור ישראל מאיר הר ציון שהתראיין בסרט התיעודי "תדע כל אם עברייה" שהוקרן בערוץ הראשון, כי אסוננו הוא שצה"ל בשנים האחרונות, במקום לעשות את המובן מאליו כפי שנהג בעבר, לתקוף ללא היסוס ולהכריע את האויב, הוא נמנע מכך כמו במלחמת לבנון השנייה, שם פקדו על הלוחמים להסתתר מאחורי מחסות כדי למנוע פגיעה בהם. כך שלגודל האבסורד מאות אלפי תושבי הצפון שנחשפו לירי הטילים במלחמה, ותושבי שדרות ומערב הנגב הסובלים מזה 7 שנים מאימי הקסאמים, משמשים למעשה מגן ללוחמים, שברובם רוצים להגן עליהם בגופם- אך מסורסים על-ידי ממשלת עוועים.